בגיל חמש, The Witcher 3 הוא, יותר מתמיד, משחק הנצח

הרבה קרה מאז מאי 2015, אה? מדלג לרגע על הפוליטיקה. בואי מת. הנסיך נעלם. כמה יוטיוברים אמרו דברים בלתי נסלחים. עכשיו כולנו לכודים בבית, לא מסוגלים לראות את המשפחות שלנו, מפחדים מהידיים שלנו. זה כל כך גרוע שראיתי את עליית סקייווקר.

עבור רוב, חצי העשור האחרון הייתה ירידה מתמדת - אם היית אומר לי לפני חמש שנים שזה היה ה-GOOD BIT אז הייתי מכה אותך - אבל עבור החבר'ה הקטנים שיכולים, CD Projekt Red, זה היה עלייה מדהימה. אולפן שתמיד עשה משחקים טובים, אבל אף פעם לא עשה אמשחק משנה עולם. עד שזה קרה.

משחקי וידאו הם השער הכסוף לכל חומרי הנעילה האלה, עבורי. זו ההזדמנות הטובה ביותר לשידור חוזרThe Witcher 3- משחק שכבר הערצתי - עם הזמן והמרחב להעריך אותו במלואו. ביקור מלא ומקיף הוא משהו ששקלתי עליו כמה פעמים, התעמקתי במשחק חדש+ לפני שיצאתי אחרי כמה שעות ב-White Orchard. תמיד היה משהו אחר בחוץ; משהו חדש החוצה. אבל עכשיו אין שום דבר אחר ואין שום דבר חדש. זה באמת הזמן הטוב ביותר לשחק משחק כזה. אין הסחות דעת. אין התחייבויות. אין כבוד בשגרת היומיום. דלג על המקלחת. אל תתלבש. לזלול בחטיפים. לִהיוֹתהמכשפה. משחק תפקידים בסרחון ובעלבון של צייד מפלצות אורב בביצות עם חוסר רגשות אנושיים וללא כישורים חברתיים. מתכווץ כאשר NPC יורק עליך. זה מושלם.

ואז יש איפה אתה משחק את זה. אני משחק בעיקר במחשב. שיניתי את זה כך שזה נראה כאילו זה יכול היה לצאת אתמול. כלומר, The Witcher 3 עדיין נראה יפה מאוד, אתה צריך לדעת שאם אתה חושב לשחק ב-PS4 או ב-Xbox One. אבל המחשב האישי הוא בהחלט הדרך הטובה ביותר להפיק את המרב מהעולם שבנה CD Projekt. שדרוגי HD עבור טקסטורות וגוונים מחדש של צבע ואופני תאורה, כולם עושים דרך ארוכה כדי לגרום למשחק הזה להיראות מדהים. אבל אתה יכול גם לשחק ב-Switch! לפני חמש שנים, כשאמרת לי שדברים הולכים להיות גרועים מאוד, אם היית אומר לי אז שאוכל לשחק ב-The Witcher 3 במשך עשר שעות רצופות בטיסה שלי מלונדון ללוס אנג'לס. ובכן, הייתי מכה אותך שוב. זה אולי לא האיטרציה היפה ביותר של המשחק, אבל היכולת להוריד את שומרי Steam ולהמשיך בדרכים היא הישג יוצא דופן.

הבעיה עם The Witcher 3, אם יש כזה, היא שיש מספר קטן יחסית של רגעים מבריקים שאתה זוכר. החלקים הבולטים. הפעם הראשונה שאתה פוגש את הקיסר צ'ארלס טייווין אמהיר, ריקוד צ'ארלס אמיתי! הברון העקוב מדם ומסעו הגורלי להשיב את משפחתו. המסע הצדי של מגדל העכברים, שבו בחור מתאבד על ידי נשיקת גופת אהובתו המת. החלק שבו אתה עובר בחלל ובזמן (לדעתי המסע נקרא פשוטו כמשמעו דרך החלל והזמן). בפעם הראשונה שאתה מגיע לנוביגרד ומבין שיש עיר שלמה על גבי המפה העצומה שחקרתם זה עתה. בפעם הראשונה שאתה מגיע ל-Skellige ושומע את המוזיקה המדהימה הזו, ומבינים שיש יבשת מזוינת שלמה על גבי היבשת האחרת ההיא. ברגע שאתה פונה לטוסאן, ואלוהים, אתה מבין את התמונה.

יש הרבה קטעים בלתי נשכחים באמת, זה מה שאני אומר. אבל יש עוד כל כך הרבה שאתה שוכח. מצאתי את עצמי עושה את זה תוך כדי משחק. אני עושה את זה עכשיו תוך כדי כתיבה. מסע גדול אחרי מסע גדול, סיפור פנטסטי אחר סיפור פנטסטי; כל כך הרבה לזכור שהכל פשוט מתלכד לאחד במוח האידיוט שלך. לשחק אותו מחדש עם כל הזמן שבעולם, להשקיע את כל הזמן בעולם הזה, באמת הייתה הדרך הטובה ביותר להגדיר אותו כמשחק האהוב עלי בכל הזמנים.

את הרגעים הקטנים יותר אני אוהב. אני נהנה במיוחד מהפעם הראשונה שאתה יוצא למסע חיפושים עם קירה מץ. לשוטט בחושך, זה נקרא. ההתבוננות הפלרטטנית של ג'רלט היא אולי במיטבה עם קיירה. היא לא טריס, ובהחלט לא ין, אבל המתח המיני עם ג'רלט במיטבו עם קיירה. אתה נכנס אל חורבת אלפים נטושה, במרדף אחר הציד הפרוע, רק כדי למצוא כל מיני מלכודות, חידות ותעלומות. אני זוכר ששיחקתי את זה בפעם הראשונה וחשבתי לעזאזל, Skyrim הוא קצב. ומשחק בו עכשיו אני מבין שאף RPG בעולם פתוח לא התגבר עליו במובן הזה של הרפתקה מעוצבת. הכל מרגיש בנוי למטרה ואף פעם לא גזירה והדבקה. זה אומר הרבה את זהFallout 4יצא באותה שנה ופשוט לא היה לו סיכוי.

יש את מסע הצד הקטן והנפלאשבו אתה מגלה קונספירציה שבה נפח גמד, אגדי בשל מלאכתו, למעשה לא כל כך אגדי בכלל. זה מצטלב עם הרפתקה מבריקה של סקליג'ה שבה ג'רלט וחבריו הגאליים צדים ענק ענק באי אונדוויק. והצמתים האלה פשוט מרגישים כל כך טבעיים לאורך כל הדרך. הכתיבה של כל דמות מבריקה. אני לא זוכר שאי פעם ביליתי זמן ביומן דמויות במשחק וידאו. ב-The Witcher 3 אני מתייעץ בו באופן קבוע, תמיד בודק אם יש יומני דמויות מעודכנים ובודק מחדש כשאני נתקל באנשים חדשים. ויש עשרות כאלה. כולם מעניינים. כולם שונים. אף אחד מהם לא מיותר.

קטע אחד שאהבתי לשוב ולבקר היה קו העלילה של Get Junior. ג'וניור הוא כנראה הדמות השנואה והמגעילה ביותר בכל The Witcher 3. משחק טוב ומסורתי למתחרה ג'ופרי ב"משחקי הכס". כל סצנה שהוא נמצא בה, הוא נורא, אבל בצורה כל כך מרתקת עד כדי כך שאי אפשר שלא ליהנות מהצפייה בו. מיותר לציין שההזדמנות לרצוח אותו שוב הייתה הזדמנות שממש התענגתי עליה.

תמיד אהבתי גם את העובדה שאחד משורות המשימות הטובות ביותר – אולי קו המשימות הטוב ביותר – הוא הרחבת Hearts of Stone. אני חושב שזה אומר הרבה על The Witcher 3, ועל CD Projekt Red בכלל, שפרק DLC שכנראה רק קומץ שחקנים שיחקו בפועל כולל את אחד הסיפורים הכי כתובים באומנות בכל העניין. הכל במשחק הזה הוא באיכות מעולה ושום דבר לא מרגיש מודבק. זה היה אחד המשימות שאליו קפצתי ישר ברגע שיכולתי. Gaunter O'Dimm הוא פשוט כל כך, כל כך מאיים. אפילו עכשיו. חשבתי שאולי הוא איבד קצת מהיתרון המרושע, אבל הוא באמת לא. לדחוף למישהו כפית לעין? טָעִים מְאוֹד.

דיברתי על Skyrim קצת קודם לכן ואני חושב שבסופו של דבר, The Witcher 3 גרם לי להבין שלעולם לא ארצה לשחק שוב ב-RPG בלוח ריק. משחקי וידאו הם במיטבם כאשר הם מסתמכים על כתיבה ולא על משחק תפקידים שקט. כן, תן לשחקן סוכנות, אבל לאכלס את האישיות המלאה הזו היא הטובה ביותר. זה מה שהופך את משימות החוזה של המכשף לבלתי נשכחות כל כך. כתיבה חכמה מיסוך מכניקה מוכרת, אפילו נוסחתית. אתה מתעלם מהעובדה שאתה עוקב אחר אותם שבילי ריח ומתרוצץ בתנועות מעת לעת, כי המניעים והתעלומות נמצאים שם, מעוצבים בצורה מופתית עםכתיבה חזקה ובעיקר משחק נהדר.

יש אנשים ששונאים את מערכת הלחימה. אני, אישית, מעולם לא הבנתי את הביקורת הזו. בטח שזה קצת רזה. אבל שיחקתי את Assassin's Creedאודיסיאהלאחרונה – עוד משחק עם חרבות ומפלצות וכמה לחשי קסם – ובשביל הכסף שלי, The Witcher 3 אכן שליטה בקהל הרבה יותר טוב. יש פחות גישושים עם הבקר שמנסה לתקוף את האדם שאתה רוצה לתקוף. מהלכי סיום מרגישים אכזריים. אתה מקבל את התחושה הזו של סייף מומחה וכוחות הקסם מרגישים חזקים יותר. אני אוהב את האופן שבו הם מתמקדים בחמש יכולות ייחודיות שאתה יכול לשדרג ולצבוט, במעט, בהתאם לסגנון המשחק שלך.

ואז יש דם ויין. אהה, טוסאן. אני עדיין משחק דרך ההרחבה הגדולה והשמשית ביותר של המשחק, למעשה, וזה באמת ההרחקה המושלמת ביותר עבור ג'רלט. רג'יס הוא בן לוויה אחרון נפלא לראות איתו את ההרפתקה. חָכָם. חבר אמיתי. אין ניחוש שני עם רג'יס, רק ברומנס כמו שצריך. וכמובן שאני רוצה Witcher 4; מי בשכלו לא עושה זאת? אבל אם CD Projekt Red היה מחליט להשאיר את זה כאן, לא היה אכפת לי בכלל. ג'רלט הוא המקום שבו הוא צריך להיות, להירגע בכרם שלו בקורבו ביאנקו, עבודתו בוצעה, ואני מרוצה לחלוטין מכך. הוא במקום המאושר שלו, וכשאני משחק את The Witcher 3 אני במקום שלי.