סיפורים מהגבולות גבולותהפך מספין-אוף משעשע לצפייה חיונית.
אני מאוד אוהב את Tales from the Borderlands אז החלטתי לספר לכם את זה שוב.כמה ספוילרים קלים לפנינו; אני לא אדון בשום דבר שעוד לא קלטתם מהטריילרים ומצילומי המסך של פרק 4 שפורסמו עד היום.
Borderlands הוא נהדר באופן כללי, ואני חושב שזה לא מוערך במובנים רבים. יש בו כמה סיפורים ודמויות מעניינות באמת, אבל כל זה נשכח מהעומס המטורף של שיתוף פעולה, הציפיות של קהל היורים ושטויות הרובוטים הרוקדים.
חלק מזה הוא אשמתו של השחקן שלא שיחק את המשחק "כמו שצריך" (LOL), אבל הרבה ממנו נמצא ב-Gearbox על כך שהוא לא עושה עבודה רבה בהצגת החומר שלו בצורה אטרקטיבית המתאימה לז'אנר. האם ראית את זהיומן מפתחים נהדר שבו Gearbox אומר שהוא עשה עבודה זבל? בגלל זה זה הגיע ל-Telltale.
ותודה לאל שכן. אני מעלה במהירות את סיפורי מארצות הגבולדירוג של כל סדרת Telltale עד היום, כי זה מצוין. קשה להאמין שהוא בנוי על אותו מנוע מגושם כמו הכותרים האחרים של המפתח, והשילוב של סגנונות האמנות Borderlands ו-Telltale הסתדר יפה.
הפרק האחרון,פרק 4: Escape Plan Bravo, הושק השבועואכלתי אותו בישיבה אחת. זה הטוב ביותר עד כה.
אני אומר שזה הטוב ביותר עד כה כי היו בו כמה רגעים בלתי נשכחים. אם לוחצים על זה, אני יכול לשחזר במעורפל את העלילה של שלושת הפרקים הקודמים, אבל אני יודע שאני אחשוב על פרק 4 במשך שבועות.
הפרק הזה עושה משהו מאוד מאוד נועז בכנראה להרוג דמות בולטת - לא רק מ-Tales from the Borderlands, אלא מסדרת הליבה Borderlands עד היום. זה לבדו הופך אותו לפתאום חיוני לזיכיון, בהתחשב בכך ש-Gearbox די נחושה בכך שדמויות מתות לא חוזרות לחיים, אבל גם הסצנה עצמה נוגעת ללב.
רגע נוסף שאני בספק אם אי פעם אשכח (למרבה הצער) מתרחש כאשר Rhys צריך להחזיק פנים מנותקות. אני לא אפרט כאן, אבל הסצנה שבה הוא מחזיר את הפנים היא מחרידה יפה ובעדינות, מועברת בקצב, באפקטים קוליים ובתגובות אופי ולא ברוטב אדום שמתפרץ על כל המסך. כמעט אפשר להרגיש את המרקם שלו. יש לי דמיון מוגזם ומיד תהיתי איך זה ירגיש ללעוס פנים מנותקות (לא בלי תקדים).
הקטע השלישי שאהבתי במיוחד מתרחש בהליוס, המטה המקומי של היפריון, כאשר Rhys שוטף את זה עם עמיתיו המטומטמים. Telltale עושה עבודה נפלאה בהעברת תרבות ארגונית דרך הסדרה, אבל הכל מגיע לראש כאשר קרב אצבעות מסלים לתוך יריות מלאות עם כל מחלקת הנהלת החשבונות.
זה היה אחד מקרבות האש הכי יפים שראיתי אי פעם במשחק וידאו, ועלה בדעתי שאם זה היה "אמיתי" - אם רייס היה באמת יורה בעמיתיו להיפריון - הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר. מחוות, כי הרפתקאות Telltale אינן משחקי פעולה ומשחקי פעולה דומים לקרב אמיתי כמו למופעי כלבים כפריים.
זה נראה לי מאוד מטא, אבל זה גם גרם לי לתהות מדוע Tales from the Borderlands, משחק שבו ניתנת לך אשליה של בחירה משמעותית אבל בעצם הולכים בדרך ליניארית וכמעט אין לך שליטה על ניווט או קצב, מרגיש כל כך מרתק .
באחד הימים האלה אני הולך לשבת ולהבין איך בדיוק Tales of the Borderlands משיג את זה כמעט בלי "משחקיות".מצאתי שכולם נעלמו ל-Rapture הרבה פחות משכנע, למרות שזה מעניק לשחקן סוכנות אמיתית יותר. זה לא יכול להיות רק קבלת החלטות מינימלית, כי אחרת משחק כמו ווליום לא יהיה ליניאריפנינה קטנה ומושלמת שהיא.
התיאוריה שלי? כל העניין פשוט מתנהל ממש יפה, מתרוצץ בזריזות עם הרבה בדיחות ודרמה, איזון של מתח גבוה ורגעים שקטים ותחושת מטרה. הדמויות מבוססות ואנושיות, עם מוטיבציות קלות לגרקן. וכמובן, היקום של Borderlands הוא כיף מטורף.
בנוסף, המוזיקה מעולה - לוכדת בצורה מושלמת את התחושה של הטריילרים של Gearbox ושל היקום של Borderlands בכלל. דאנג, מספרת. עוד מזה, בבקשה.
