Final Fantasy - 10 המשחקים הטובים בסדרה

Final Fantasy כבר בן 30 - אז בואו נחגוג עם דירוג מעריצים ישן וטוב.

שלושים שנה מספקות הרבה מאוד היסטוריה לשלי ומספר מגוחך באמת של משחקים. מאז הופעת הבכורה של Final Fantasy המקורית ביפן ב-18 בדצמבר 1987, הסדרה ראתה חמישה עשר כותרים ממוספרים עיקריים, שלושה סרטים ומספר מגוחך של משחקי ספין-אוף, כולל כמה סדרות נפרדות כולל Crystal Chronicles, Tactics, Chocobo's Dungeon וזכיונות שנבנו סביב ערכים או דמויות ספציפיות.

אבל מה הכי טוב? ובכן, אתה יודע... זה מסובך. ברור שמה שאכתוב כאן יגיע לביקורת, אבל לעזאזל: התחלתי לכתוב על משחקי וידאו בתור נער על ידי הקמת אתר מעריצים של Final Fantasy, אז כמו כל מעריץ טוב ביליתי הרבה זמן חושב על זה.

צפו ביוטיוב

לפני שאתה קופץ ישר לתגובות כדי להגיד לי להתאבד וכל זה, הנה הכללים לרשימה הזו:

ה-MMOs אינם כלולים.אני רוצה להקדיש רגע לומר ש-Final Fantasy 11 ו-Final Fantasy 14 הם משחקים טובים מאוד, ובמיוחד, השקעתי מאה שעות או יותר ב-FF11 כשהושק - אבל אני לא מתכוון לכלול אותם. זה לגבי המשחקים לשחקן יחיד, פשוט כמו.

גם אין ספין אוף.אם ניכנס לספין-אוף זה יכול בקלות להתרחב מעשירייה לחמישים, וזה פשוט נראה מגוחך. חוץ מזה, למען האמת - הרבה מהספין-אופים ממילא הם מתחת לרמה. עם זאת, למען הפרוטוקול, הספין-אופים האהובים עליי הם FF Tactics (ברור), Final Fantasy Legend ו-Sim ניהול העיר Crystal Chronicles: My Life as a King.

להיות ברשימה הזו זה טוב.בניגוד לספין-אוף, Final Fantasy של הקו הראשי הוא די טהור. מלבד המהדורה המקורית של FF14, מעולם לא היה FF ממוספר גרוע באמת - הם נעים בין טוב לפנטסטי - אז נסו לא לכעוס יותר מדי על המקום שבו אני מציב משחק מסוים, או על השלושה שלא הגיעו אליו.

אז - נשימה עמוקה - הנה עשרת משחקי ה-Final Fantasy המובילים שלי.

הרבה אנשים מאוד אוהבים לשנוא את זה, ויש להם סיבה טובה - ל-FF13 לוקח עשרים שעות פלוס לצאת לדרך, אבל הוא זוכה במקום ברשימה רק בגלל מערכת הלחימה שלו. מרחוק FF13 יכול להיראות כמו קדח שבו אתה פשוט מכה 'קרב אוטומטי' שוב ושוב, אבל יש למעשה עומק נסתר מפתיע במערכת הלחימה שלו שבו השיקול שלך צריך להיות יותר על הכנה, הגדרת תצורות המסיבה המוגדרות מראש. ואז לעבור בקרב בתגובה לאויבים.

Lightning הוא גם מוביל נהדר, אני חושב, אם כי שאר המשחק הוא בלגן מבולבל שמגלם את Square Enix בזמן הפיתוח שלו - ואולי בגלל זה הוא הגיע בסופו של דבר לצורת המסדרון המובהקת שלו. FF13 הוא לא קלאסי, אבל יש לו חלק של זכורים חיוביים.

9. Final Fantasy IV

בזמנו FF4 היה קצת גילוי, אבל זה גם משחק לא אחיד וזה מה שמקנה לו את המקום הזה ברשימה. עם זאת, זה בולט מכמה סיבות, החל מ-Spony Bards ועד איך זה באמת המשחק שאחרי ריצת מבחן קטנה ב-FF2 באמת, מגדיר כראוי את הסיפור והתבנית מונעת הדמויות ש-FF ימשיך להיות מוגדר על ידה. למשחק יש כעת נצחון חיים חדש בדמות גרסת התלת-ממד שפורסמה עבור DS, PC ומובייל, ללא ספק הגרסה הסופית של המשחק.

FF4 הוא עדיין מעל לכל שלושת משחקי NES FF עבורי (הם נעדרים מהרשימה הזו) מכיוון ש-FF4 הוא ביטוי טוב יותר של כמעט כל הרעיונות שהביע NES FF - אם כי זה באמת קפיצת מדרגה, אם כי מעולה, לגדולות יותר. , דברים טובים יותר.

8. Final Fantasy X

בזמן יציאתו, הוויזואליה המרהיבה של FF10 והתוספת של משחק קול היו נקודות הדיבור העיקריות, אבל במבט לאחור, יש משהו הרבה יותר מיוחד בזה: עד כמה זה מרגיש שונה.

מהסיפור המסופר על הגיבור ועד להגדרות היותר בהשראה אסייתית שמתמזגים בצורה מושלמת עם חופים שטופי שמש, FF10 הוא תענוג מוחלט. יש לו מיני-משחק קטלני גם ב-Blitzball (לפחות, ברגע שתבינו אותו), והמהדורה המערבית כוללת כמה מהתכנים הטובים ביותר שלאחר המשחק בסדרה. האופי הליניארי של FF10 דומה ל-FF13, אבל זה אומר ששאר המשחק כל כך מגובש וכל כך טוב שאף אחד לא מדבר על העובדה הזו.

7. Final Fantasy XV

במספר המזל שבע נמצא הערך החדש ביותר בסדרה, ולמרות שהיה לו לידה קשה לשמצה FF15 הוא באמת משחק מיוחד. הדבר המטורף בו הוא כמה הוא השתפר בשנה האחרונה: לפני 12 חודשים כנראה הייתי מניח אותו נמוך יותר, אבל הוא טיפס בכמה מקומות הודות לתיקוני סיפורים ותיקונים אחרים.

למרות שאני חושב שרוב ה-'FF15 Universe' Square Enix בחרה לבנות סביב המשחק הזה את הזוועה המוחלטת מהסדר הגרוע ביותר, המשחק עצמו הוא שילוב ממש אמיץ ובעיקר מוצלח של אלמנטים עיצוביים ממשחקי RPG מערביים עם אלמנטים FF קלאסיים, עם המשחק אפילו עובר ממשחק מונע חקר עולם פתוח למסע רכבת הרים FF טיפוסי יותר בסביבות שני שליש פנימה. הכוכב האמיתי הוא סיפור חדש ייחודי עבור FF - א סיפור מרתק באופן מפתיע של אחווה שהופך אמיתי ורך באופן בלתי צפוי ככל שהוא נמשך.

6. Final Fantasy XII

האמת היא שמבחינה מכנית FF12 הוא הערך הטוב ביותר בכל סדרת Final Fantasy, אבל שאר המשחק מועד בכמה דרכים משמעותיות. מערכת הגמביט ומכניקת הקרב הנלווית הם מכת גאונות של יוצר ה-Active Time Battle Hiroyuki Ito, וללא ספק היא עדיין נותרה התחליף הפוטנציאלי המעניין והמלא עומק לקרבות פחות דינמיים מבוססי תורות שראינו עד היום ב-FF. גרסת Zodiac Job System, שפורסמה לאחרונה ב-PS4, הופכת את המערכת הזו אפילו יותר.

שאר המשחק הוא חלק גדול מהזמן שלו, אבל זה הקסם. אלמנטים מהעולם והעיצוב מהדהדים את שר הטבעות ואת ה-Star Wars Prequels שהיו בבתי הקולנוע בזמן התפתחותו, ואיוואליס נשאר היקום ה-FF הבשרני מכולם. יש שפע של קסם, אבל הצד הזה של FF12 באופן מוזר לא מתגמר כמו שהוא יכול, אולי בגלל שינוי במאי באמצע הפיתוח.

5. Final Fantasy VIII

למרות טוויסט באמצע המשחק שעדיין גורם לי להתכווץ כשאני חושב על זה, FF8 עדיין זוכה למקום גבוה יפה בעשירייה האישית שלי. המסגרת בבית הספר מתנהלת ללא מאמץ (משמעותי כשחושבים עד כמה Final Fantasy Type-0 ישתבש את אותה הגדרה שנים מאוחר יותר) והגיבור סקוול הוא לא הבכיין שאנשים ממש עושים ממנו: המאבקים והריבים הרגשיים שלו בזמן שהוא פתאום מוצא את עצמו כמנהיג שהם באמת די קשורים לחרדה של מתבגרים בחיים האמיתיים.

עם זאת, הטוב מכל ב-FF8 הוא עד כמה הוא שבור ביסודיות. אם אתה יודע מה אתה עושה אתה יכול לנצל לרעה את מערכות ה-Guardian Force, Junction ו-Magic שלו כדי לקרוע את המשחק לרווחה, ולעשות זאת זה כיף אדיר שלא ממש תואם בשאר הסדרה. לעולם לא הייתי משחק את המשחק בדרך אחרת עכשיו.

4. Final Fantasy V

כשציינתי קודם ש-FF4 היה הביטוי הטוב ביותר לרעיונות ממשחקי ה-NES, שיקרתי קצת. חלק מהרעיונות האלה באים לידי ביטוי טוב יותר ב-FF5, משחק חשוך שמספר על קבוצת גיבורים שמקפצת בעולם כדי לאסוף גבישים בזמן שהם מחליפים כיתות דמויות וגדלים. ל-FF5 יש סיפור אבל לוקח את המושב האחורי למערכת העבודה המצוינת שעשתה את הופעת הבכורה שלה ב-FF3 אבל באמת חיזקה את עצמה כמרכיב עיקרי בסדרה עם FF5.

כל כך מספקת שיטת הכיתה שיש יוזמות מעריצים כמו 'Four Job Fiesta', אירוע שנתי שבו אנשים מגבילים את הבחירות שלהם במשחק כדי לאתגר את עצמם. זה כנראה ה-FF הכי 'טהור' של שנות ה-90 במונחי RPG גולמיים, ואתה יכול להילחם נגד עץ שדי ענק. מה עוד אפשר לרצות?

3. Final Fantasy VI

זה כשאנחנו מגיעים ל-FF6 ברשימה הזו, אנחנו מגיעים לחלקים של הסדרה שהם ללא ספק מהמשחקים הטובים ביותר שנעשו אי פעם, ו-FF6 הוא משחק בעל מבנה מרהיב שכולם צריכים לשחק. FF6 באמת מרגיש כמו השיא של כל מה שבא לפניו, ובאופן מכריע זו הפעם הראשונה שהסדרה באמת עושה רגשות מעבר למלודרמה.

FF6 הוא סיפור בעל השפעה ייחודית למשחק דו-ממדי, וזה מרשים להפליא באיזו מאמץ המשחק מצליח להתמודד עם מושגים גדולים, אפילו מרחיק לכת עד כדי לתאר ולמכור ניסיון התאבדות עם ספרייטים של 16 סיביות בזמן שבו סיפורים על משחקי וידאו היו, לרוב, קצת בדיחה. הוא כולל גם רגע ציון דרך שאני אישית מחשיב ליותר מרשים וחשוב מאשר שוקרים ידועים יותר במשחקים אחרים: במשך תקופה מסוימת, הנבל מנצח. ריבוע, אם אי פעם תעשי מחדש את זה, בבקשה אל תדפוק אותו.

2. Final Fantasy VII

אין ספק ש-FF7 הוא משחק קו פרשת מים. לעתים קרובות אני מתאר אותו כמשחק הפאנק FF האחרון - בועט אחורה במשחקים הגדולים יותר, נמרץ ונועז. אנחנו יכולים לעשות הכל! וכיכר כן. FF7 הוא משחק פאנק, ולא רק בגלל הטרור האקולוגי. במובן מסוים זה ה-FF האחרון לפני שהדברים נעשו ממש רציניים - הפעם האחרונה שבה מפתחים פשוט השתגעו לזרוק דברים פנימה כדי לראות אם זה נתקע.

זה בסופו של דבר חלק מהקסם של FF7 - למרות שהוא אוהב למשוך במיתרי הלב, הוא גם די כל הזמן מהנהן וקורץ לך, מתוך ידיעה שהכל קצת טיפשי. זה מה שגורם לי לתהות איך יסתדר הגרסה המחודשת שלו: בלי הוויזואליה הבסיסית האלה, איך המראה הקומי של האדום ה-13 מתנדנד בחליפת מלחים יושב לצד האלימות הקיצונית של הגיבורה שלנו כשהיא משופדת באורך מטר וחצי חֶרֶב? הזמן יגיד, אבל המשחק המקורי מלהטט בקצוות ההפוכים האלה בצורה מושלמת.

למשחק הזה יש גם מורשת תרבותית עצומה, המשחק שבאמת חיזק את הסגנון היפני של ה-RPG כמשהו ששווה לרדוף אחריו כמוצר בר-קיימא במערב, אבל יותר חשוב מזה הוא שזה משחק שיש לו כל כך הרבה לב שהוא מתאים לו. הִתפָּרְצוּת. זה כל כך אהוב מסיבה טובה.

1. Final Fantasy IX

מישהו שאני מכיר ביקר פעם את FF9 על היותו 'בטוח מדי' וזה היה כל מה שיכולתי כדי לא לסטור לו. אין ספק, זה משחק שעושה כבוד לעבר של FF, אבל בתזמון שלו, זה בעצם משחק די נועז. אחרי שני ערכים מודרניים לחלוטין, FF9 הוא צעד אחורה אל העבר עם עיצוב גחמני וקצב נינוח ומתפתל יותר לנרטיב שלו.

זה הדבר השני שאנשים שוכחים מ-FF9 - אמנם יש לו התקשרויות, אבל יש לו גם גוון וסגנון משלו. זה נשאר בעיקרו ייחודי בסדרה וסביר להניח שזה יהיה עוד הרבה זמן, מכיוון שנדמה שהגישות הרכות יותר הללו ל-FF נמנעות כעת מספין-אוף בלבד, אם כי FF9 עומד כאנדרטה לעובדה שסגנון זה יכול ועשה עבודה, מחווה הולמת למשחקים שהוא עושה להם מחווה.

מה שאולי הכי מפתיע הוא כמה בזריזות FF9 מצליח להשתמש בדמויות חמודות וצ'יבי כדי להתמודד עם נושאים גדולים, רבים מהם חזרו וחזרו ממשחקים קודמים במרץ מחודש. חובה, משפחה, זיכרון ומוות הם כולם נקודות מפתח עלילה, והכתיבה המדהימה והלוקליזציה המערבית הבולטת של FF9 היא זו שמובילה אותו למקום הראשון.