איך זה לשחק ב-Halo 2 ב-2020

האם אי פעם שוכחת מה אהבת במשחקים האהובים עליך?

עם הזמן, אולי החלטת שזאת המוזיקה, או הידע, או המוות הנוקב של דמות ביקורתית. וכל הדברים האלה חשובים. אבל למעשה, כשאתה חוזר אחורה, אתה מגלה שהקסם טמון במשהו מעורפל יותר. מפתחים קוראים לזה 'תחושות משחק' - השמחה שמגיעה מהחוויה הפשוטה של ​​לנוע ולתקשר עם עולם.

הילה 2הוא אחד מהמשחקים האלה. איפה שבני גילו מ-2004 יכולים להרגיש עכשיו מסורבלים ומיושנים, למשחק היורה בגוף ראשון של בונגי יש תחושה של זרימה, קשת תוחמת, שיורים מודרניים אוהבים.Doom Eternal רק עכשיו מדביקים את הקצב. וכך,עם התוספת שלו ל-Master Chief Collection של המחשב האישי, החלטתי לצוף במומבסה החדשה פעם נוספת, תוך רישום המסע תוך כדי.

2 דקות:בונגי קיבל החלטה סיסמית על סיפורים בכך שנתן לך להסתכל לתוך האמנה והפוליטיקה שלה. לפני הרגע הזה, האויב שלך היה באמת זר, אינטליגנטי אך בלתי נתפס. כיף לראות את הגלקסיות נחשפות בפירוט רב יותר, אבל זה כן פוגע בתחושת המסתורין הקשורה למבנים האפורים המונוליטיים האלה במשחק הראשון.

4 דקות:סוג של מפוצץ את דעתי שהברית קוראת לזה 'הֵל' גם. האם היה להם שלב של נצרות? תחשוב על ההשפעות המשפיעות על כל אותם וויקיפים של מעריצים - הם יצטרכו להחזיק דף לכל ספר בתנ"ך.

10 דקות:נסיעת הפתיחה בחשמלית היאקריצה מהנה ל-Half-Life, גם אם זה נמשך ממש לאורך של הנהון.

12 דקות:היי, כל מי שמדבר על אטימותה של מערכת הגנה בפתיחה של מותחן ראוי למה שהוא מקבל.

20 דקות:הצירוף של טקסי האמנה והאמנה זה לצד זה מרתק. בני האדם מיישמים מלחמה באמצעות מדליות וטקסים, מה שהופך אותה לאצילית - בעוד שהחייזרים מפשיטים את עצמם, ממתגים אותם במוטות בוערים וחושפים את האכזריות של הקרב.

21 דקות:מגע ראשון עם צ'יפס דובו, הימי האוסטרלי הקולני שמעולם לא מופיע בקטעים עדיין מגלה את נוכחותו מאוד. העובדה שהוא בכלל הצליח להיחלץ מהילה במשחק הראשון הופכת אותו לגיבור - איפה המדליה שלו?

30 דקות:"אני לא מאמין בזה! הם נסוגים, ניצחנו!" האופטימיות האידיוטית של הנחתים תמיד הייתה אחת התכונות החביבות ביותר שלהם.

44 דקות: הילה 2המצב הקשה ביותר של למעשה אינו Legendary - הוא משחק ב-Normal תוך שמירה על כל דמות AI ידידותית בחיים. טענתי מחדש את המחסום כמה פעמים כדי לראות אם אפשר להציל את הבחור שצועק, "תעוף לעזאזל מהשריון שלי, פיצול שפה". זה לא אפשרי.

49 דקות:"כמה זמן נשאר?", שואל הצ'יף את קורטנה לאחר שפירק פצצה מנשקה. "אתה לא רוצה לדעת," היא עונה. הלוואי שאלקסה הייתה כזו בוטחת.

52 דקות:נסיעת הפצצה עדיין מגוחכת בצורה מבדרת, אפילו בסטנדרטים של משחקי פעולה.

שעה אחת:לפעמים חייל מארינס ניגש אל גופת הברית וממלא אותה בעופרת, ליתר ביטחון. זה מגע זעיר שנותן ל-AI המון אופי.

שעה 6 דקות:אני מתחיל לזהות מבנים שהופיעו מאוחר יותר ב-Halo Wars, כמו מגדל הצלפים עם מעלית הרחף. אתה לא יכול להפריז במה שעושים פלטות האויב הוורודות והסגולות כדי להאיר את המשחקים האלה, בעידן שבו החום הפך לצבע הרשמי של יריות.

שעה 30 דקות:נחתים יודעים לעשות הרבה דברים, אבל להעיף ג'יפ בכיוון הנכון למעלה הוא לא אחד מהם. אני עושה את זה בעצמי, ונותן להם צפצוף מעודד ממושב הנהיגה של היבלות. אבל הם לא מטפסים בחזרה פנימה - במקום זאת עומדים מסביב, נראים מדוכאים.

שעה אחת 34 דקות:לצעוק לפסיכופת ימית, שבמהלך פלישת כדור הארץ, שואל: "היי אתה נהנה? גם אני!" אנחנו מחליפים נשק, בשביל הצחוק.

שעה 40 דקות:אני מרצפה אותו דרך מנהרה מפותלת, חזיר יבלות שני צורח לצדי. בעודנו נוסעים על שיירת האמנה שלפנינו, זרם בלתי צפוי של אור כחול פורח מכלי הרכב השני, ואני מבין שזהו הפסיכופת המארינס, שיורה ברובה האויב שנתתי לו.

שעה 42 דקות:במהלך ההתנגשות שלאחר מכן, חזיר היבלות שלי נמעך מתחת לטרנספורט המוביל של Covenant, אז אני לוקח את ה-Ghost Hoverbike שהוא נשא במקום. הגמישות של ארגז החול של Halo 2 עדיין מדהימה, אפילו בעידן שלנו של משחקי עולם פתוח.

שעה 45 דקות:שום דבר לא מנצח את יבבת המטוס של הרוח כשאתה יורד.

שעה 48 דקות:"תודה על הטנק," קורטנה אומרת לסמל ג'ונסון. "הוא אף פעם לא משיג לי כלום."

"אה," הוא עונה. "אני יודע מה הנשים אוהבות."

שלי, ג'ונסון. שטן מיזוגני שכמוך.

2 שעות 7 דקות:איפשהו בין המשחק המקורי למהדורת יום השנה המחודשת שלו, חברה זו שינתה את שמה. אבל למה? שניהם לא נשמעים אמיתיים.

2 שעות 25 דקות:אני אוהב שאף אחד לא אומר לך לקפוץ לפלטפורמת התקיפה העצומה וההלכתית, החרפושית. זה פשוט שם, ממש מתחתיך על הגשר, והמחשבה מכה בך: מה יעשה מאסטר צ'יף?

2 שעות 56 דקות:אני הפוסק עכשיו, נלחם באפיקורסי הברית, לצד הברית. "אתה עיוור??" צורחת עלית ידידותית כשאני מכה בו בחרב שלי. סליחה, חבר, אבל דגם הדמות שלך לא מספיק נבדל מהבחורים שאני אמור להרוג. זה עליך.

3 שעות 23 דקות:הבורר הוא ניגוד גדול לצ'יף. כגנרל מושפל, הוא תופס עמדה של בושה בחברה, תפקידו סוג של הוצאה להורג בלחימה. מסיבה זו הוא מטופל בזלזול ובגועל מצד בני גילו, במקום ביראת כבוד. לשחק אותו מרגיש כמו להשתלב בתרבות זרה - כזו עם רעיונות שונים מאוד על צדק.

3 שעות 34 דקות:הגישה של Halo 2 Anniversary למוזיקה היא... מוזרה. לרוב, זה פשוט מוסיף משקל לפס הקול המקורי, מצפה אותו בגיטרות ותופים. אבל במהלך רצף קרבות כלבים ב-Banshee, הגיבוי של מרטי אודונל, המושפע מהמזרח התיכון, מוחלף בסיטונאות בפרוג-רוק נעים לחנון. אם כל OST צריך להיות בלתי ניתן לגעת, בוודאי זה של Halo?

עם זאת, קרבות הכלבים הזדקנו בצורה מפתיעה - הנשק הסודי של בונגי תמיד היה כלי רכב, ופלא שהם לא נשענים עליהם יותר ב-Destiny.

3 שעות 46 דקות:בזמן שאני נלחם בבוס שיוצר שיבוטים הזויים של עצמו, אני דוקר את האמיתי ראשון במקרה. מאסטר של RNG.

4 שעות:אסון הפתיחה, ההצטברות האיטית לגילוי המבול במתחם תת קרקעי דמוי מקדש - Halo 2 בהחלט עוקב אחר כמה מאותן פעימות כמו Combat Evolved. המשחק הראשון הזה היה כל כך חזק, שהוא אפשר לסדרה לחזור על עצמה ולהתחמק מזה.

4 שעות 5 דקות:בונגי עושה עבודה כל כך טובה לזרוק פלגים אחד נגד השני בתצורות מפתיעות. ישנה שמחה רק בלראות את המערכות של Halo מקפצות בחלל מצומצם; תגובות השרשרת שרואות פיצוץ של נושאת שיטפונות מפעילה את הרימון על חגורת גופתו של חייל מארינס מת, ויורה את בובת הסמרטוט של הצ'יף באוויר. ווי.

4 שעות 24 דקות:אני לא יכול להפסיק לחשוב על Halo Battle Royale. הימורים על גבעות ירוקות על מבנה Halo שמתפרק, חלק אחר חלק, ושולח שחקנים עצלנים להסתחרר לתוך הריק. לקפוץ לג'יפ כדי לדרוס מישהו, היילו ריגוש בעצם המציא.343 Industries אמרה כי "ה-BR היחיד שאנו מעוניינים בו הוא רובה קרב,"אבל זו שורה כל כך טובה שזה מרגיש חזרות, להעיף אותנו מהריח. אני מתחבט אליך, גילטי ספארק.

זה מוזר לחזור ל-Halo 2 ולהבין שבעוד שעולמות המשחקים שהיורים תופסים התרחבו, האפשרויות נסגרו. אם FPS ליניארי, מונע על ידי סטים כמו זה יכול להפוך למגרש משחקים להתנגשויות בלתי צפויות בין פיזיקת הרכב, בינה מלאכותית ובליסטיקה של חייזרים, אז אנחנו צריכים לצפות ליותר מהיריות בגוף ראשון של ימינו כז'אנר. בונגי נהג ליצור משחקים שגרמו לך לצחוק בהפתעה, ובעידן נעול של שגרות צפויות, כולנו יכולים לעשות יותר מזה.