כל משחק דמוי נשמה מדורג מהגרוע לטוב ביותר

Hidetaka Miyazaki, המנהל שלנשמות אפלותואת הקרובהגרזן: צללים מתים פעמייםאמר פעם בראיון Dark Souls Design Works שהוא "לא רצה לעשות משחק שמתאים לתבנית של תעשיית המשחקים".

אבל מה קורה כשאתה עושה משחק שהופך לז'אנר? האם מפתחים אחרים עולים על היצירה המקורית הזו ומנצחים אותך במשחק שלך? ובכן, לפעמים. Sekiro נראה כחריגה מהמבנה המסורתי של "Souls-Like", ועם זאת בחשבון, נראה שהגיע הזמן להסתכל על כל משחקי התלת מימד הגדולים המאמצים את אותו מבנה כמו להיטי הפעולה הגותיים של FromSoftware.

הנה כל משחק של Souls and Souls Like, מדורג מהגרוע לטוב ביותר.

אדוני הנופלים

באדוני הנופלים, אתה משתלט על הדמות הראשית הבלתי ניתנת להתאמה, הרקין, שנראית כמו חלל מארינס תקציבית עם פנים כמו סטירה בתחת. למרבה הצער, המשחק גם מתנהל כמו חלל מארינס בתקציב כועס, כשהמצלמה הרועדת פוגעת ברצינות בקרב התגרה המכוון והקרוב אבל לא ממש נכון. גם הכיוון האמנותי לא בדיוק מעורר השראה, והאופן שבו מסתורי העולם מתפתחים הוא חסר דמיון. אם אתה מעריץ של Dark Souls, תלמד את הידע המורכב שלה על פני מספר משחקי דרך. כאן, לא תמצאו דבר מלבד משחק פנטזיה אפלה די גנרית עם מכניקה שמזכירה נשמות אפלות.

הנחשול

ה-Surge שונה מעט מרבים מהמשחקים ברשימה זו. ראשית, אנו מבטלים את תעריף הפנטזיה הסטנדרטי, ובמקום זאת ניגשים לעולם המדע הבדיוני. ל-Surge יש פתח ממש ממש חזק, שבו הדמות הנכה שלך מנווטת בחדר בכיסא גלגלים לפני שהיא מתחזקת בשלד חיצוני עתידני. עם הפופ השני של Deck13 במשחק דמוי "Souls", המפתח הצליח להביא סביבה מושכת, אבל מצליח לקרטע עם קרב צף והמצלמה הרועדת הזו, מה שיוצר חוויה מבחילה.

אחת האכזבות הגדולות של The Surge היא איך היא מצליחה לבזבז את ההבטחה שהייתה לו בפתיחתו. אין ספק ל-Deck 13 יהיה עוד פופ ביצירת כותר דמוי Souls שוב, אבל אני מקווה שהוא יצליח לגהץ כמה מהקינקים עם הלחימה כדי להפוך אותו לחוויה מספקת יותר.

נשמות אפלות II: חוקר החטא הראשון

נשמות אפלות IIתופס הרבה יותר פלאק ממה שמגיע לו. עם כמה קופסאות מכה מטורפות פה ושם, זהו כותר שזוכה להתעלמות פושעת בהיסטוריה של Dark Souls ומשחקים דמויי Souls. מַדוּעַ? זה העז להתרחק מהמערכות הקהות הידוע לשמצה של Demon's and Dark Souls ולאפשר לשחקנים ליצור את החוויה שלהם במשחק באמצעות Covenants, כמו Covenant of Champions.

מעבר לכך, Scholar of the First Sin גם עזר להפיג ולייעל חלק מזה עוד יותר עבור השחקנים, ובמקביל גם העניק להם חוויה חדשה ומאוזנת בהשוואה לחוויית ה-Vanilla Dark Souls II. גם המיקומים והגיאוגרפיה לא ממש מתאימים זה לזה, כלומר בשלב מסוים אתה יכול להיות בעמק עקר, אבל אתה נכנס לבניין ומעלה מעלית, ואז אתה פתאום מוקף בלבה. אין לו את אותו סוג של לכידות פתוחה שהייתה לנשמות האפלות המקוריות.

זה מחמיר עוד יותר בגלל העובדה שאתה מסוגל להתעוות בחופשיות בין מדורות מההתחלה. היכן שהנשמות האפלות הציעו את עיוות ה-Lordvessel ו-Bonfire כפרס, Dark Souls II בוחרת לתת לך להתעוות בכל מדורה לא נעולה מיד. זה גורם לכמה התרחשויות גיאוגרפיות מוזרות, כפי שהוזכר קודם לכן, בנוסף לכך שהמשחק מרגיש פחות כמו עולם שניתן לחקור, ויותר כמו כמה שבילים מסועפים.

Dark Souls II אולי לא מושלם, אבל הוא רחוק מלהיות משחק גרוע, זה במקרה כניסה חלשה יותר לסדרה עם איכות יוצאת דופן.

נשמות אפלות III

נשמות אפלות IIIהיא הכניסה האחרונה לסדרת Dark Souls (בינתיים) ומצליחה לשלב בה אלמנטים מכל משחק בטרילוגיה. עם מרכז סימן מסחרי ב-Firelink Shrine, אזורים חוזרים מתארים אחרים ושפע של קרבות בוס, המבנה האורגני של Dark Souls III הוא שיפור משמעותי מהגיאוגרפיה המפורקת של Dark Souls II. הצגת מערכת ה-Weapon Arts בלחימה הופכת את Dark Souls III לסטייה קלה מהליהוק הטעון בהשראת D&D ועושה שימוש ב-mana bar, מה שגורם למשחק מקוון תחרותי יותר, שכן הוא משמש גם לחשים וגם להתקפות נשק מיוחדות.

עם תמיכה נרחבת ב-PvP בנוסף לכמות עצומה של אזורים וקרבות בוס, החולשות הגדולות ביותר של Dark Souls III הן עליות הקושי הפלילי. זה ללא ספק הכותרת הכי פחות נגישה ברשימה הזו, פשוט בגלל זה. הוא קושר היטב את הטרילוגיה דרך המשך ההיסטוריה ויש לו כמה תפאורות מבריקות - זה פשוט לא מסתדר עם יצירות המופת של הטרילוגיה.

ניאו

מה זה? כותרת שאינה FromSoftware כל כך גבוה ברשימה? כן, קראתם נכון. Nioh של Team Ninja מבהיר לכם במפורש ברגעי הפתיחה של המשחק שאתם לא משחקים את זה כמו Dark Souls. Nioh עוסק כולו בלחימה הדוקה, מעבר ורמות, ויש לו כמה קרבות בוס מאתגרים. למרות שהוא מעלה ללא בושה הרבה מהמכניקה שלו מסדרת הנשמות, Nioh בונה את הזהות שלה באמצעות שימוש במערכת לחימה מדהימה.

הקרב מבוסס העמדה של Nioh מאפשר לשחקנים לנקוט עמדה גבוהה, בינונית או נמוכה המאפשרת להם לשבור שומרים, ולתקוף מהר יותר או לאט יותר. עם זה בשינוי של כפתור, זה גורם להתנגשויות זורמות להפליא. זה נעזר גם על ידי מערכת התאוששות הסיבולת שלהם, שבעצם לוקחת את Active Reload של Gears of War ומייחילה אותו לשחזור סיבולת. עם קרבות בוס מאתגרים, ושלל רמות מפורטות לדרכן, הלחימה של Nioh היא הטובה ביותר מסוגה, אבל היא לא ממש תואמת את בניית העולם המפורטת של FromSoftware כדי להביא את הלכידות המוחלטת הזו לחוויה.

בדם

Bloodborne היא האבולוציה הטבעית של סדרת Souls, היא לוקחת לקחים משלושת המשחקים שהגיעו לפניה, מכניסה אותך לעולם יפהפה להחריד, ומאפשרת לך לחקור את הרחובות המעונה של יהרם. במקום לנקוט בגישה של Dark Souls להסתתר מאחורי מגנים, Bloodborne מקדם לחימה אגרסיבית ומשחק אגרסיבי, ומשרת זאת עם מערכת ההתאוששות הבריאותית הגאונית שלו. אם תסבול נזק ממפלצת, תוכל לשחזר יותר ממנו באמצעות התקפה חזרה במהירות.

זה בנוסף לכמה שהמשחק מרגיש מהודק, לא רק בלחימה שלו, אלא גם במבנה העולם שלו ובאורכו. אתה יכול לצפות לנצח את Bloodborne בעוד כ-20 שעות, רחוק מה-50-60 השעות של Dark Souls III. זה מאפשר למשחק תמיד להציג אותך למקומות חדשים, להוריד בוסים וגם להדק את הלכידות והאיכות בתוך כל זה.

ל-Bloodborne יש בניית עולמות מופתית, וזה יהיה קלוש לא להזכיר זאת - זה הופך את הריצה במשחק לשמחה, מכיוון שאתה תמיד מחפש לחשוף את התעלומה הבאה שלו.

נשמות אפלות

Dark Souls אולי לא נמצא בראש הרשימה הזו, אבל זה לא אומר שזו לא יצירת מופת. מהעולם האורגני שלו, הניתן לחקירה מלאה, עם אזורים נסתרים שאולי שחקנים לא יגיעו אליהם עד למספר פעולות משחק, בנוסף לתעלומה שהייתה למשחק במקור, זה מה שכבש את מוחותיהם של מיליונים.

האנכיות בעיצוב העולם שלו הופכת את Dark Souls לחוויה ייחודית והיא הנכס הגדול ביותר שלה. אתה מתחיל בשטח האמצעי של מקדש Firelink, ובסופו של דבר אתה תולע את דרכך אל מעמקי Blighttown, ואז צריך לעבור את כל הדרך למעלה דרך מבצר ואל אנור לונדו. זהו משחק שכולו על קלסטרופוביה, עליות ושפל. זה מה שמייחד את Dark Souls מההמשכים והחיקויים שלו - שום משחק מאז לא הצליח לתפוס את התחושה הזו בכלל.

עם זאת, Dark Souls לא היה מגובש כמו קודמו, או משחק כמו Bloodborne. קטעי משחק מאוחרים נותרו לא גמורים, ואזורים כמו Lost Izalith הם מהתחומים הפחות משכנעים בסדרה. עם זאת, למרות זאת, Dark Souls נותר להוות שינוי פרדיגמה מוחלט עבור משחקי פעולה מגוף שלישי.

הנשמות של שד

הנשמות של השדים התחילו הכל. זה רק ב-PS3, ואתה לא יכול לשחק בו בשום מקום אחר. Demon's Souls יצרו את הארכיטיפ, האווירה והמכניקה שמהם בנויה שאר הסדרה. זה נכון גם לגבי עולמות הרכזים שאתה פוגש במשחק, מה שמניח את היסודות לכל מה שבא אחריו.

Demon's Souls הוא לא רק הארכיטיפ למשחק מסוג זה, אלא יש לו גם יתרונות משלו להזכיר. מערכת ה-World Tendency מאפשרת לך לפתוח נתיבים נסתרים בתוך המשחק ונשלטת על ידי מידת ה"טוב" או ה"רע" של הפעולות של שחקן אחר. ישנה גם מערכת "נטייה לדמות", שעושה את אותו הדבר, ומבוססת על האופן שבו אתה פועל בתוך המשחק. זוהי מערכת שנשמטה מאוחר יותר בכותרים עתידיים אך הפכה את המשחק החוזר לפינוק.

בנוסף, Demon's Souls הוא קצת יותר מאופק מכל משחק שבא אחריו. המוזיקה דלה, והמוזיקה שנוכחת מאופקת במכשיריה וגורמת לחוויה הרבה יותר אטמוספרית מיורשיה.

לא משנה מה יקרה לאחר מכן, Demon's Souls הוא המקום שבו הכל התחיל, והמסתורין בתוך הידע, הרמות, האווירה והלכידות שלו הופכים אותו לארכיטיפ, וגם למשחק הטוב ביותר בז'אנר הצעיר הזה.