המנון מעשי: טיפול חד, תחושה נהדרת - אך עדיין מעורר חוסר ודאות

ההמנון יפה למראה, מוצלח מבחינה טכנית ומתנהל כמו חלום... ובכל זאת אני עדיין לא לגמרי משוכנע.

בחזרה ב-E3 2018, ההדגמה הראשונית של מסיבת העיתונאים של BioWareהִמנוֹן השאיר אותי קצת קר. כתבתי על איך ההדגמה הזו השאירה אותי "די מבולבל", אבל אז כמה ימים לאחר מכן המשחק כבש אותי בחזרה עם הפעלה פשוטה. אולי קשה לתפוס את ההמנון מצפייה בו לבד, אבללשחק זה סיפור אחר: זה מרגיש נהדר. כתבתי הרבה, וזה הותיר אותי להוט לקראת המעשה הבא שלי, שסוף סוף קרה בתחילת השבוע.

התצוגה המקדימה שלנו פוצלה לשני מפגשים. הראשון כיסה את שעת הפתיחה או שתיים של Anthem כפי ששחקנים יחוו אותה בעוד כמה שבועות. האחרון כיסה תוכן של משחק מאוחר, כאשר צוות BioWare הגיש לנו דמות ברמה מקסימלית עם תוכן סוף המשחק ושפע של התאמה אישית כבר פתוחים. תצטרך לבדוק שוב בשבוע הבא עבור רשמים מאוחרים במשחק, שכן היום אני יכול לדבר רק על התוכן הקודם, אבל המסקנה הסופית זהה בכל מקרה: Anthem הוא משחק וידאו עשוי היטב - אבל אני עדיין מרגיש כמו משהו חסר.

במובן מסוים, חזרתי לרושם הראשוני הזה בהתבסס על הדגמת ועידת EA Play. ההמנון נראה ומרגיש מבריק, אבל עדיין אין בו שום דבר שצועק לי כגורם x-פקטור במעמדו לעומת עמיתיו במרחב ה-RPG של ארבעת השחקנים השיתופי פעולה, כמו Destiny, The Division ואפילו Monster Hunter עוֹלָם.

השעות הראשונות האלה של ההמנון טובות, שכל, שופעות הבטחות. היו בעיות שידוכים ושרתים שנפוצים מדי לאירועים מוקדמים על תוכנות ורסיסים לא סופיים של שרתים, אבל ברגע שאתה באמת יכול להתחיל משחק עם חברים ולהתחיל לרכוב בחליפות הסופר-מועלות האלה, זה אושר.

גם הצד 'ה-BioWare המסורתי' של משחק ה-BioWare הזה לא רע. ההקדמה למשחק היא חוויה קולנועית המתארת ​​מאבק נגד הסיכויים ההולכים ומחמירים לפני שהמשחק והעולם מבזקים קדימה לשנתיים מאוחר יותר, הגדרת המדינה העולמית וההימור והסיבות הבסיסיות לסכסוך מסודרות בצורה מסודרת.

זה גם לא הכל על העלילה הראשית ההיא. כשאתה מסתובב לראשונה בעיר המרכז, יש הרבה פריטי קודקס שאפשר לאסוף שמסבירים סיפור רקע חשוב ומיותר כאחד. יש גם כמה דמויות לדבר איתן ופטפוטים סביבתיים לשמוע. הכל מרגיש מאוד כמו מצודה.

יחד עם זאת ברור שזה לא אותו סוג של משחק. אפשרויות שיחות קיימות, אבל הן פשוטות A או B ולא מגוון אפשרויות. אתה יוצר דמות, אבל אתה פשוט בוחר בין שני קולות שונים ומגוון של פרצופים מוגדרים מראש, שלמיטב הבנתי אפילו לא תראה שוב - מחוץ ל-Javelin mechs, Anthem הוא כולו בגוף ראשון.

בדיוק כמו בהדגמה מעשית של E3 ששיפרה את היחס שלי למשחק, הפעולה הפשוטה של ​​תנועה בהמנון היא שמחה, עם מעין יחס מגיב וחד למאפיינים הקינטיים של חליפות Javelin שנותן לו יתרון מספק מיד. . זה מזכיר את הרגעים הראשונים של המשחקסופר מריו 64, בחצר של טירת אפרסק, שם טווח התנועה החדש הזה ומערכת המהלכים החדשה פשוט הקליקו והרגישויָמִינָה. זה דבר שקשה להפליא למסמר, אבל Anthem עושה את זה.

עם זאת, זו החידה של המשחק הזה עבורי עד כה. ב-Mario 64, אתה נכנס לטירה ולהרפתקה בלתי נשכחת. זה מה שחותם את העסקה למשחק - התנועה מאפשרת את ההרפתקה עצמה. זה המקום שבו Anthem עדיין לא משוכנע אותי כרגע. החלקים המרכיבים הם בעליל יקרים ומרשימים, אבל כשאני מסתכל על כמה טוב זה מרגיש כרגע, אני כרגע לא מאוד משוכנע בכלל שלAnthem יש את ה-x-factor הדרוש כדי להפוך לסוג המשחק האייקוני שיצרה BioWare בו. העבר, או בעצם להפוך לסוג המשחק שאפשר לשקוע בו מאות שעות. כדי לקבל את התשובה לכך, סביר להניח שנצטרך להסתכל על התוכן ברמה גבוהה - ותוכלו לקרוא על כך עוד בשבוע הבא. תישאר איתנו.