בהחלט הייתי אחד מהילדים האלה שהסתכלו עלדיג'ימוןוחשב "זה נראה כמו אפוקימוןripoff" ופשוט התעלמתי מזה. זה לא שמעולם לא ראיתי אף אחת מהתוכנית, כן היה לי קלטת VHS אחת עם כמה פרקים עליה צפיתי לפחות יותר מפעם אחת, אבל בהחלט היה חסר לו משהו אני חתכתי עד עכשיו, מתקרב לשנות השלושים שלי, ואני ובן זוגי-פוקימון בלבד חשבנו לעצמנו "שננסה לדיגימון למה חשבנו על זה, לא יכולתי להגיד לך, אבל זה אכן הרגיש כמו משהו שהיה חסר בחיינו ורצינו למלא את החסר הזה.
הסדרה היא, באופן לא מפתיע, מאוד תוכנית ילדים. כל הדמויות והעיצובים של דיג'ימון ניתנים למכירה מאוד, הדיאלוג הוא קצת חממי, המוזיקה היא מאוד מסוף שנות ה-90, תחילת שנות ה-2000 באווירה, ודברים כמו סטטיסטיקות וסוגים מופיעים בבירור על המסך כך שילדים יוכלו לראות בקלות מה הם האהובים עליהם. חבר'ה יכלו לעשות. אבל בעצם לא התחלנו עם הסדרה, כי חשבנו שאם אנחנו הולכים לעשות את זה, אנחנו צריכים לעשות את זה כמו שצריך. מה שבתורו הוביל אותנו לסרט דיג'ימון.
לא, אל תדאג מעריץ נלהב של Digimon, אני לא מדבר על השילוב הנורא של שלושה סרטים שונים שבקושי הגיוני, אני מדבר על המקורי, Digimon Adventure. לחסרי הידע, Digimon Adventure משמש כפרולוג לסדרה הראשית Digimon, ויצא לבתי הקולנוע יום לפני שידור תוכנית הטלוויזיה ביפן. זה רק דבר קטן, בערך 20 דקות באורך, ואתה יודע מה? זה די מדהים - וגם מפחיד באופן מפתיע.
Digimon Adventure בוים למעשה על ידי אחד מבמאי סרטי האנימה הטובים ביותר בסביבה, Mamoru Hosoda, שימש כבכורה שלו בבימוי. סביר להניח שתכירו יותר את היצירות האחרות והאישיות יותר של הוסודה כמו מלחמות הקיץ, ילדי הזאב ולאחרונה גם בל. הוא במאי מדהים, והסגנון שלו באמת מופיע אפילו כבר בדיג'ימון הרפתקאות. אבל בנאדם, הוא באמת הצליח להכניס הרבה מאוד מתח לסרט קצר אחד קטן.
כאמור, Digimon Adventure הוא פרולוג, בעקבות הגיבור טאיצ'י יאגמי ואחותו הצעירה היקארי. לילה אחד, היקארי מתעורר לגלות דברים מוזרים שקורים במחשב המשפחתי, כאשר ביצה מופיעה מתוכו. לאחר מכן הזוג משגיח על הביצה לפני שהיא בוקעת לתוך קורומון, יצור ורוד קטן שהוא בעצם רק ראש מדבר עם אוזניים גדולות, שבעיקר הוא קצת טיפש. העניינים מתגברים במהירות כשקורומון ואז מתגלגל לתוך אגומון, אותו בחור דינוזאור כתום קלאסי שכולנו מכירים ואוהבים. והוא די מפחיד?
בסדרה, בדומה לצורתו הראשונה כקורומון, אגומון פשוט קצת מטופש, אם כי הוא יכול להילחם קצת יותר טוב - ובמיוחד הוא בערך באותו גובה כמו טאיצ'י. עם זאת, דיג'ימון הרפתקאות מציעה תפיסה אחרת שלו, במקום זאת הופכת אותו למפלצת בגובה 6-8 מטרים, חסרת שכל ואגרסיבית. הוא מלא נראה כמו דינוזאור, ונראה לא מתוסכל להרוס את כל מה שנקרה בדרכו, וכאשר ציפור ענקית דיג'ימון, מפחידה גם היא בהתנהגותה, היא מובילה את אגמון שוב לדיג'וולב לתוך גרמון, עכשיו מפלצת בגודל t-rex כמו מפחיד כמו הדינוזאור הקלאסי.
בזמן שכל זה קורה,הבולרו של מוריס רוולמשמש כפסקול גחמני שבאמת מדגיש את הסוריאליטי של הכל. זכור, טאיצ'י והיקארי הם משהו כמו שש וארבע בהתאמה, כך שהם ממש לא מתאימים לגיל להתמודדות עם איום ברמת קאיג'ו כאן. זה באמת סרט פרוע מתחילתו ועד סופו, ומהר מאוד נהייתי אובססיבי לגביו. לא ממש הצלחתי להפסיק לחשוב על זה מאז שצפיתי בו.
הסדרה Digmon היא באמת רק דבר קטן ומטופש שמתחיל בפורמט של מפלצת השבוע, אבל הרפתקאות באמת נשענת אל החלק המפלצתי של הפורטמנטו של הסדרה. הם מוצגים כהרסניים ואלימים, גם אם בסופו של יום גריימון הוא עדיין חברם של הילדים, ולמעשה מבקש מהצופה לחשוב על ההשלכות של אירוע כזה שמתרחש. זה מרגיש מקדים את זמנו בטירוף, ויותר כמו סרטים מהסוג שתקבלו בעולם שלאחר קדחת הפוקימון ולא בסביבה כשהיא הייתה הכי חזקה.
זה גם מהמם, עם כל כך הרבה אנרגיה ארוזה בשני טיפוסים קטנים שבאמת משכנעים אותך שהם בעצם ילדים עם לא הרבה שליטה על התנועות המוטוריות העדינות שלהם. הם פשוט מקסימים באופן מיידי, באופן שאני חושב שמעט יצירות אנימציה מסוגלות ללכוד כשמדובר בילדים, ואני חושב שזה באמת מוסיף לכמה שהרגשתי שהרגשתי שהם צריכים להתמודד עם מפלצות ענקיות ודיגיטליות.
אני כן יודע שמעריצי דיג'ימון כבר מזמן אמרו שהסרטים המקוריים טובים, אבל חשבתי באותו אופן שסרטי הפוקימונים טובים, בכך שהם נראים די נחמדים, והם דרך מהנה לבלות שעה, לא ב" היי למה לדבר הזה אין סוג של אוסקר. ובוודאי גם לא ידעתי עד כמה הוא חשוך לחלוטין, אבל עכשיו כשאני יודע, כל מה שאני יכול לעשות זה לומר, גם אם אתה לא אוהב את Digimon, אתה באמת צריך לראות את Digimon Adventure.
