ההפסד של מיקרוסופט הוא הרווח של המשחקים. החדשות ש-Peter Molyneux החליט לחזור לפיתוח אינדי היא הטובה ביותר שצפוי לשמוע השנה, אומר פטריק גאראט.
הוא מכר בתקופתו מיליוני משחקים ללא ספורות; הוא חבר בהיכל התהילה של AIAS; הוא מחזיק ב-OBE; הוא Chevalier de l'Ordre des Arts et des Lettres; הוא מחזיק בפרס מפעל חיים של GDCA; והוא כעת הבעלים של מלגת BAFTA המוכתמת בדמעות. הוא עשה פופולוס, למען השם.
החדשות של אתמול זהפיטר מולינו עזב את Lionhead ו-Microsoftהוא ללא ספק הסיפור הכי עליז שעדיין יצא ממשחקים בשנת 2012. החתול הגדול סוף סוף ברח מהקרקס.
דיברתי עם פיטר בסן פרנסיסקו בשבוע שעבר. הוא היה ב-Spring Showcase של מיקרוסופט ועשה תפקידי יחסי ציבור עבור Fable: The Journey. ניסיתי לקבל קצת זמן איתו ביום הראשון של התוכנית, אבל הוא צולם עם ג'ף קיגלי. לידיה ממיקרוסופט בריטניה הצליחה להשיג לי משבצת של 15 דקות ביום השני, על כך אני אסיר תודה לנצח. להיות המנהל הקריאטיבי של Microsoft Game Studios Europe פירושו שהזמן שלך מוזל.
פיטר אף פעם לא מזהה אותי. בטח ראיינתי אותו תריסר פעמים. הייתי הכתב הבריטי היחיד שדיבר איתו ב-E3 2010, ולאחר מכן שיתפנו שיחה קונספירטיבית על מילוא והיעדרו החשוד. ביליתי איתו פעם יותר משעה ועם יחסי ציבור לכל החיים, קאתי קמפוס בליונהד, כשדיברתי על הקריירה שלו עבור תכונה של סאנדיי מייל שמעולם לא שודרה הודות לאיזה קשקוש עם צלם. הוא סיפר לי על איך הוא קיבל איומי מוות והיה צריך להישמר על ידי כוחות הביטחון האמריקאיים, ואיך הוא אוהב את ניסאן סקייליין שלו אבל לא יכול לנהוג בו לרגע. אני חושב שראיינתי אותו לכל משחק של Fable. כל פעם שאני מדבר איתו זה אותו דבר. אני מתוודע, ואני תמיד עושה כאילו אני מכיר אותו, רק כדי לראות אם הפנים או השם שלי עדיין חלחלו לתוך הזיכרון שלו רחוק יותר מאלה של מאות האנשים שהוא נתן להם את אותן תשובות חודש אחרי חודש, שנה אחרי שָׁנָה. הפעם לא היה שונה.
"זה פטריק גאראט מ-VG247. האם פגשת את פיטר בעבר?"
"נפגשנו, כן. היי, פיטר. מה שלומך?"
"כן, נפגשנו", הוא אומר, אבל הבעת פניו סותרת את השקר. "שמח לפגוש אותך," הוא מוסיף כשהוא לוחץ את ידי ומביט ברצפה.
קריאת השכמה
פיטר מולינו תמיד עייף, וזו אחת הסיבות שאני כל כך שמח לשמוע שהוא סוף סוף הוציא את זמנו במיקרוסופט לקצה. הוא איש נחמד מאוד. הוא כועס כמו עטלף. מעולם לא עבדתי איתו, ברור, אבל הוא נראה כאדם אמיתי ורגשי. הוא ממש בכה במהלך שלונאום קבלת מלגת BAFTAאֶשׁתָקַד. אתה יכול להגיד שאכפת לו. העובדה שהאנרגיה הזו תתמקד כעת בחזרה ביצירה טהורה ולא בניהול היא כמובן לטובת הכלל.
כרגע אני מצוננת, ובאמצע הראיון בשבוע שעבר, שבמהלכו שטפתי כמה שטויות על העתיד של קינקט תוך כדי התנצלות דרך סרט של נזלת, הוא קם מהכיסא והביא לי טישו, מפית נייר שוכבת על השטיח. הוא לא היה חייב. הוא רצה, כי זה היה דבר מתחשב לעשות. יתר על כן, המוח שלו לא סובל מכל השטויות של הו לא, אני לא יכול לקנח את האף שלי על המפית הזאת מה לעזאזל אנשים יחשבו ואם אני לא יכול לקנח את האף שלי על המפית הזאת פיסת נייר לא מיועד לנשיפות אף אלא לניגוב פה אז אני בטוח שגם הבחור הזה לא ירצה לקנח את האף שלו. הוא פשוט פתר בעיה בלי העמדת פנים. הִגָיוֹן. כשהלכתי בשמחה לקנח את האף, הוא דיבר על להסתובב סביב הסוס ב-Fable: The Journey ואיך זה היה מטופש, ואיך הוא תמיד צריך שיהיה לו משהו שמגיע כתוצר של האישיות שלך במהלך המשחק, כי זה איך הוא יכול להתחבר אליך רגשית. כשאתה מדבר איתו על משחקים זה אף פעם לא קשור לעיצוב רמות ובדיקת תיבות. זה תמיד קשור למעורבות פסיכולוגית ולקונספט. Peter Molyneux הוא לא מפתח המשחקים הממוצע שלך.
ברור שהוא גם לא כל כך מוטרד מהמראה שלו. הוא שהה באותו מלון כמונו, משפחת מארק הופקינס על הגבעה של סן פרנסיסקו, והוא הופיע לארוחת הבוקר לבוש בחולצת זיעה אפורה ומרושלת וכמה נעלי ספורט לא ברורות. הוא לבש את אותו הדבר מאוחר יותר לראיונות. עם זאת, מה שכן אכפת לו הוא ליצור את התוכן שהוא רוצה ליצור ולזכות לשבחים על כך. אני חושב שזה חשוב לו, כמו שזה חשוב לכל קריאייטיב. הוא "מאמין" בעצמו במשחקים ובעתיד המשחקים, אבל אתה לא מקדם מדיום בבועה. כולם רוצים שיגידו כמה הם טובים. אולי לא אכפת לו ממפיות שנרמסו על הרצפה ואיזה נעליים יש לו, אבל זה בגלל שהוא לא מחפש אישור לחוש הלבוש שלו או להרגלי ההיגיינה שלו. הוא מבקש אישור למשחקים שלו. אולי הוא הבין שהעברת Fable לכל נישה שמיקרוסופט סיפקה, כי זה לא היה הניצול הטוב ביותר של הזמן שנותר שלו.
המלך מת
אני בטוח שנגלה בימים הקרובים מה היה הנימוק שלו לעזוב את מיקרוסופט, אבל אני בטוח באותה מידה שזה יהיה קשור ליכולת לעבוד על פרויקטים יצירתיים עם מידה רבה של חופש ולחזור למה שהוא אוהב: לעשות משחקים. בשבילך ואני, ההחלטה של פיטר להמשיך הלאה היא חדשות מדהימות. יש מעט מאוד מפתחים שיכולים להתפאר ברמות הצלחה מרחוק קרוב לזו של Molyneux. הוא מכר בתקופתו מיליוני משחקים ללא ספורות; הוא חבר בהיכל התהילה של AIAS; הוא מחזיק ב-OBE; הוא Chevalier de l'Ordre des Arts et des Lettres; הוא מחזיק בפרס מפעל חיים של GDCA; והוא כעת הבעלים של מלגת BAFTA המוכתמת בדמעות. הוא עשה פופולוס, למען השם.
אף אחד לא ראוי לשבחים יותר. פיטר מולינו הוא האוצר הלאומי של הגיימינג הבריטי, קריאייטיב גאון שדחף משחקים באזורים שאף אחד אחר לא העז. כן, הוא נכשל יותר מפעם אחת, אבל זה בגלל שהוא ניסה. בענף כזה שונאי סיכונים זה נדיר. אם תלחץ תיפול, אבל הוא לא מפסיק. אם יעבור שוב לבד פירושו שהוא יכול להתנסות בדרכים שתאגיד גדול לעולם לא יאפשר, שהוא יכול להישאר בדרך של חדשנות. כולי תקווה שבפעם הבאה שאני יושב איתו הוא לא מכיר אותי מאדם. ואני מקווה שהוא מעמיד פנים שהוא זוכר אותי, כי זה אומר שהוא עדיין לא רוצה להעליב אנשים. אני מקווה שהוא ימשיך לחפש אישור, כי זה אומר שנראה את העבודה הטובה ביותר שלו. אני מקווה שהוא יישאר נאמן למהפכה. אני מקווה שהוא ימשיך להאמין.
כי אף אחד מעולם לא הונצח על כך ששם שמות לפרצופים, נכון?
[תמונה]
