צל הקיפודהוא משחק סוניק האמיץ ביותר. אני אעמוד על האמירה הזו עד שאמות, אני נשבע באלוהים. זה יותר בחוץ מאשר Unleashed, יותר אבסורדי מסים ההיכרויות מי הרג את סוניק. זה גם בשום אופן לא המשחק Sonic הטוב ביותר שיצא אי פעם, אבל בתור נהנה מדי פעם מהלך מהר וכל המשתמע מכך, הוא מעניין לעזאזל, אפילו 18 שנים אחרי.
צל הקיפוד היה כל כך נדידה של ציפיות, כזה תו כללי. לאיזשהו אדם או קבוצת אנשים היה רעיון מטורף. בואו נוציא את המהירות מסוניק - בואו נקרע אותה ישר ונחליף אותה ברובים. איך לעזאזל זה נתפס כרעיון טוב זה מעבר לי. אולי באיזה ניסיון נועז לפנות לקהל חדש לגמרי, מחלקות שלמות הסתכלו על שאדאו טוען מחדש SMG בצורה מאיימת וחשבו "כן, זה מטלטל, הילדים יאהבו את זה".
אני, למרבה הצער, הייתי אחד מהילדים האלה, אם כי על זה נפלתי קורבן כמה שנים לאחר השחרור המקורי של המשחק. מצאתי את Shadow the Hedgehog שבו ניתן היה למצוא את כל המשחקים הנהדרים של פעם - איסוף אבק עם הנחה מדהימה על מדף ב-GAME. זה אולי בית הגידול הטבעי של Shadow the Hedgehog למען האמת, המקום שתמיד היה ראוי להגיע אליו.
ידעתי מהסוניק הקיפודברור שכל ילד עם מחשב ועניין מעורפל במשחקים עשה זאת, אבל Shadow כל כך התנגד לצבעים העזים של משהו כמו Sonic Heroes. לא הייתה לי ברירה אלא לקנות את זה באמת. הייתי חייב לדעת מה קורה.
יש משהו לומר על הלהיטות של המשחק לפתות אותך להיות הילד הרע ששאדו רוצה להיות. מהמשימה הראשונה ניתנת לך אפשרות להפיל חבורה של חיילים אמריקאים באמצעות דיונון צף מרושע בעליל. המשחק לא בייש אותך על כך - למעשה הוא הציג בפניך רמות חדשות ומסלולים משתנים בסיפור בהתאם לכמה טוב או רע רצית להיות.
ככזה, זה היה משחק ששיחקתי שוב ושוב, ירדתי בכל דרך שהוא מציע ורישום מנטלית את ההבדלים שזה עשה לכל ריצה. במציאות זו הייתה דרך מצוינת לגרום למעט נכסים להרחיק לכת, אבל בעיני רוח מושפע זה ייצג סודות חדשים שיש לחשוף. חבל אז שהמשחק עצמו חסר הרבה ממה שעשה משחקי 3D Sonic כל כך טובים. אלא אם כן היית סופר ליצן עם המותג הייחודי של Shadow של שטויות, מוטב שיהיו לך רק חיפוש אחר סיומו של המשחק.
במבט לאחור, אני חושב שהסיבה שלא היה אכפת לי ולכמה אנשים אחרים בגיל דומה יותר מדי לצל הקיפוד היא לא בגלל שהוא דיבר אל הלב העצבני שלנו, זה בגלל שלא באמת ידענו מה אבד ב- מעבר ממקפים של 150 מיילים לשעה לעימותים של 150 חיילים הרוגים לשעה. לאחר ששיחקתי עכשיו חבורה של משחקי סוניק, ישנים וחדשים כאחד, אי אפשר להתעלם מכמה המשחק איטי. אם היית אוהד סוניק אז, זה בטח הרגיש כמו בדיחה קצת גרועה.
עם כל מה שנאמר, אני עדיין ממליץ על זה לאנשים פשוט בגלל הרגעים הכי מגוחכים שלו. כבר אז נדהמתי מאיזה סירחון מהמפלצת הזו. לנשיא ארה"ב יש תמונה ממוסגרת של צל וסוניק. צל פורק כדורים למטוס המילוט של הנשיא. צל לכאורה הורג את Eggman באחד מהסיופים הלא-קנוניים, כפי שכולנו רוצים שהיינו יכולים. הקולנוע הפותח, שרואה את Shadow זועם על סוניק מוכה (זה החבר'ה הקמע של SEGA, מה חשבת).
ולבסוף, הדובדבן מעל. שיר נושא פתיחה שהוא כל כך חרד ועם זאת כל כך, כל כך טוב. יש לה את אותה תחושת גילטי פלז'ר כמו לעוגת קטיפה אדומה, כל כך עשירה בקרינג שקשה לצרוך אותה בשלמותה. מי שיכול לסבול את הוויברציות הנוראיות מקבל משחק שהוא לא טוב במיוחד, אבל הוא למעשה כל כך רע עד כדי פלא אמיתי.
18 שנים מאוחר יותר, צל הקיפוד גדל - התבגר. זהו שריד מרגע מעניין להפליא בזמן עבור הזיכיון, והוא - אם לא משהו אחר - אנדרטה למלחמה הנצחית ש-SEGA נלחמת כדי לנסות ולגרום לדורות חדשים לדאוג לסוניק וחבריו. תמיד יהיה לי מקום בלב לצל הקיפוד, לא משנה כמה זה יהיה בלגן.
.jpg?width=1200&height=630&fit=crop&enable=upscale&auto=webp)
