מערכת Nemesis עוקפת את התכנון החלש בשובר הקופות האחרון של שר הטבעות, אומר שריף סעד.
אזהרה: ספוילרים לסיפורים קטנים למטה.
אחרי ימים של משחק של Shadow of Mordor, אני יכול להגיד לכם את זה: קו העלילה הראשי הוא לא יותר מדורבן התקדמות. אין בו שום דבר מעניין או פורץ דרך, בעיקר שחזור של אירועים מ"שר הטבעות" הנוגעים לסלברימבור. המניעים של טליון, הגיבורה הראשית, אינם מקוריים או מפתים בשום צורה. דמויות תומכות, למעט סלברימבור, נמצאות שם רק כדי לדחוף את הסיפור קדימה, ומעט נעשה כדי להפוך אותן למשהו אחר מלבד חברי הדרכה או נותני משימה.
הפסקתי לשים לב לסיפור חסר הברק מעבר לרף של שעתיים, כשהמשחק חטף את כל החוויה. הנרטיב הכללי פשוט לא היה משנה יותר.
מכניקת המשחקים העיקרית של Shadow of Mordor היא מערכת Nemesis, שמטרתה - ובעיקר מצליחה - להעניק לאויבים אישיות, אופי וחשוב מכך, קביעות.
האם פצעת אורוק בפיצוץ לא קטלני? אם תתקלו בו שוב (ותתקלו), הוא יתכסה בכוויות והוא יזכור איך הוא קיבל אותן. אתה לא יכול להבין עד כמה זה משכנע עד ששיחקת את Shadow of Mordor. אורוקים שהרגו אותך מקודמים לדרגים גבוהים יותר; לפתע, אורוק חלש, חסר משמעות וחסר פנים מבקיע הרג והופך למישהו שאתה צריך לדאוג לגביו. ואם הוא יהרוג אותך שוב הוא יהפוך לבעיה אמיתית. נמסיס עושה עבודה טובה בלבנות על מכשירים נרטיביים מסורתיים.
נתקלתי באויב הראשון שלי במהלך השעה הראשונה של המשחק, בדיוק כשהכרתי את הקרב. הוא הרג אותי כמה פעמים, וקודם כל פעם כתוצאה מכך. בסופו של דבר הוא הפך לקפטן ושומר ראש של לוחם, אחד מאויביו האולטימטיביים של צל מורדור.
ביליתי שלוש שעות בניסיון להתאושש מהטעויות המוקדמות הללו ומהנרטיב שנוצר כתוצאה מכך. לא יכולתי פשוט להילחם דרך מאחזים יותר. ברנה מצאה את זה מתסכלמכיוון שהיא לא ראתה שום צד הפוך, אבל זה נראה לי כאחת התכונות הטובות ביותר של המשחק. נמסיס אילץ אותי להתגבר על מכשול שעשיתי. התחלתי לעשות את כל המשימות הצדדיות (שבעצם שימשו כאימון טוב לשלושת כלי הנשק העיקריים - החרב, הפגיון והקשת) ועד מהרה הייתי מוכן להוציא את כל הזבלים שהרגו אותי בעבר מֵעַל.
לא הבנתי שאני מתעלם מהסיפור של Shadow of Mordor עד שהגעתי לנקודה שבה לא יכולתי להתקדם אלא אם כן אשחק במשימות ראשיות. פשוט לא היה אכפת לי. הייתי כל כך אבוד במאבקי לפנות את הלוחמים ושומרי הראש שלהם, עד ששכחתי שלטליון היו בעיות משלו. היה לי מספיק כיף לעקוב אחר אורוקים כדי לקבל מידע - ומאוחר יותר להשתמש במידע הזה כדי ללמוד את החולשות של קפטנים ומפקדים - כדי בעצם להפוך את "הסיפור" למיותר.
בדרך כלל אכפת לי מהעלילה של המשחק. סבלתי משחק גרוע למען הסיפור בהזדמנויות רבות (לְהִשְׁתַעֵלMass Effect1 שיעול), אבל Shadow of Mordor היא הפעם הראשונה שחוויתי הפוך לדפוס הרגיל. זה גרם לי להטיל ספק בכל הפעמים שעזבתי משחק כי היה לו סיפור פחות מעניין. לכמה אולי היה משחק טוב, אילו נתתי להם הזדמנות?
מערכות המשחק של Shadow of Mordor עוקפות את הסיפור שלה ומקשות על החזרה למשחקים אחרים מאותו סוג. אני נזכר בתגובתי להרס הסביבהBattlefield: Bad Company2, שלא היה דומה לשום דבר שראיתי בעבר ביריות מרובה משתתפים: משחקים דומים הרגישו באופן מיידי מגושם ומוגבלים כתוצאה מכך.
בעוד שמספר הסיפורים המסורתי של Shadow of Mordor חסר, הוא הראה שמשחקים צריכים להמציא אויבים מהשורה, כמו גם דמויות שחקנים ו-NPCs מפתח, אם הם רוצים להגיע להתעמקות מהדור הבא. שחקו אותו עבור נמסיס ואל תדאגו לגבי העלילה: זה לא באמת משנה.
