פוקימון סקרלט וסגולנמצאים כאן, מה שאומר שאתמול האינטרנט היה מלא במבקרים, תקשורת ומשפיענים שמסרו את פסק הדין שלהם על מה שהוא ללא ספק אחד ממשחקי הפוקימון השאפתניים והשונים ביותר בכל הזמנים. פסק הדין היה חיובי, אך גם מעורב באופן מפתיע.
כפי שזה נראה כרגע, Pokemon Scarlet & Violet יהיו כמה מכארי הליבה עם הניקוד הנמוך ביותר בהיסטוריה של הזיכיון. Metascore זה של 77 הוא לא ממש רע, אבל העובדה שהוא נחת נמוך יותר ממשחקי פוקימון מקבילים אחרים דווקא הפתיעה אותי - כפי שהבהרתי בכתבה שלי. שבעצם מכנה אותו משחק הפוקימון המשותף הטוב ביותר ב-20 השנים האחרונות, יושב לצד Legends Arceus מתחילת השנה כמשב רוח רענן שמאתגר את סטטוס הזיכיון קוו.
אבל יש פיל (דונפן?) בחדר. זֶה,כפי שאמרתי בסקירה שלי, הוא הביצוע. אנשים, זה רע. זה כנראה משחק הטריפל-A בעל הביצועים הגרועים ביותר שראיתי אי פעם. וזה אפילו יותר גרוע כשחושבים שזה מגיע ממש מאחד הזיכיון הגדול ביותר על פני כדור הארץ, מותג כל כך חזק שאין ספק שאפשר להשליך משאבים נוספים על הבעיה.
זה כנראה גם החמיר בגלל העובדה שמוקדם יותר השנה, נינטנדו גם הוציאהXenoblade Chronicles 3, הרפתקה ממש יפה מבוססת Switch שנראה מותחת את החומרה לרמות מרעישות את העין. איכשהו, פוקימון לא רק מתפקד גרוע יותר מ-Xenoblade 3 - הוא גם נראה גרוע יותר. שֶׁלָההגרוע משני העולמות. זה, בכנות, די מזעזע.
אבל... בנאדם, כמה זה משנה? מבחינתי זה תלוי. נתקלתי בהרבה מגעילים ויזואליים בפוקימון ויולט, שהיה זה מהזוג שבדקתי. NPCs ברקע היו מונפשים באופן שגרתי ב-5 פריימים לשנייה, הפופ-אין היה ליברלי (אם כי, יש לציין,לא ליברלי כמו שהיה ב-Sonic Frontiersאפילו במחשב עם כרטיס גרפי של 1500$ וזיכרון של 64 ג'יגה-בייט), וירידות פריים היו מתרחשות באופן חצי-רגיל. מצלמת הקרב הייתה מתבלבלת ומצלמת את העולם - עולם שלמען האמת, יש בו הרבה כשרון ויזואלי אבל גם מתקשה במונחים של פרטים.
אבל... שום דבר מזה לא היה טכני. המשחק לא קרס, הניסיון שלי לא הוכתם באופן מסיבי. נגררתי ממנו מדי פעם, אבל באופן מכריע, החזון החדש הזה של פוקימון חזק מספיק כדי שהייתי מוכן לסלוח על זה הרבה ופשוט להמשיך עם זה. ישנם סוגים של בעיות ביצועים שמשפיעות על האופן שבו משחק משחק, או הופכות אותו פחות לשחקן. אבל מניסיוני עם Violet, שאמנם היה על מתג חדש יותר מדגם OLED, לא נתקלתי באף אחד מאלה.
התוצאה מבחינתי הייתה שוויולט לעולם לא תהיה משחק 'ניקוד מושלם', אבל לא הייתי מוכן להתנתק ממשחק שכל כך נהניתי ממנו בגלל בעיות טכניות שהגיעו לרמת כיעור שאפשר להתעלם ממנה... אבל זה פשוט לִי. אין כאן תשובה נכונה או לא נכונה - היא סובייקטיבית עמוקה, עמוקה. ואני בהחלט לא מחזיק בקרקע המוסרית הגבוהה להיות מוכן להתעלם מהבעיות הללו וליהנות מהמשחק כפי שהוא. אף אחד גם לא עושה את ההיפך, בוחר לדלג על זה בגלל כיעור.
אבל זה כן מעלה לראש שאלה וויכוח: איפה אתה מותח את הגבול? עבורך, באופן אישי, כמה גרוע צריך להיות משחק טוב מבחינת הביצוע הטכני שלו כדי שהבעיות הללו יעלו על כל הטוב שיש למשחק ויהפכו אותו לבלתי אפשרי עבורך? מעניין מה הממוצע בקרב אנשים.
פיתוח משחקים הוא תמיד עניין של תן וקח, של איזון - משחק שבאמת משיג הכל מושלם הוא נדיר מאוד. איזו רמת איזון, או היעדרו, אינה מקובלת? זה כנראה נושא במשחקים שראוי לדיון נוסף.
