Call of Duty מקווה בשקט שלא תשים לב למה שהיא עושה עד שיהיה מאוחר מדי.
יש רק כל כך הרבה זמן שאתה יכול להמשיך לעשות את אותו משחק שוב ושוב. יָמִינָה?
לא נכון, כנראה. למרות כל הפעמונים והשריקות שמשמיעים חומרי קידום מכירות מדי שנה, זכייניות הספורט הגדולות ממשיכות להצליח - וחלקן עושות זאת כבר עשרות שנים. וכמובן, יש את Call of Duty.
האבולוציה של Call of Duty חומקת בשקט דרך הדלת בצורת לוחמה מודרנית בליבנו.
אהה, Call of Duty! הג'אג'נר השנתי שלנו. המכירות האמינות של 20 מיליון בערך לכל כניסה - אפילו בשחרור מטומטם. אירוע מרובי המשתתפים של השנה, כל שנה. אחד ממספר נבחר של נכסים שיכולים להרים את הראש כ"זיכיון בידור", המתפרס לצד אלבומים מונעי להיטים ויראליים, פתיחת סרטים שוברי קופות ותופעות תרבותיות כמו הארי פוטר.
הייתה תקופה שבה Call of Duty היה רק עוד יורה צבאי במה שהרגיש כמו ים אינסופי של יורים צבאיים. הגעתה של Modern Warfare שינתה את זה, והפכה את הסדרה לחוויית FPS הדומיננטית של דור. Modern Warfare 2 נבנה עליה, באופן מרהיב, ועבור עידן ה-Xbox 360 ו-PlayStation, Call of Duty הפך כמעט לשם נרדף למשחקים מחוץ לליבה. אפילו יותר מהקמפיינים איכשהו שעדיין יותר ויותר בומבסטיים, פעולת ה-PvP החלקלקת והמהירה היא הרף שיש לעמוד בו - ולמעשה לחרוג ממנו - כדי לחתוך חתיכה מעוגה עצומה.
אקטיביז'ן היא חיה עתיקה וערמומית, וחוץ מלהתאים למנהיגי Ward Infinity, ג'ייסון ווסט ווינס זמפלה (סיפור שהואלא ברור כמו שרבים מאמינים), הוליד את האווז שלו דרך ביצי זהב מרובות. טרייארך הפכה משנת מגלגלת עיניים למעצמה, ו-Activision הציגה בתבונה אולפני לוויין מרובים כדי לעזור לבנים הגדולים, כמו גם הכנסת משחקי Sledgehammer לסיבוב, כדי להקל על הלחץ של מהדורות שנתיות. העלות והאורך של הפיתוח מהדור הנוכחי עולים עוד ועוד.
אפילו ה"כישלונות" של Call of Duty הם הישגים שכמעט כל משחק אחר יקרא ניצחונות. הערכים הפחות מוצלחים נושאים סימנים חסרי ערך כמו "מקום שני בטבלאות השחקנים הפעילים ל-Call of Duty של השנה שעברה" ו"נמכרו פחות מהקודם", כאשר הכמות הנמכרת עדיין היא פי שלושה, ארבעה או חמישה ממה שמהווה פגע בכל בר זיכיון אחר את נתוני ה-GTA האדירים, הנדירים וההכנסות שרוב מנהלי ההוצאה לאור היו אוכלים יד אנושית כדי לראות מחוברים למשחק אחד או שניים בלבד, שלא לדבר על מהדורה שנתית.
תצלם דברים, תעריץ את כל פיסת האכזריות המדהימה שהכותבים הצליחו להסלים עד לזמן הזה, צלם עוד כמה דברים, תשחק כל כך הרבה PvP שבסופו של דבר תגיע פיזית ל-RSI שלך.
אם אתה לא מעריץ של Call of Duty, או אפילו אם כן, אתה יכול להכריז שכל כניסה של שנה היא אותו משחק, שוב ושוב: צלם דברים, התפעל מכל פיסת אכזריות יוצאת דופן שהכותבים הצליחו להסלים עד הפעם, צלם עוד כמה דברים, תשחק כל כך הרבה PvP שתסיים ב-physio עבור ה-RSI שלך. כל חידוש מוצלח הופך במהירות לתקן סדרה (ראה מצב זומבים, למשל). נראה שחזרתם של המפות והמצבים המועדפים מעידה על הגבלה על רעיונות חדשים לדרכים לשחקנים לירות זה בפנים.
על מנת להימנע מלהראות כמו חתך והדבק עם מברשת HD, הסדרה מתקדמת לאט לאט בזמן. בדיוק כפי ש-Modern Warfare דחקה קדימה ממלחמת העולם השנייה לעידן הנוכחי, כך התגנבו סרטי המשך רצופים קדימה; אפילו Black Ops הוא עתידני עכשיו. זה אפשר ל-Call of Duty לאמץ מגמות שנמצאות בכותרים מתחרים, כמו יכולות ניידות. מה זה עוד יעשה? ללכת אחורה? מתעקש ששחקנים רגילים ל-M4 Carbines עומדים מסביב ומטעינים מחדש מוסקטים?
אז הנה אנחנו ב-2016, ו-Call of Duty הלכה ל"עתיד הרחוק", כי כמובן שכן. וזה מגניב, נכון? צפו בסצנת חלל יפה, תגידו "קור", ואז עולים על ספינה ותבצעו צילום במסדרון - בדיוק כמו בפעם הקודמת. עוד מאותו הדבר, כן?
אלא: אולי לא. חלק ממה ש-Activision אומרת על Infinite Warfare הוא חדש ושונה באופן חשוד. השחקנים יפקדו על ספינת חלל, הניתנת להתאמה אישית. הם יעסקו בקרבות כלבים בחלל. הם יסתובבו בעולם רכזת ושוחחו עם NPCs ויבחרו משימות צדדיות לפני שיבחרו את יעדם מהגשר של ספינת החלל שלהם.
אהה.
אֶחָד.
זה נשמע קצת כמומשחק תפקידיםלְךָ? יש תת-קבוצה מסוימת של קהל ה-Call of Duty שפורץ בזיעה מהמחשבה על נדוד למחוזות ה-RPG - שכן כל מערכות הרמה והחוויה הפכו חיוניות לחלוטין לכל ז'אנר תחת השמש. לא עבר כל כך הרבה זמן, לפני ש-The Elder Scrolls ו-Game of Thrones הלכו בגדול, שכל מה שנושק בחרבות וכישוף ומערכות המשחק המזוהות איתם זה מכבר היו סיבה לחשדנות עמוקה ומתמשכת בתרבות האחוזת של קונסולת מרובה משתתפים. יורים.
חלק ממה ש-Activision אומרת על Infinite Warfare הוא חדש ושונה באופן חשוד.
זה כנראה חייב לקרות. זה לא רק עניין של פיתוח הזיכיון כדי למנוע עייפות; מדובר במניעת קריסת מאות העובדים שעובדים על הפרויקטים הללו ליד שולחנם משעמום מוחלט. אני חושד שאתה באמת לא יכול ליצור את אותו משחק לנצח, אלא אם כן יש לך דמיון של צדפה.
הקהל יאהב את זה? שָׁנוּי בְּמַחֲלוֹקֶת. ל-Activision יש הרבה כסף על הקו, ולא סביר שהיא תלחץ על הכפתור במשהו שהיא לא בטוחה איתו במיוחד. אבל בהחלט הייתה תגובה מסוימת לטריילר החשוף (אם כי מי יודע כמה מזה היה פשוט זעם על גרסת כיסוי איומה; מוקדם מדי, אקטי, הרבה יותר מדי מוקדם) וההצהרות הציניות הרגילות שמבוססות על פיסת שיווק אחת בודדת חומר, מישהו גמור דפוק.
אבל למרות כל החפירה ברשתות החברתיות ובקטע התגובות, שבט ה-Call of Duty בן 30 מיליון החזקים כמעט בוודאות פוגע בכפתור ההזמנה מראש בקמעונאים ברחבי העולם, ולו רק בגלל Modern Warfare Remastered. "אני מתרגש יותר מ-MWR מאשר מ-IW", אמר לי אחד מחבריי - ולא הופתעתי כלל. הזדמנות לבקר מחדש בזו שהתחילה הכל, ב-HD מפואר בקונסולות החדשות והמפוארות שלנו? לעזאזל כן, ניקח עשרה.
זו אסטרטגיה מבריקה. נאמני Call of Duty מזמינים מראש כי... Call of Duty. הקהל החדש והשונה נרגש מהצמיחה והחקירה לכאורה של Infinite Warfare. הנוסטלגי והציני נמשכים פנימה קלאסיקה מודרנית אמיתית.
הרעיונות החדשים שמגיעים עם Infinite Warfare כמעט הועילו בהייפ לרימאסטר, כי זה משחקי וידאו, וככה אנחנו עושים. האבולוציה של Call of Duty חומקת בשקט דרך הדלת בצורת לוחמה מודרנית בליבנו. הזיכיון מתפתח, גדל, משתנה ואולי משגשג - ללא סיכון במידה רבה.
אל תתפלאו אם Call of Duty - יליד 2003, הוכתר ב-2007 - ישלוט על המידה עוד עשור.
