"אני זוכר את שלושת הימים הראשונים, הכל היה כל כך מושלם", אומר לי Fallout: הסופר והבמאי של משקל מת נייג'ל קים. "כל מה שקיבלנו היה כל כך מושלם שהיה לי הכי כיף בכל חיי רק להיות שם על הסט הזה."
"ביום האחרון פגענו בכמה תקלות בהפקה, וב-30 הדקות האחרונות ממש של הפרויקט", הוא ממשיך, "מיהרנו, ניסינו להשיג את הזריקה עם הסטיפאק, וזה נשבר".
"זה נופל ומתנפץ למיליון חתיכות מולי, והפרויקט הזה, אני מנסה לגרום לזה לקרות כבר שלוש שנים. אז זה היה רק שנים ששווה זמן ותשומת לב וכסף. ואז כשהאביזר הזה נשבר, הוא ממש ריסק את המוח שלי לשבריר שנייה, שם אני חושב שנפלתי על הקרקע והמוח שלי היה, כאילו, ריק לשנייה. ואז קיין - המפיק הראשי שלי - ואריק ממש מושכים אותי למעלה, זורקים אותי מול מוניטור ואומרים, 'הדבק את זה בחזרה, גלגל את זה!'. הם קצת סטר לי מהפאנק הקטן שלי שם לשנייה."
למרות הכשל הקטן הזה,משקל מת, המעריצים הנמוכים קים ושאר הצוות עבדו עליו- מה שמביא לחיים סצנת סיום נוספת עבורFallout 4הסיפור העיקרי של - ירד ממש בתחילת אפריל ב-YouTube, רק שבוע לפני כןתוכנית הטלוויזיה Fallout של אמזוןהגיע. למרות שכפי שאומרים לי קים, מעצבת ההפקה נעמי סמית' והצלם אריק דיקינסון, נדרשה הרבה עבודה ותכנון כדי להגיע לנקודה הזו. כמו כל הדברים, זה התחיל כרעיון בלבד.
"לפני תשע שנים ניצחתי את Fallout 4 וקצת התאכזבתי מהסוף", מספרת קים, "לא הרגשתי שהשיחה נגמרה עם בן הזוג, כי אם המשחק מתחיל במשפחה - עם המשפחה נלקחת. מהמשפחה - חשבתי שזה היה סיפור טוב יותר להחזיר את המשפחה, רק כדי לתת לזה קצת סגירה במובן הזה". ברגע שהקרדיטים התגלגלו במשחק שלו, קים גילה שהרעיון להחזיר את השורד היחיד לכספת 111, שם הכל התחיל, דבק בו.
"כשנכנסתי סוף סוף לקולנוע, הייתי מדבר עם כל החברים שלי על סרטים קצרים ודברים כאלה, ותמיד אמרתי להם שיש לי את הרעיון הזה לסרט קצר של Fallout. כולם היו כאילו זה מגוחך, זה נשמע כל כך יקר, למה שתרצה לעשות את זה? במיוחד אם אתה לא יכול להרוויח מזה כסף". ואז, לפני כשלוש שנים, קים החליט שהגיע הזמן לנסות ולעשות משהו עם הרעיון שלו. "ראיתי מאמר ש[דיווח] שאמזון עושה סדרת טלוויזיה Fallout. חשבתי שזו תהיה הפעם היחידה שבה יהיה הגיוני להמשיך את זה כמאמץ".
אז הוא התחיל להעלות את הרעיון בפני אנשים אחרים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה של אטלנטה, כמו סמית' - שלמדו על כך בזמן שאכלו במגרש האוכל בכנס קומיקס, לבוש בקוספליי של Ahsoka Tano. "התעניינתי מאוד, כי אנחנו יודעים שיש הרבה סדרות שהן די מצליחות עכשיו מבחינת הפיכתן לתוכניות טלוויזיה ממשחקים", מעצב ההפקה, שעזר להרכיב הרבה מהצוות והתשתית האחרים קצר, אומר. סמית' אפילו הצליח להשיג כמה קירות יד שנייה מייצור מקומי אחר, שאם לא כן היו נזרקים החוצה, אבל בסופו של דבר עזר "לתת את הטון ואת הבסיס של החדר האחד שבו [הקבוצה] צלחה לכל העניין , מלבד החיצוניות [צילומים]".
דיקינסון, בינתיים, עבד עם קים על סרט קצר נוסף לפני Deadweight, והציע לו אותו במסיבת ראש השנה. "גם אני חשבתי שזה מטורף, אבל זה דבר אחד שממש אהבתי בו. אני אוהב כמה שהרעיון הזה מטורף", צלם הקולנוע, שסוף סוף זכה להשקיע את שעותיוFallout 3להשתמש, אומר. "אני לא יודע כמה עשרות שעות נייג'ל ואני בדיוק דיברנו על המראה של זה ואיך רצינו לגשת לזה ואפילו דיברנו על דברים כמו איך הקירות צריכים להיראות או איזה אורות כדאי לשים על הקיר. זה היה כל כך כיף".
בעוד שהאנשים שאליהם פנה אהבו את הרעיון שלו, כפי שמתאר קים, ההקשר הרחב יותר של אירועים שהשפיעו על התעשייה בה היו כולם סייע גם ליצור מצב שבו הקצר יוכל להתממש מנקודת מבט מעשית. "מאז שחזרנו מקוביד וברגע שמדינת ג'ורג'יה כולה התחילה לצלם שוב, זה נהיה ממש קדחתני עם כמות העבודה שקיבלנו. ואז, כמעט מיד עםשביתת SAG-AFTRA, הכל פשוט נעצר", הוא מסביר. "התכוננתי ל-Deadweight לפני השביתה, אבל הפרויקט שאני מרגיש כאילו עבד רק בגלל שכל החברים שלי היו פנויים וזמינים".
קים קיבל את ההחלטה לממן את השורט באמצעות החסכונות שלו, במקום לבחור בפתרון כמו מימון המונים - משהו שהרבה סרטי מעריצים אחרים ופרויקטים מסוג זה הסתמכו עליו. "לא רציתי לעבור בערוצים של מימון המונים פשוט כי לא רציתי שמישהו יעצור אותי, או שלא רציתי שמישהו יעצור אותי עוד לפני שהתחלתי, אבל גם לא רציתי מישהו שיעצור אותי. לתת לי כסף שיגיד לי איך לעשות את זה", הוא אומר. "היה לי מושג מאוד ברור מה אני רוצה, מבחינת סיפור לפחות, וידעתי שאם כל האלמנטים יהיו שם, נוכל לגרום לדברים לעבוד".
מטבע הדברים, לקיחת הדרך הזו, שגם אפשרה לצוות להתמקד בהפיכת הקצר ועמוס ברפרנסים מגניבים וביצי פסחא עבור מעריצי Fallout כפי שהם קיוו, היה עם חיסרון אחד גדול, אם כי, כפי שתואר, זה שקים הכינה לקבל. "מהכיס שלי, הוצאתי למעלה - לא ספרתי, אני בכנות לא ממש רוצה כי אני קצת מפחד מהמספרים - בהחלט הוצאתי בערך יותר מ-65,000 דולר מכספי הפרטי על זה ואני יודע שלעולם לא אראה את זה בחזרה", הוא אומר, "אבל מה שבאמת רציתי לוודא זה שכל שקל הוצג על המסך ואני חושב שאני חושב שהסרט הקצר די מדבר עבור עצמו. בכל שנייה של הקצר, יש ערך הפקה".
"רצינו לוודא שהמעריצים באמת יהנו ממה שהועלה על המסך", מוסיף סמית', בוחר את תאי הקריו של השורט - שנעשו במיוחד על ידי יצרן - כדוגמה אחת בלבד. "מה שאני באמת רוצה להדגיש הוא שהייתה לנו קבוצה נהדרת של כישרונות באטלנטה, ג'ורג'יה שאהבו את הרעיון [והשקיעה את הזמן והמיומנות שלהם בפרויקט התשוקה שלנו", היא אומרת. "היו לנו הרבה מאוד פגישות שביצענו את כל הפרטים וגם הבנו לאן יושקע המימון בעיקר. כמו כן, להאכיל היטב את הצוות. אני יכול לומר שהצוות שלנו, היה להם הרבה מים, הרבה אוכל, ואני מרגיש שזה היבט מאוד חיוני כדי לוודא שאנשים מרגישים טוב כשהם עובדים על פרויקט תשוקה".
"אני חושב שיש תחושה שיש כאן כל כך הרבה אנשים מוכשרים שגדלו בצוות בהפקות התקציב הגדולות האלה ורוצים ליצור דרכים משלהם וליצור נתיבים משלהם להראות מה הם יכולים לעשות בצורה יצירתית, ואיך אנחנו כולם יכולים לתמוך אחד בשני. זה בהחלט מה שהרגשתי כשרציתי להשוויץ בנייג'ל", אומר דיקינסון. "רציתי שאנשים יראו שנייג'ל הוא הכישרון והכוח היצירתי האדיר הזה, ורק כדי לוודא שנגיע לטון הנכון, ואת התחושה והתחושה הזו של ערך הפקה גבוה. כי כמה שנייג'ל השקיע על [ההפקה], אי אפשר היה להשיג את זה עם התקציב הזה בלי רק כמות הלב העצומה שכולם שמים שם".
באופן מעניין, קים אומר שהוא ראה את האקלים הנוכחי של התעשייה משפיע על אנשים בדרכים שונות, כאשר חלקם הולכים בדרך שהתווה דיקינסון. "כולם נאבקים וכולנו מרגישים את זה", הוא אומר, "אז, אני מרגיש שאני רואה הרבה חברים שלי או מתאהבים בסרט, או עושים את ה-180 השלמות ובדיוק כמו, מטעינים את הקריירה שלהם כדי להבין איפה שהם רוצים להיות".
סמית' מתארת שהיא ראתה את ההפסקות בעבודה עקב קוביד והשביתה מתועלת בדרכים חיוביות על ידי עמיתים רבים, כמעט באותו אופן כמו עם Fallout: Deadweight. "אלה מופנמים - הרבה מהחברים שלי די מופנמים - הם התחילו לכתוב, הם התחילו ליצור אמנות משלהם. כשאתה עובד הרבה, כמו 14-16 שעות פלוס ביום, זה מתיש, אין לך רצון חופשי יצירתי לעשות כלום. אתה רק רוצה לישון ולא לזוז או לנשום בכלל, עד שהגוף שלך יחלים".
"אבל", היא ממשיכה, "היה לנו כל כך הרבה זמן בידיים עד שרבים מחבריי, כולל אני, התחילו לכתוב. כתיבה יצירתית בדרכים שאני מרגישה שלמדנו עליהן בתיכון או בקולג', אבל אף פעם לא באמת עשינו את זה בשביל עצמנו. כשיש לך את כל הזמן הזה לעשות משהו בשביל עצמך, אתה מנצל את ההזדמנות לראות מה אתה יכול לעשות, וראיתי הצלחה רבה מכל [זה עבור] החברים שלי שנמצאים בתפקידים שונים, מבמאים , מפיקים, שחקנים, אפילו במחלקת קישוט ואמנות. כאילו, לכל אחד יש סיפור לספר, אבל איזה סיפור זה?"
לאחר שקיבלו את קבלת הפנים החיובית ל-Deadweight, אלה שעבדו על זה כבר חפרו ונהנו מתוכנית הטלוויזיה Fallout של אמזון, בדומה לכולנו. "היינו בעידן של עיבודים גרועים של משחקי וידאו", אומר קים. "בתקווההאחרון מבינינוו-Fallout פשוט הפכו לשני עמודי התווך האלה בעידן העיבוד למשחקי וידאו שמראים לאנשים עם כסף - אם אתה באמת רוצה לעשות את זה טוב, אתה באמת צריך למצוא את האנשים שאכפת להם מזה".
אם אמרו שאנשים רוצים מושג מה טוב יכול לצאת מסוג התשוקה שקים רומזת אליה, כל מה שהם צריכים לעשות זה להסתכל על דדווייט. עם קבוצה מלוכדת ושאפתנית, שהייתה מוכנה לעשות כל מה שנדרש כדי להשיג את הזריקות שהם רוצים - אפילו, כפי שהם אמרו לי, אם זה אומר לרוץ ספרינטים כדי לגרום למכרה פקק להחליק לתוך המסגרת בצורה הנכונה או באמצעות פחיות אוויר דחוס כדי לחקות את האדים היוצאים מתרמיל קריו בעת פתיחתו.
"זה היה הכי כיף שהיה לי בחיי, ואני פשוט אסיר תודה שכולם התאחדו ועזרו לי לעשות את זה. זו הייתה חוויה מדהימה. את השיאים והשפל של זה, הייתי עושה את זה שוב עכשיו."
