לפני Shin Megami Tensei IV, There was Strange Journey

מאמר זה הופיע לראשונה ב-USgamer, פרסום שותף של VG247. חלק מהתוכן, כמו מאמר זה, הועבר ל-VG247 לדורות הבאים לאחר סגירתו של USgamer - אך הוא לא נערך או נבדק עוד על ידי צוות VG247.

הדברהיה מאוד בראש שלי כשישבתי לראשונה לשחק את Shin Megami Tensei: Strange Journey ב-2010.

סרטו של ג'ון קרפנטר נותר קלאסיקה של אימה פרנואידית, הניזונה בגדול על ידי המיקום שלו במוצב ארקטי מבודד. כל יצירה בדיונית המתרחשת בקוטב הצפוני או הדרומי, כמו Strange Journey, לא יכולה שלא לעורר זיכרונות של המתח הבלתי נסבל של צפייה בקורט ראסל בודק את הדם של כל אחד מחברי הצוות, או הסצנה האחרונה ההיא בין ההריסות הבוערות של מאחז המחקר. כשראסל וקית' דיוויד בוהים זה בזה למטה.

אני אתן את זה ברמה השטחית, ל-Strange Journey אין הרבה במשותףהדבר. אחרי הכל, SMT עוסק בסדר, כאוס, שדים ומלאכים - כמעט לא דוגמה לפחד שנוצר על ידימלחמה קרהכלומרהדבר. אבל מה שהופך את Strange Journey לשווה ביקור חוזר הוא הדרך שבה הוא עדיין מצליח לעורר את אותה אווירה שהפכה את קלאסיקת האימה של ג'ון קרפנטר לבלתי נשכחת כל כך. שְׁנֵיהֶםהדברו-Strange Journey מציגים צוותי מחקר מבודדים החוקרים תופעה לא ידועה, שכל אחד מהם יודע שגורל העולם מונח על כף המאזניים. שניהם מולידים מידה של פרנויה; כל אחד יכול להיותהדברהמפלצת בעלת השם, בזמן שכל אחד במסע מוזר יכול לאבד את דעתו, מרצונו החופשי, או שניהם (זה מתאים גם לדמות הראשית). וכמובן, כל אחד משחק בפחד מהלא נודע, שנובע בחלק גדול מנקודת המבט של הקהל מוגבלת לדמות אחת. כְּמוֹהדבר, למסע מוזר יש את כל המרכיבים של סיפור אימה חזק מאוד, והוא עושה עבודה מרשימה לממש את הפוטנציאל הזה.

זה מתחיל בנרטיב מבשר רעות על דעיכת המין האנושי באמצע המאה ה-21. מהומות, התחממות כדור הארץ ומלחמה כולם מאיימים להכריע את העולם; ומעל הכל, חור שחור מוזר, שער לממד אחר, מופיע בקוטב הדרומי ומאיים בסופו של דבר לטרוף את כל כדור הארץ. למרות היותו לא הרבה יותר מסקירת שקופיות של הנחת היסוד, היא יעילה בהעברת תחושת אי נוחות שתחדור למשחק. בניסיון להבין בדיוק מה קורה עם התופעה המוזרה הזו בקוטב הצפוני, קבוצה שנראית כ-Joint Chiefs מסתכלת בתמונות מצלמות של קניון, רובע אורות אדומים וכפר בוער. תגובתם המיידית: "מה זה? זה לא יכול להיות אמיתי. מה קורה כאן?"

זו הקדמה שמכינה את הבמה בדיוק לסוג של סיפור מדע בדיוני שאני מאוד נהנה ממנו. אירועים מוזרים קורים, אף אחד לא בטוח בדיוק מה קורה, והקהל בחושך כמו הדמויות הראשיות. לפיכך, בתחושת אימה מוחשית צוות רב-לאומי של מדענים וחיילים יורד אל שוורצוולט בעל השם התיאטרלי (בגרמנית "עולם אפל"); תחושה שמתעצמת מהעובדה שהכל מיד משתבש -- השילוחים מופרדים, אנשי הצוות נעדרים, והשדים המאכלסים את השוורצוולט כמעט מיד מתכנסים ותוקפים. עם זה, Strange Journey מסוגל לבסס תחושה של סכנת תמותה, כשהמקום הבטוח היחיד באמת הוא הטרנספורט המשוריין של הדמות הראשית, ה-Red Sprite (אם כי אפילו זה נהיה די בעייתי לאחר זמן מה).

הסיפור ממשיך דרך שמונה מגזרים, לא שונה מאטריאןאודיסיאההשכבות של, כל אחת מהן ריף על האנושות החולה השונה של חטאי המוות. הבולט ביותר מבין האזורים הללו הוא סקטור קארינה - העתק של קניון שנועד לסמל את חמדנות האדם. מצאתי את קארינה צורמת בהתחלה, אבל בצורה טובה. זה כל כך מבריק וידידותי, שזה לא יכול שלא להתבדל מהסקטור A ו-B של מגזר B, שמייצגים מלחמה ותשוקה בהתאמה. ועדיין, זה גם מרושע, לא מעט בגלל שהוא באמצע חור שחור דמוני. יש גם משהו יותר מקצת מטריד בכל חבילות הבשר האלה שראשן... איפשהו. זה מוכר ובכל זאת שגוי איכשהו, וזה באמת מראה את Strange Journey במיטבו המטריד.

אמנם, עדינות היא לא אחת הנקודות החזקות של Strange Journey. עד שהסיפור מגיע לגזרת ההתחממות הגלובלית, כל שמץ של סאב-טקסט נשרף מזמן כמו הכפרים הבוערים המתוארים במגזר אנטליה. אבל במקרה זה, אני מוכן לסלוח ל-Strange Journey על כך שהוא קצת יותר מדי על האף עם הדימויים שלו, בעיקר בגלל שהוא כל כך מצליח לעורר אווירה אפלה שמגיעה אפילו ב-Nintendo DS הקטנטן - עדות לכך. יצירות אמנות מטרידות והאופן המצחיק האפל שבו שדים מאזנים בין חוש הומור לצמא שלהם לדם.

האווירה הזו היא בסופו של דבר מה שעוזרת להבדיל אותה ממשחקי Shin Megami Tensei האחרונים יותר במוחי, ומחזירה אותה לשורשי הזיכיון, שם הטכנולוגיה משחקת תפקיד הרבה יותר בולט. אני אתן לכך שלפרסונה, Devil Survivor ושין מגאמי טנסי הרביעי יש אטמוספרות אפוקליפטיות משהו (חלקן יותר מאחרות), אבל יש גם תחושה של מיסטיקה בערכים האלה שלא כל כך ניכרת במסע מוזר. על ידי הצבת הדמות הראשית בחליפת היי-טק ומתן לו אקדח, Strange Journey עושה את ההבדל בין בני אדם לשדים הרבה יותר חריף, במיוחד בהשוואה לערכים אחרים בזיכיון, שבהם קלפי טארוט וחפצים קסומים אחרים הם יותר מְשׁוּתָף. אפילו העובדה שגן עדן וגיהנום ממש משתלטים בסופו של דבר לא משבשת יותר מדי את הרגישויות של Strange Journey. אחרי הכל, ב-Event Horizon, היפר-דרייב משמש בעצם כדי לפתוח את השערים לגיהנום, וגורלה של דמות מסוימת במסע מוזר מזכיר את ד"ר וייר המושחת של הסרט ההוא, אם כי עם יותר פילוסופיה ופחות ניקור עיניים.

בכנות, אני פשוט אוהב את העובדה שאני יכול להשוות את זה לדוגמאות קלאסיות של אימה מדע בדיוני מערבי בכלל (בסדר, בסדר, Event Horizon הוא יותר מועדף על כת, אבל אני סוטה). נכון, משחקי אימה הם לא ממש נדירים, אבל לא לעתים קרובות אני רואה אותם מופעלים בצורה יעילה כל כך ב-RPG מבוסס תורות, אפילו לא ב-Shin Megami Tensei ותיק והידוע. רוב הזמן, כאשר RPG שפותח יפני רוצה להתעמק במדע בדיוני, זה בגלל שהם רוצים לתת כבוד לסטימפאנק, למכה או כל מספר אחר של תת-ז'אנרים ידידותיים לאנימה. זה מה שעושה את קווי הדמיון התמטיים בין Strange Journey לבין אנשים כמוהםהדברראוי לציון, גם אם זה לא בהכרח בכוונה. אני מניח שאני קצת מתרשם מזה שזה בכלל מעורר בי את הרגשות האלה, מכיוון שאני לא ממש רגיל לכך של-RPG יפני מבוסס תורות יש אווירה הדומה, למשל, ל-Dead Space.

זה די מצחיק, כי לא הזכרתי הרבה בכלל את מערכת הקרב בפועל, אבל באמת, מה עוד יש לומר? מערכת הקרב של Shin Megami Tensei לא השתנתה הרבה מאז ימי 16 הסיביות, וזה בגלל שהשילוב שלה בין משא ומתן לשדים והיתוך נשאר ממש מצוין. כפי שראינו, מערכת הקרב הזו גמישה מספיק כדי לעבוד עם שפע של הגדרות וז'אנרים, מה שהופך אותה לעמוד השדרה של כל הזיכיון. אבל במסע מוזר, זה כמעט לוקח מושב אחורי לסיפור במובנים מסוימים. נכון, הקרבות מאוד מעורבים, ולאלץ שחקנים להתקדם לכיוון אחד משלושת המערך כדי למקסם את הכוח של התקפות מפלגות מלאות הוא חכם מאוד, מכיוון שזה מתקשר יפה עם חלק מההחלטות שצריך לקבל בהמשך. כשאני חושב על מסע מוזר, אני תמיד אחשוב קודם כל על השוורצוולט.

עם זה, אם לא הייתה לך הזדמנות לשחק Strange Journey, אני ממליץ לך לעשות זאת. זה לא קשה מדי למצוא בשימוש באמזון או במקומות אחרים במחיר סביר, והוא תואם ל-Nintendo 3DS. בפני עצמו, זה ספין-אוף ממש טוב לזיכיון RPG קלאסי, ולמכניקה שלו יש הרבה מן המשותף עם Shin Megami Tensei IV החדש יותר. אבל האווירה הייחודית של Strange Journey היא שמעלה אותו מטוב מאוד למיוחד, והסיבה שיהיה לו מקום ב-3DS שלי עוד הרבה זמן.

[מקור תמונה:סדרת בואו נשחק של לואיסף]