מִסתוֹרִילעונה 2 היו כמה מקרי מוות של דמויות די גדולות, בקלילות, ומסתבר שממש כל אחד יכול היה להיות על גוש החיתוך.
ספוילרים גדולים מאוד לפני Arcane, כלומר, אתה לא צריך לקרוא את זה אם אתה עדיין לא מדורג!
מבולגן ככל ש-Arcane היה (ועד כמה שזה היה מפונק עבורי בזכות "האלגוריתם"), עדיין היו כמה פעימות די רגשיות שהגיעו מכמה מקרי מוות של דמויות גדולות. לפעמים בעיבודים של IP מבוסס, לעשות משהו כמו להרוג דמות יכול להיות לגמרי מחוץ לתחום כדי לא להכתים, אבל בראיון שנערך לאחרונה עםGamesRadar, הסופרת המעורפלת אמנדה אוברטון שיתפה את זההִתפָּרְעוּתהייתה מאושרת מכך שהיא שולחת את כל מי שהיא רוצה לחיים הבאים. "ריוט אימצה כל סיפור שרצינו לספר עם כל אחת מהדמויות", אמר אוברטון.
"היינו כמו 'האם נוכל להרוג את ג'ייס וויקטור?' 'כן' לא היו גבולות למה שיכולנו לעשות כדי ליצור סיפור טוב, וזה היה, לדעתי, הבחירה הנכונה עבורם לעשות, כי אנחנו מתאימים משחק למדיום אחר, לטלוויזיה. אתה רוצה להיות חופשי להפוך את הגרסה הזו לטוב ביותר שהיא יכולה להיות." בטח, הקצב בעונה הזו אולי היה קצת לא טוב, והצוות שמאחורי Arcane בהחלט מודע לעובדה הזו, אבל בעידן שבו מותגים אוהבים לשלוט בקפדנות על כל היבט של התוכן שלהם, זה נחמד לראות כמה קריאייטיבים מסוגלים לעשות מה שהם רוצים לשם שינוי.
"התמיכה הזו מהצד [של ריוט] באמת אפשרה לנו להפוך דמויות כאלה - מסובכות, מעניינות, אפלות, פגיעות - שיש להן גורלות שהיינו צריכים כדי להחליט מה יהיה הכי מספק עבור התוכנית, ולא לדאוג לגבי מה עשוי או אולי לא יהיה מעניין עבור מדיום אחר", המשיך אוברטון והסביר.
מעניין לציין שבראיון אחר עם אוברטון מGamesRadar, הסופר שיתף כי הסצנות האחרונות של התוכנית נכתבו למעשה לפני שש שנים. "הסצינה ההיא של Vi-Jinx, הסצנה האחרונה ביניהם, כמעט זהה לזה שכתבנו אותה לפני שש שנים. תמיד ידענו לאן אנחנו הולכים. וידענו את סוג הרגעים שחשובים לנו. להראות, ואני חושב שזאת השמחה של Arcane - זה באמת מסוג הסיפורים שיכולים להתרחב ככל שצופים בו יותר, כי הוא כל כך צפוף, יש שם כל כך הרבה."
אתה מתכוון שאוברטון ושות' ידעו כמה שברון לב נעבור כולנו ולא הזהירו אותנו? בשביל הבושה! טוב, לפחות אנחנו יכוליםמצפה להופעות נוספותזה כנראה יהיה קורע לב באותה מידה. אני מניח.
