Borderlands 2היא קפסולת זמן, מהתקופה שמיד לפני שיורי השלל השתלטו על העולם. שולי התסריט שלו מלאים בממים מ-2012.
אבל החלטתי לחזור, מכמה סיבות. ראשית, פספסתי את הסירה באותו זמן, והייתי רוצה לפחות לתפוס סירה לפניBorderlands 3מגיע לנמל השבוע. ושנית, אני רוצה לדעת אם נשאר משהו ש-Destiny 2 לא השתפר. Borderlands 2 הוא משחק שנגנב לחלקים מאז, ולמרות שגניבה עשויה להיות ברוח של פנדורה, אולי לא נשאר הרבה מה לגלות. ובכל זאת: 22 מיליון שחקנים לא יכלו לטעות. הם יכלו?
9 דקות:קטע מבוא. יש קרב גדול מתרחש ברכבת, שאני יכול להתחבר אליו, לאחר שניסיתי פעם לעלות לרכבת התחתית של טוקיו לבוש בתרמיל ענק. זה מסתיים בריקוד רצח אילם, עם זאת, הצליל היחידי של ניפוץ גיטרה בסגנון שנות ה-70. האם... האם ג'יימס גאן צפה בזה לפני שיצר את שומרי הגלקסיה?
13 דקות:להגיע מאוחר יש יתרונות. במסך הקטיף של הכיתה, אני שואף ל-Mechromancer, מומחה שהגיע בתור DLC. גייג' היא בעצם ה-D.Va של Borderlands 2, מלבד העובדה שהרובוט שלה עושה את שלו, נסחף בשדה הקרב כדי להחליק על שודדים עם ציפורני זאב. אני מנגן סולו, אז אני בעניין.
14 דקות:הפעולה נפתחת ב-BLIZZARD. יָד הַמִקרֶה? כֵּן.
16 דקות:אוו, אני יכול לראות את הידיים שלי. אתה יכול לקבל את המידה של משחק מגוף ראשון בדרך זו: בודקים אם הם טורחים לעבד איברים כשהם לא נושאים אקדח.
20 דקות:אתה יודע מה? קלפטראפ הוא דמות טראגית להפתיע, החיה בין שרידי בני גילו במערה מושלגת. אני מתחיל להרגיש... לא אמפתיה, אבל אהדה לפחות. אני חושב שזה יקרה. אני הולך להיות הראשוןגבולות גבולותשחקן שלא ישנא את קלפטראפ.
21 דקות:משימת ההדרכה, My First Gun, מתערערת במקצת על ידי שני רובי סער על ה-Y שלי. האחד הוא בונוס בהזמנה מראש, השני כנראה חלק מחבילת נשק כזו או אחרת. אני טובע ב-DLC.
29 דקות:אני לא חושב שמפתח טריפל-A בשנת 2019 יקרא לאויביו גמדים. גם לא מונגים. אפילו ריקי ג'רווייס התנצל על השימוש האחרון, והוא מעליב אנשים בגלל ספורט, כי זה מה שעושים עכשיו קומיקאים גברים מזדקנים במקום גולף.
30 דקות:"עד כמה שאני בטוח שתרצה לתקוע את האגרוף שלך בגולגולת שלי," מתחיל שורת הדיאלוג ה-38 של קלפטראפ תוך עשר דקות. זה נשמע כמו הגזמה, אבל בדקתי את התמלילים. אם Gearbox יודע בדיוק כמה הוא מעצבן, למה לכתוב לו ככה? יש לו בכלל גולגולת?
34 דקות:הרגע הראשון של היכרות מוזרה עבור שחקני Destiny. מסך התגמולים של Borderlands 2 לאבְּדִיוּקאותו הדבר - הדמות עומדת מימין, לא משמאל. אבל הגישה לפרוס בדיוק כמה XP יש בו עבורך, ולהציע בחירה בין כמה חלקי ציוד, זהה. אז שוב, אתה יכול לראות את אותם עקרונות פועלים ב-Wow. ובסופו של דבר, Borderlands חייבת את השלל שלה לדיאבלו, כך שגם שם יש המון בליזארד. מסתבר שההשפעה היא מסובכת, ולא ליניארית כמו שאתה עשוי לחשוב.
45 דקות:מפת הנסיעות המהירה שלי מלאה במיקומי הרחבה - סימן של משחק שאוהב הרבה זמן.
48 דקות:לאחר ש-Claptrap ישחזר את המדריכים שיש ליפשוט לקרואבתיבות טקסט לעצירת משחק מרגיש כמו אכזריות מיותרת. אני כבר על המדף, אתה יכול לחסוך ממני את עינוי המים הסינים.
שעה אחת:יש כל כך הרבהיוֹתֵרכותב ב-Borderlands מאשר ב-Destiny. בונגי קובר את הסיפורים המעניינים ביותר שלו בתיאורי נשק ובחומר משלים. תיבת הילוכים פשוט צועקת עליך עלילה, צועקת על הרעש של צ'אט קולי שיתופי. אף אחד מהם אינו אידיאלי, ושניהם הם סימפטומים של קושי רחב יותר ביישום הנרטיב למשחק מרובה משתתפים מהיר. עם זאת, כדאי לזכור שאפשר לספר סיפור עדין ב-RPG אקשן - Obsidian עשה בדיוק את זה עם Dungeon Siege 3.
שעה 10 דקות:עדיין יש דברים שיורים שלל עכשוויים ללמוד כאן; על אי הסתמכות על ספוגיות כדורים, על הפיכת היריבים והסביבה לגמישים ודינמיים. Borderlands 2 הוא משחק יריות נהדר, לא רק RPG. זה אף פעם לא מרגיש כאילו הניצחון או הכישלון שלך בקרב הוכרעו מראש - במקום זאת, מדובר בנישואים אמיתיים בין המבנה שלך לבין הכישורים שלך.
שעה 30 דקות:יש אפילו שלל בתיבת הדואר של סר המרלוק. נֶחְמָד.
שעה 35 דקות:'אמצע'? קדימה.
3 שעות 2 דקות:ציפיתי ש-Borderlands 2 ייראה ריק כשהוא משוחק סולו, כמו ש-MMO עושים. אבל זה עדיין מרגיש כמו משחק שלם, אולי בגלל שהוא לא מפסיק לדבר.
4 שעות 24 דקות:Borderlands 2 לא מצחיק במיוחד. זה מה שהקומדיה הופכת כשהיא מתכרבלת: משוגעת. אפשר לטעות בזיניות כמצחיקה מרחוק, אבל ברגע שאתה מתקרב אתה מבין שהכל רעש וללא תזמון. זה מזכיר לי את תלמיד החילופין הצרפתי שלי, שרעיון הכיף שלו התחבא בארונות שלנו וקפץ החוצה כדי לזעזע את אמא שלי. צריך לבדוק אם הוא כתב את Borderlands 2.
6 שעות 40 דקות:אני יודע שאין נזקי נפילה, אינטלקטואלית, אבל זה עדיין נותן לי את הווילי בכל פעם שאני צולל מפלטפורמה גבוהה.
7 שעות 15 דקות:אני מקשיב ליצרני נשק שמקדמים באגרסיביות את מרכולתם ברדיו. המותגים הם דרך חזקה באמת להבדיל בצורה משמעותית שלל, הדוברים משקפים את הדמויות של הרובים שלהם. כלי נשק ולאדוף, למשל, מציעים מטרה גרועה אך קצב אש גבוה במיוחד. "אם האצבע שלך אי פעם תעזוב את ההדק", אומר המוכר המהפכן הרוסי, "המגפיים שלהם לעולם לא יעזבו את הצוואר שלך!"
7 שעות 30 דקות:האמרלוק מבטא יסודי בתור "טו-שורה". ברית מזויפת.
8 שעות 9 דקות:באמת, מערכות מחשב תופסות את האישיות של יוצריהן. אלגוריתמים למתן שמות לאקדחים של Destiny לעולם לא ייצאו עם 'Lumpy Slapper'.
9 שעות:קלפטראפ עושה ביטבוקס ברחובות Sanctuary, מתפרץ כמו R2D2 עם רמקול שבור. כל איום שנאמר נגדו היה ראוי.
9 שעות 23 דקות:זה מוזר לחשוב עכשיו, אבל עוד כשBorderlands הוגה לראשונה, משחקי פעולה RPG הפכו לנישה למחשבים אישיים. עכשיו, כשהשלל-שוטר הוא עמוד השדרה של פרסום משחקי טריפל-A, זה מרגיש בטוח. אבל באמת, Destiny 2 הוא הפרי-פרי שמופיע בסופרמרקטים לאחר שננדוס עשה את כל העבודה הקשה למכור לציבור הבריטי על תבלינים דרום אפריקאים. חשוב לזכור מתי זה הוציא לנו את הראש לראשונה.
