קשה להאמין, אבל היום מלאו עשר שנים מאזXCOM: Enemy Unknownשוחרר לראשונה. הרבה השתנה בעולם המשחקים בעשור שלאחר מכן — אבל בשביל הכסף שלי, החזון של Firaxis של משחק XCOM מודרני נשאר אתחול הזיכיון הטוב ביותר של משחקי הווידאו שאי פעם היה.
עדיין הרף הגבוה לגרסה מחודשת של משחק וידאו, Enemy Unknown מדמיין מחדש את X-COM: UFO Defense משנת 1994, שומט את המקף בשם וגורר את משחק האסטרטגיה הייחודי הזה, שפותח במקור על ידי MicroProse, לעידן המודרני.
מה שהופך את XCOM למבריק הוא באמת עניין של כישוף - או, אולי כימיה, אם אנחנו קצת פחות רומנטיים. העניין הוא זה: XCOM: Enemy Unknown הוא אותו משחק מושלם בפיצ'ים הנדיר שמשחיל את המחט שכל משחק וידאו מחדש או אתחול מתמודד מולו בצורה מבריקה. זה שמר על מה שהפך את המקור לקלאסיקה פולחנית אהובה וזכורה לטובה, אבל לקח רמזים ורעיונות אינפורמטיביים ממשחקים שיצאו בינתיים. משחקים רבים ניסו זאת, כמובן, אבל מעטים הצליחו כל כך להדהים לגרום להכל לעבוד.
כאשר אתה עושה מחקר קטן על הפיתוח של Enemy Unknown, איך זה קרה נראה קצת יותר ברור. בתור התחלה, למרות היותו אתחול מחדש של IP ישן יותר, ומשחק Firaxis שאין בו Ghandi, פרויקט XCOM קיבל תקציב משמעותי. אבל מעניין יותר, הצוות כנראה יצר במקור אב טיפוס מלא של הכותר המקורי מ-1994, ולאחר מכן עבד החוצה משם - עדכון המשחק, שינוי התכונות, הזרימה והאיזון באופן שבעצם הפך את Enemy Unknown ליותר אבולוציה של אבותיו העתיקים ולא של דמיון מחדש מהפכני.
אם זה לא שבור, אל תתקן את זה, אני מניח. המנטרה באה לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בכלל של Firaxis: כדי להצטרף לצוות XCOM, בטח שיחקת במקור. אם נמשכת לפרויקט ולא נשאבת, המשימה הראשונה שלך כחבר בצוות הזה הייתה לשחק דרך המקור האכזרי.
אכזריות היא חלק מה-DNA של XCOM, כמובן, וזה היה עוד חלק מכריע בפאזל. זה עדיין המצב עכשיו, אבל כאשר XCOM היה בפיתוח עמוק, משחקים, בדרך כלל, נהיו הרבה יותר סלחניים. זה היה אחרי ש-Demon's Souls היה להיט פולחן, אבל לפני כןנשמות אפלותהצלחה מסיבית של המיינסטרים שינתה את כל הדיון על הקושי. ככזה, היה להם קל לעשות XCOM מודרני קל — ויש לו מצבי קושי קלילים— אבל Firaxis שמרה על האלמנטים הקשים של המקור, המוגדרים על ידי מוות קבוע ואובדן של היקרים שלך. חברי החוליה.
הדבר המעניין בכל זה נשאר, כפי שאמרתי קודם, האיזון. Enemy Unknown מתייחס ל-XCOM המקורי, אבל הוא לא סוגד לו — וכתוצאה מכך, הוא חוצב את הזהות שלו כמשחק שונה מאוד. מה שהוא נושא בצורה מבריקה כל כך מושלמת הוא רוחו של המקור, עם זאת - והשילוב של שני הדברים האלה אפשר לו להגיע לגבהים מדהימים של זוהר.
כמו שאמרתי, זה תערובת כל כך מדויקת של אלמנטים שונים שזה נראה כמו כישוף - אבל אולי זה בגלל שכל דבר מתקדם מספיק דומה לקסם, כפי שנאמר. במציאות, XCOM הוא יצירה אמנותית שיש לה נוסחה מתמטית מאחורי האיזון הזה שפשוט הגיוני. זה פשוט עובד.
מה שמדהים עוד יותר הוא ש-Firaxis עקבה אחרי XCOM, משחק השנה של 2012 בקלות, עם סרט המשך שמשתפר כמעט בכל דרך. לפי הנוסחה שנקבעה, צוות הפיתוח הצליח לצאת לעיר עם רעיונות חדשים — וXCOM 2הוא באמת ובתמיםאחד המשחקים הטובים ביותרשל העשור האחרון.
XCOM 2, כמובן, מסתיים בקנטת המשך מפתה של עוד אלמנט חוזר מהמשחקים הקלאסיים - הטרור מהעומק. כשXCOM: Enemy Unknown מגיע לעשר, קשה שלא לחשוב על זה, ועל עתיד הסדרה. Firaxis מייצרת כרגע את Midnight Suns, משחק של מארוול עם קורטוב של XCOM DNA. זה נראה טוב. אבל, בכנות, מה שאני באמת רוצה מהם זה XCOM 3. אני לא יכול לחכות שזה יקרה בהכרח. בינתיים... אולי הגיע הזמן לשידור חוזר נוסף? משחק בלתי אפשרי/איירונמן, הנה אני בא...
