קצת קשה לתאר במדויק כמה משחק מרשיםהאגדה של זלדה: דמעות הממלכהלמעשה הוא. באופן אישי אני מוצא שזה יותר ויותר נדיר שאני משחק במשחק משולש שמקיים את ההבטחה להיקפו, אבלשל נינטנדוהיציאה האחרונה עשתה זאת בהצלחה. יש פשוט... כל כך הרבה מה לעשות, וכל כך הרבה מזה שווה לעשות. משימות צד מרגישות כמו מאמצים ראויים ולא הסחות דעת מתפתלות, היכולות החדשות מנותקות מעבר לאמונה, והסיפור הראשי עצמו ריתק אותי במהירות. ברור שיש טענה קלה שזהו משחק השנה. אבל אני רק מקווה שכל משחק של זלדה שנינטנדו תעשה לאחר מכן, הוא לא דומה לשום דברדמעות הממלכה.
זלדה היא סדרה קצת מוזרה. זהו זיכיון איטרטיבי במידה מסוימת, אבל לא גדול כמו בן דודו מריו, אשר שואף כל הזמן להפוך את התנועה בחלל תלת-ממדית למעניינת יותר - או לכל הפחות שונה בתכלית - מהקודמת. עם זאת, לרוב, לכל משחק של זלדה יש משהו משלו שבאמת עוזר לו להתבלט, לפחות מאז Majora's Mask. למשחק ה-N64 האמור היו, כמובן, המסכות שאפשרו ל-Link להפוך לקבוצות השונות של אנשים שבהם הוא הופיעאוקרינה של זמן.
ואז יש את Wind Waker, שביטלה את הנוף הפתוח של Hyrule והפכה אותו לאוקיינוס פתוח. נסיכת דמדומים לקחה דברים רחוק יותר על ידי הפיכת לינק לזאב תרתי משמע,חרב שמייםנתן ללינק ציפור להתעופף עליה, קישור בין עולמות נתן לו להפוך לציור, מיניש קאפ נתן לו להתכווץ עד לגודל של כתם אבק, הרשימה עוד ארוכה. כל אלה הם גימיקים, אבל כאלה שהציעו לעתים קרובות דרכים מעניינות לחקור את העולם - בדיוק באותו אופן שעושות היכולות החדשות של Tears of the Kingdom.
אבל לא הגימיקים הם שהפכו את כל המשחקים האלה למעניינים כמו שהם, אבל מבחינתי באופן אישי, העולמות שיצא לך לחקור הם שגרמו להם להרגיש ששווה לחקור. וזלדה במיטבה כשהיא הכי מוזרה, כמו עם מה שבקלות אחד הטובים בסדרה,התעוררות של קישור.
שיחקתי את Link's Awakening בפעם הראשונה כשהגרסה המחודשת יצאה, ומהר מאוד גיליתי למה כל כך הרבה אנשים מחשיבים אותו ככותרת זלדה האהובה עליהם. הקונספט מאפשר בקלות לעשות משהו אחר עם לינק (הוא תקוע בחלום וצריך למצוא דרך להתעורר), וזה עדיף לו. הכל פשוט אקלקטי להפליא בהתעוררות של לינק, כולם מעט מוזרים-אבל-מקסים. ובלי הכבלים של ההתמודדות עם הטריפורס או גנונדורף, זה נתן ללינק לעשות הרפתקה שבה ההימור היה קצת יותר נמוך.
לצערי, אני לא בטוח אם נקבל שוב משחק כמו Link's Awakening. מפיק סדרת זלדה, אייג'י אאונומה, אמר שנשימת הפרא ודמעות הממלכה הםפורמט חדש לסדרה בהמשך, ואם הוא מתכוון שזה יהיה המצב בכל משחק של זלדה, אני חושב שזה ממש חבל. אמנם אני מבין אנשים שרוצים לחוות קצת יותר מהתחושה הקלאסית הזו עם מבוכים ליניאריים וכדומה, אבל לא ממש מפריע לי שהסדרה עשתה שינוי בהקשר הזה (למען האמת, אני חושב שרק קומץ מבוכים הם באמת בלתי נשכחים).
אבל מה שאני לא רוצה שיקרה זה שזלדה מאבדת את הרוח הייחודית שלה בכך שהיא באמת עושה משהו שונה ממשחק למשחק. זה בסדר גמור, אפילו די נהדר, למעשה, כאשר זלדה קטנה בהרבה בהיקפה. אתה יכול אפילו ללכת קטן כמו אינדי - משהו שנינטנדו עשתה פעם, או יותר נכון לתת למפתח Brace Yourself Games לעשות, עםקידנס של Hyrule.
משחק פעולה בסגנון ויזואלי של משחקי זלדה 2D קלאסיים, פשוטו כמשמעו, המותאם לקצב הרמיקס של ההיסטוריה המוזיקלית של הסדרה, Cadence of Hyrule הוא הפתעה מתמדת. בחלק אחד בגלל כמה זה טוב, בחלק אחר שהוא באמת קיים (נינטנדו? לתת למפתח אינדי לטפל באחד המאפיינים הכי יקרים שלו?) מבחינה סיפורית, זה לא עושה שום דבר מהפכני, לא מפתיע אף אחד , אבל זה היה כל כך תענוג לבלות בהירולה בצורה כל כך ייחודית ותוססת.
הרגשתי אותו דבר כאשר לאחרונה שיחקתי את Minish Cap בפעם הראשונה מזה שנים רבות. הפעם הראשונה שאתה מתכווץ לגודל מיניש עדיין מרגישה לי קסומה, בעיקר כי היא הזמינה אותי לעולם בלתי נראה על ידי אזרחי הירול. אפילו יותר טוב, למשחק לקח לי רק 10 שעות לנצח, דבר נדיר בעולם של היום שבו אנחנו כל הזמן רואים משחקים נפוחים עם דברים לעשות אבל אין סיבה לעשות אותם.
מיניש קאפ הזכיר לי את הדרכים הקטנות שבהן זלדה יכולה להרגיש גדולה; זה לא היה צריך את העולם הפתוח הענק של Tears of the Kingdom כדי להרגיש מרשים, כל מה שהיה צריך זה פלטת צבעים רוויה להפליא ואמנות פיקסלים ללא דופי. לא שאני לא אוהב לחקור את עולמה של Tears of the Kingdom, אני כן אוהב. אני פשוט לא רוצה שזו תהיה הדרך היחידה שבה אוכל לצאת להרפתקה עם לינק יותר.
Tears of the Kingdom הוא מעשה שקשה מאוד לעקוב אחריו, כי זה ללא ספק המסע הגדול והקולני ביותר שעבר לינק אי פעם. איך בכלל מגיעים לסרט המשך שהוא לפחות מרשים בדיוק כמו הקודם? אני לא חושב שאתה יכול, בכנות! אבל ללכת בכוונה על משהו קטן יותר, אם כי לא בהכרח שקט יותר, פירושו שהצוות שמאחורי זלדה יכול לעשות משהו מהנה וייחודי מבלי לקחת הביתה את הזהב.
נינטנדו בבירור אוהבת להתנסות, גם אם זה לרעתם (האם יהיה לנו את ה-Switch בלי ה-Wii U?) וזה חלק מהסיבה שהוא ממשיך להיות חשוב בתחום המשחקים כל השנים האלה לאחר מכן. אני לא צריך את נינטנדו כדי לתת לצוות אינדי לנסות שוב בזלדה, אם כי לא היה אכפת לי, אבל אני לא רוצה שזלדה תאבד את הרוח המוזרה שיש לה.
בעיקר מה שאני רוצה שנינטנדו תעשה זה לתת ל-Link לעשות הרבה דברים; תנו לו להירדם ולהציל אי חלומי, תנו לו להתכווץ בגודלו ולהתמודד עם אויבים גדולים מהחיים, תנו לו להציל עיירה שנידונה להימחץ על ידי הירח. זלדה תהיה יותר טובה בשביל זה.
