סקירת Yakuza 6: The Song of Life - סדרת גמר מצליחה שמחבקת את המוזרויות שלה

פרק אחרון זה בהרפתקאותיו מייצג את כל מה שהקסים אותנו בסדרה שגדלה כמונו. השילוב בין הגיבור הסטואי שלנו לבין הסביבה המוזרה שלו נוכח ונכון, וכך גם המגוון של הפעילויות החוץ-לימודיות שיש לבצע כשאתה מוכן להפסקה מהמשימות העיקריות.

וכמובן, צוות הדמויות מוגזם, רציני וקומי כתמיד. שום טעם של רגש לא נשאר ללא פגע.

יאקוזה 6: שיר החייםמציעה תערובת מוכרת של נרטיב ומשחקיות, אם כן, אבל היא עושה זאת באיכות ובביטחון עצמי שעושה צדק עם מעמדו כגמר.

הפרק הזה עשוי להסתובב סביבנו לומר 'להתראות', אבל הדברים מתחילים ב'שלום' חדש. פרולוג ארוך פועל גם כדי להגדיר את המטרות הראשוניות של קאז וגם, עבור המצטרפים החדשים לסדרה, לקבל היכרות קצרה עם הדמויות הראשיות ואיך הן קשורות זו לזו.

"במקום שבו זכיינים אחרים מבקשים לגלח קצוות גסים, יאקוזה בחרה לא רק לשמור אותם אלא גם לחגוג אותם"

בכל הכנות, הרצף הזה מגושם וקצבי גרוע - מעדיף אספקת מידע פשטנית על פני אינטראקציות מעניינות או מצגת מסוגננת. עם זאת, בהתחשב בגיל הסדרה ובמאות השעות של סיפור רקע שהובילו עד לרגע זה, יהיה זה זניח להתלונן חזק מדי על צוות עיצוב שרוצה שכל השחקנים בכל רמות הניסיון ייהנו ממה שאחריו.

עם זאת, ברגע שהעניינים מתחילים, יש מבנה בולט בהרבה לנרטיב מאשר המשחקים הקודמים שהוצעו. הדמויות החוזרות ממלאות תפקיד אך נעלמו ההסטות הרגילות עתירות הזמן הסובבות סביב מתן לגיטימציה להן ולסיפורים שלהן בתוך עולמו של קאז. זה מפנה את כל זמן הריצה כדי לאפשר לנו להתמקד בגיבור שלנו, ובסיכון להישמע נדוש וסכריני, להתעכב על הרגעים האחרונים שלנו המגלמים אותו.

המיקוד הייחודי עוזר גם להוציא את הפרטים העדינים יותר ביחסינו עם העולם, שהחלק המעניין שבהם הוא אזור קמורוצ'ו המוכר והחוזר - מקום בדיוני שיש לו יותר מאשר דמיון חולף לרובע האורות האדומים של קבוקיצ'ו של אזור שינג'וקו של טוקיו.

קמורוצ'ו הוא מיקום מלא בורות שתייה, מסעדות, ברים של מארחות, ארקייד עם קלאסיקות סגה שאפשר לשחק בהן (Puyo Puyo וVirtua Fighter5, למשל) ועוד.

חוסר הצורך לעבור את הסחת הדעת של מעבר בין דמויות, כפי שעשינו ב-Yazuka 0, למשל, פירושו שאנו חופשיים לצפות בפעולות הפנימיות של היקום של Yakuza 6 דרך עיניה של ישות אחת.

זה הופך את קמורוצ'ו למקום אינטימי יותר ממה שהיה במשחקים האחרונים, מה שמציב אותו יותר מהבית שלנו כשחקן מאשר כמקום לנצל אותו בשם התקדמות במשחק. Yakuza 6 מציג את העולם שלו כמקום להתענג בו, במקום כמקום לשלוט בו.

מנוע חדש עוזר מאוד גם להפיק את המרב מההגדרה. מנוע הדרקון, בעל השם היצירתי, מסיר את זמני הטעינה שצצו בכל פעם שעברתם מהרחוב לחנות או לבר, מה שהופך את כל התהליך של חקר החלל סביבכם לחלקלק ומזמין יותר ממה שהיה אי פעם.

בנוסף, דמויות נוספות מאכלסות את הרחובות. זה נותן תחושה גדולה יותר של קמורוצ'ו שמביא מקום שצפיפות האוכלוסין שלו על גבול הצד הלא בריא של החיים האנושיים והוא בולט במיוחד כאשר אתה תוהה סביב הסמטאות הצרות יותר שלו ואזורי הקניות.

אם אי פעם היית בטוקיו, אז תעריך כמה קרוב יותר מספר הגופות המוגדל ברחובות של Yazuka 6 מביא אותו לדבר האמיתי. הוסף קצת ויסקי יפני או מזון מהיר לחוויית המשחק שלך ויהיו לך הריחות והטעמים שיתאימו למראות ולצלילים.

עם זאת, לא כל הגופים האלה ידידותיים. רבים מחפשים קרב ומערכת לחימה מעט משופצת נותנת לך הרבה תירוץ לגרום לתוקפים להתחרט על החלטתם להסתבך איתך.

התנועות והפעולות מהירות יותר, מה שמקל על המעבר בין בלוקים, התחמקויות והתקפות. זה משפר לא רק את היכולת שלך לבצע מיומנות בקרב, אלא זה גם מגביר את המשיכה החזותית של רגעים כאלה בצורה עצומה. זו תהיה טעות לטעון שיאקוזה 6 כולל קרבות באיכות מנצחת, אבל דברים זזו מעבר להרגשה מיושן עד כדי גיחוך כפי שהיו בעבר.

עם זאת, למרות היתרונות הללו, זו נותרה סדרה שלא מתאימה לכולם. אם לא נהניתם ממשחקים קודמים אז לא תהנו מזה, לא רק בגלל חוסר העניין כנראה שיהיה לכם בדמויות אלא בגלל המוזרויות שלנצח נשארו בעקשנות חלק מהפרנצ'ייז הזה.

רצפי שיחות יכולים להיות ארוכים להפליא, כאשר סצנות חתוכים זורמות זו לזו לאורך זמן שמשחקים אחרים (ורבים מהשחקנים שלהם) ימצאו בלתי מקובלים. זה לא מוגזם לומר שיאזקוזה 6 יכול להרגיש לפעמים יותר כמו אנימה מאשר משחק.

תנועה של קאז יכולה להרגיש מיושנת, לא מעט בכמה שלפעמים קשה לנוע בחללים צרים יותר מבלי להיתפס על הנוף או להתעצבן על עמדת המצלמה. חלק ממשימות המשימה שאתה מתבקש להשלים, גם הן רדודות ומשעממות ללא בושה, ולמען האמת, לגמרי לא יאומן כשאתה מנסה למסגר אותן בתוך אופי היאקוזה של קאז.

ובכל זאת, אם הגעת כל כך רחוק בסדרה, כנראה שהמוזרויות האלה קיימות כחולשות חביבות ולא כבעיות שבירת משחקים. אין ספק, כמעריץ, דברים כאלה לא עשו דבר כדי להסיח את דעתי מסיפור הליבה ועד כמה הוא פועל כשיגר לאחד הכוכבים הכי מפצלים של משחקי וידאו.

זהו משחק שאפשר להתענג עליו לאט וליהנות ממנו לא פחות בגלל האיכויות המפוקפקות שלו כמו התכונות הברורות שלו. היכן שזכייניות אחרות מבקשות לגלח קצוות גסים, יאקוזה בחרה לא רק לשמור אותם אלא גם לחגוג אותם.

הגישה הזו היא שראתה אותו לצבור עוקבים כה חזקים, וזו הגישה שהופכת את יאקוזה 6 לגמר מוצלח לקריירה הגדולה של קאז.

גרסה נבדקה: גרסת PS4 ב-PS4 Pro. עותק מראש מסופק על ידי המוציא לאור.