אין שום דבר אחר בשביל זה כשהתוכן הרגיל נגמר. פטריק גאראט מקפיץ את דובדבן ה-Destiny Raid שלו, אבל האם הוא מוכן לטחון לרמה 32?
"יש סקרנות לראות את התוכן, אבל זה יצטרך להיות טוב ברצינות כדי להגיע לעשרות שעות נוספות כדי לקבל סט פשיטה מלא."
התחלתי את פשיטת הגורל הראשונה שלי ביום שישי בערב. אני מניח שזה קצת מוזר, כיוון שאני ברמה 30 עכשיו והמצב הרגיל של Vault of Glass מתחיל ברמה 26. למען האמת, אני חושב שקצת פחדתי מהמוניטין שלו שלוקח לנצח, שכן לנצח זה משהו שאני אין באמת. לא הייתי צריך לדאוג. כל הדיבורים האלה על עשר שעות גרירות מההתחלה ועד הסוף היו רלוונטיים באמת רק בימיו הראשונים של דסטיני. קבוצה מנוסה תראה את זה בעוד קצת יותר משעה.
למה עכשיו? אני מתחיל לפשוט עכשיו כשאני פוגע בקיר. הפעילות החדשה היחידה שנותרה לי היא פשיטות חוזרות ונשנות על הרמה הגבוהה ביותר של הציוד של Destiny, עם רמה 32 המטרה. עכשיו יש לישובר קרחועוד חבורה של רובים מהשורה הראשונה, סולו של כל אחת ממשימות הסיפור על 30 באמת לא כל כך קשה (למרות שהגבורה השבועית וירדת הלילה הם עדיין לא עוגה), וטחינת הפשיטות היא ההתחלה של משחק הסיום הראוי של Destiny . אבל אני עייף. יש סקרנות לראות את התוכן, אבל זה יצטרך להיות טוב ברצינות כדי להגיע לעשרות שעות נוספות כדי לקבל סט פשיטה מלא.
לא נראה שיש בעיה. מה שראיתי מ-Vault of Glass עומד במעמד שלו בתור הריצה הטובה ביותר במשחק כולו, ואין לי ספק שאוכל להשלים עם הרבה משחקי דרך. אני לא רוצה לקלקל את זה לאף אחד, כי אני בטוח שאני לא לבד שנמנעתי מזה שלא לצורך, אבל זו באמת חוויה חדשה לגמרי בהשוואה למשימות האחרות. פרקי הסיפור הרגילים מרגישים כל כך נוחים בהשוואה לפשיטה, שמרגישה באופן מיידי מסוכן ומאתגר, הרבה יותר קשה מכל דבר אחר בדסטיני. שמחתי להיות מובל על ידי שחקנים מנוסים. למרות שלא היה לי מושג מה קורה לחבורה של זה ("מי משמאל?" "איזה שמאל?"), צילמתי חבורה של דברים והתקדמנו.
לא סיימנו את זה, לצערי. לנצח את הטמפלרי היה אפי, אבל נאלצתי להפסיק. השעה הייתה חצות. הייתי שבורה. חלק מהקבוצה עברו לבוס האחרון בלילה שלאחר מכן, אך הפסיקו שוב. ניסינו להסתדר עם שלושתנו אתמול בלילה, אבל לא הצלחנו. יש תוכנית להפיל את האתאון הלילה. אני מרגיש כאילו אני צריך להיות שם, ולא רק בשביל הציוד. הגעתי עד כאן. אני רוצה לראות אותו מת. זה עוד לא נגמר. אפילו לא בפעם הראשונה.
"כל רצינות למדע בדיוני מופשטת, וחושפת עולם של מספרים וצבעים, DPS והוספות. פשיטה מרימה את הצעיף של דסטיני."
ביום שישי בערב הוביל אותנו תומאס פוהא, עיתונאי לשעבר בפינלנד שלא יכול היה להצטרף ביום ראשון כי הוא ניסה להשיג את גביע ה-Flawless Raider על ידי הפעלת כספת הזכוכית מבלי שאף אחד מחברי צוות האש ימות. בכך שהוא הצליח, הוא זכה בפלטינה של Destiny, Guardian Lord, שהוענקה על קבלת כל גביע אחר. אני אפילו לא רוצה לחשוב כמה זמן הוא השקיע.
אבל זה מה שהפשיטות של דסטיני מייצגות. הטחינה הסופית במשחק שבו הטחינה נסבלת רק בזכות הברק של פעולת הליבה עצמה. האם אני מוכן להתערב לגמרי? פוטנציאלי, אבל כנראה שלא. הארגון הדרוש ל-Destiny Raiding לוקח את הרעיון לרמה חדשה לגמרי, אבל זה גם כשהוא נראה הכי מטופש, ברובו כמו משחק. כן, זה אתגר מדהים, אבל העלאת הפורמט לשישה שחקנים ובוסים קשים יותר באופן אקספוננציאלי מאפשרת לטירוף להבריק מבעד לסדקים. הצבעים המותאמים הם פתאום זוהרים, מגוחכים, והאנרגיה והאפקטים העל הופכים ל-Day-Glo כמו רייב, וכאנכרוניסטיים. כל רצינות למדע בדיוני נמחקת, וחושפת עולם של מספרים וצבעים, DPS והוספות. פשיטה מרימה את הצעיף של דסטני. זה כמו להיתקע באמצע מופע זיקוקי דינור חלומות של טראגי חומצה. אפשר לתהות איך בונגי מתכוון להגביר את ההקדמה הקלידוסקופית עם House of Wolves.
אבל זה לא אומר שזה לא טוב. באשר לשאלה אם אני הולך לעלות לתהום ולהתחיל לבצע פשיטה, אני בספק. אני אעשה את זה כשתהיה ההזדמנות. אני לא מתכוון לשבת שם עשר שעות ביום, אבל אני אהיה מוכן לפשיטה כשזה יקרה. עדיין לא סיימתי את האתאון, ואפילו לא הסתכלתי על הסוף של קרוטה. אנחנו משחקים הערב, למעשה. מקווה שאקבל ירידה הגונה. אם לא, תמיד יש את הפעם הבאה.
