המהדורה החדשה הזו שלנירעושה מאמצים רבים כדי לשפר את המקור של 2010 - ולמרות שזה לא אוטומט, עכשיו זו חוויה פנטסטית.
Square Enix פרסמה את הגרסה החדשה הזו של Nier הקלאסי הקאלט הפגום משנת 2010 כלא ממש מהדורה מחודשת, אלא גם יותר מאשר רימאסטר. הטענה היא שהמשחק נוגד את ההגדרה, ולכן הכותרת הקהה במכוון, אקראית ברובה:NieR Replicant ver.1.22474487139...עם זאת, לאחר שראיתי בעצם כל מה שיש למשחק להציע, אני מרגיש די בטוח בהגדרתו כראוי. זה רימאסטר - אבל גדול.
עם זאת, זה ללא ספק אחד מהרימאסטרים הטובים יותר של משחק מאותה תקופה שראיתי. אבל חשוב להגדיר כאן ציפיות. מי ששיחק ב-Nier Automata ומצפה לגרסה מחודשת לגמרי בדומה לזה צריך לדעת שמתחת למכסה המנוע, זה עדיין ה-Nier המקורי - שאמנם דומה הוא משחק שונה בתכלית ליורשו המוצלח בצורה נפיצה.
אני שונא להכניס שיעורי היסטוריה לביקורות, אבל זה כמעט הכרחי כאן. לנייר המקורי היו שני מהדורות שונות; גשטאלט ורפליקנט. שניהם סיפרו סיפור זהה בגדול, אבל עם גיבורים מעט שונים. גשטאלט ליהק את השחקן כאבא שמנסה להגן על בתו בעולם פוסט-אפוקליפטי פראי, בעוד רפליקנט השתמש באותה הגדרה אך במקום זאת הכניס את השחקן לנעליו של אח מבוגר בגיל ההתבגרות הנואש להגן על אחותו הצעירה. הגשטאלט היה קיים רק בגלל שהסניף הצפון אמריקאי של Square Enix ביקש גיבור מבוגר יותר גס למערב.
בעוד שיש קריצות חדשות להובלה הישנה יותר של 'Papa Nier' במשחק הזה, גרסה זו היא במקום זאת גרסת המשכפל, המקור. Square Enix אומרת שזה הופך אותו ל"בלעדי בעבר ליפן", וזה די נכון אבל גם קצת חצוף. Replicant הוא סיפור ומשחק זהים לגרסת הגשטאלט שיצאה במערב, רק עם גיבור אחר. אתה תלך לאותם מקומות ותעשה את אותם דברים תוך כדי המשימה.
עם זאת, יש הרבה דברים חדשים בגרסה המחודשת הזו של Nier Replicant. לפני שנדבר על תוכן, חשוב לדבר על המראה והתחושה הכלליים של רימאסטר זה. ה-Nier המקורי שוחרר בשיא מה שהיה כנראה התקופה הכי אפרורית וחמה בתולדות משחקי הווידאו, וזה היה משחק של זמנו.
ההתרוממות החזותית של הכותר הזה אינה נוגעת רק לטקסטורות HD, אלא במקום זאת היא בבחינה מחדש של עולם המשחק כולו. הגיאומטריה זהה, אבל נראה ששום מרקם לא נותר ללא פגע, שום תאורה לא נבנתה מחדש. אזורים קופצים ויש להם הגדרה שחסרה להם קודם. עבור דמויות, ראש האמנות של אוטומטה, Akihiko Yoshida, הוצנח כדי להגדיר מחדש את הסגנון שלהן, לפרש מחדש את המקורות כדי להתאים אותם יותר ל-Automata. זה אומר דגמי דמויות חדשים לגמרי שיש להם רמת פירוט גבוהה בהרבה. מבחינה ויזואלית, זו עבודת רימאסטר מעולה.
שינויים אחרים הם רק הגיון בריא. יש עכשיו מדריכים מתאימים שמוצגים בנקודות הנכונות של המשחק, ניתנות לביקור בכל עת בתפריטים. למעשה, המצגת נקייה יותר בכל רחבי הלוח, מה שהופך משחק שהיה בעבר קהה להרבה יותר לניהול.
השיפור הגדול ביותר במצגת מגיע בביצועים, עם זאת, שעושה עולם של הבדל. גם אם שום דבר אחר לא היה שונה, הנייר המקורי מוגבה משמעותית רק על ידי זה. זה נראה טוב יותר והוא כבר לא מתפרץ בקצב פריימים נמוך, מה שהופך את הלחימה לבריזה יותר, מהנה יותר ומהנה יותר.
במהלך הלחימה, צוות מ-Automata התערב לעזור להגדיר אותו מחדש ולגרום לו להרגיש קצת יותר כמו המשחק הזה - אבל עדיין יש לו תחושה משלו, כבדה יותר, עם כל פגיעה קצת יותר נחרצת באופן שמרגיש גם מגע מגושם ומספק לחלוטין. האמת היא שזה משחק שונה מאוד - זה לא משחק פעולה ברמת פלטינה, אלא יותר כותר משחק תפקידים הרפתקאות דמוי זלדה שיש לו במקרה לחימה כבדה לפרוץ ולחתוך. כמה תוספות חדשות נשאבות היישר מ-Automata, כמו מצב הפעלה אוטומטית למי שלא בקי בלחימת פעולה ומכונאי מעקב ומעקב ראויים. בדרכים אחרות המערכת השתנתה כך שהפעולה מרגישה מיידית ומלאת סיפוק בצורה כזו ש-PlatinumGames כל כך ממוסמר עם Automata.
עם זאת, מבחינה מבנית, זהו יותר משחק הרפתקאות טהור. יש עולם על, כמה עיירות וכמה מבוכים שמתנגנים במעין 'דיאטת זלדה' עתירת קרב. המשחק מחולק לשני חצאים עם דילוג זמן באמצע, וזה משמש כדי להצדיק אותך לבקר ברוב המיקומים המרכזיים פעמיים, פעם אחת בכל מחצית. ב-2010 זה אולי היה נראה כמו שימוש חוזר בתוכן מופרך במיוחד, אבל 11 שנים מאוחר יותר החזרה לאחור למקומות שכבר ראיתם צורבת קצת יותר. במקומות אחרים משתמשים בדילוג בצורה יעילה יותר, כמו למשל בפיתוח כישורי דמות השחקן - הם מקבלים גישה לשני סוגי נשקים נוספים, וחדשה בגרסה הזו היא היכולת לעבור בצורה חלקה ומיידי ביניהם באמצע הקרב.
הקצה מוסר מביקורים חוזרים ונשנים במבוכים מוכרים עד כמה כל אחד מהם הוא ייחודי. ערימת הזבל, מפעל רובוטים עתיק, מסורתי יותר עם דלתות נעילה אוטומטית שמשחררות אותך שוב לאחר שנגמרו מפגשי קרב, אבל עדיין מתבלים את העניינים עם רצפי יריות על המסילה וזוויות מצלמה שמדי פעם נמשכות חזרה לדמות זלדה נקודת מבט מלמעלה למטה. אחרים לובשים צורות ייחודיות יותר. 'צינוק' אחד פועל כמשחק הרפתקאות מבוסס טקסט כשהשחקן בוחר בחירות. אחר מספק אתגרי לחימה ומעבר, אבל כל חדר נועל חלק מהיכולות שלך כדי לגרום לך לחשוב על הרגליים כיצד להגיע ליעד שלך. האהוב עלי מושך את המצלמה ישר לאחור לפרספקטיבה איזומטרית בסגנון מחשב-RPG. העובדה שכל אחד מהם שונה במקצת אומר שגם בביקורים חוזרים הם נשארים מרתקים יחסית.
נוסף על כך, הנרטיב כל כך חזק עד שהקטעים, ההתלהמות באמצע הקרב והתככים הכלליים גורמים לך לעבור לא רק משחק אחד, אלא מרובה. ההיכרות עם המיקומים החוזרים ונשנים הופכת את הריצה השנייה, השלישית או הרביעית שלך בחיפוש אחר קטעי סיפורים למהירים יותר - והקצב בסופו של דבר עובד.
הקצב המהיר הזה נקטע מעט, אך באופן מכריע לא נהרס, על ידי תוכן חדש. היצירה הראשונה משתלבת בצורה חלקה בסיפור עצמו, ומתרחשת בערך שני שליש לתוך המשחק. זהו טיול מונע על ידי סיפור דרך סביבת גלילה דו-ממדית מצמררת עם כמה פאזלים בדרך. זה מגיע לשיאו עם אחד מקרבות הבוס הגדולים והמרהיבים במשחק - קרב שבהחלט מרגיש בהשראת אוטומט. כמו רוב בנייר רפליקנט, הסיפור שסופר כאן הוא פשוט בהתחלה, אבל סצנות הקשריות נוספות שנוספו בהצגה השנייה והשלישית של התוכן חושפות את האמת האפלה של האירועים.
כמעט בלתי אפשרי לדבר על פיסת התוכן השנייה מבלי להיכנס לספוילרים, אז לא נצטרך אלא לומר שמדובר בכמה שעות של דברים חדשים שמובילים לסיום נוסף שמוסיף לידע הרחב יותר של היקום הנייר. נהניתי מאוד משני חלקי התוכן הנוספים, כשגיליתי שהם מתווספים לסיפור הרחב יותר של ניר רפליקנט ובאופן מכריע נמנעו מהטעות הקלה של הרגשת צורך להתחבר ללא סוף ולהדהד את Automata, משחק הרבה יותר מוצלח שהזניק את הסדרה לתוך אוֹרוֹת הַבִימָה.
חלק ממה שהפך את המשבצת הזו ביחד בצורה טבעית יותר, אני מרגיש, היא המסירות לחידוש אלמנטים של המשחק. הן באנגלית והן ביפנית נבדקו תסריט המשחק והמשחק הקולי, כאשר צוות השחקנים המקורי חוזר להציג ביצועים חדשים של התוכן הישן והחדש כאחד. התרגום מצוין, מאזן בין כבוד למוזרויות של המקור לבין המשימה שלו לשפר את המשחק באופן כללי, והביצועים הקוליים בדרך כלל נהדרים. בגרסה זו, אפילו ה- NPC המינורי ביותר מושמע, וזה מגע נחמד.
המבנה של Nier Replicant הוא כזה שהוא אמור להתנגן כמה פעמים. ואכן, כדי לקבל הבנה אמיתית של הסיפור, תרצו לראות את הקרדיטים של המשחק מתגלגלים חמש פעמים - אך בשל מבנה המשחק אין פירושו טכנית של חמש הופעות מלאות של הסיפור. זה נשמע כמו מטלה, אבל מעריצי Automata יידעו עד כמה המנהל הקריאטיבי של ניר, יוקו טארו, מיומן בהפיכת המשחקים הבאים של המשחקים שלו מתגמלים. בהינתן שההתקדמות נמשכת, העניינים מקלים גם על ידי אויבים קשים מהריצות קודמות שמופלים תוך שניות כשאתה עובד לקראת הסוף השלישי או הרביעי שלך.
הגרסה של קונספט הסיומים המרובים המוצגת ב-Replicant פחות מורכבת מ-Automata, אבל אני גם במובנים רבים חושב שהיא מעניינת יותר מרגע לרגע כשהתעלומה מתפתלת לנגד עיניך, עם גילויים שקטים שלפעמים פשוט מועברים בכתוביות שמתורגמות שמיעתי דיאלוג בלתי מובחן.
כפי שכבר אמרתי, הדמויות הן שימשיכו אותך. אתה תימשך פנימה ותרצה ללמוד כמה שיותר על כל אחד מהם. לפעמים הם קצת טיפשים. לפעמים הם עצובים עד כאב. הכוכב הבולט נשאר קיין, לוחם אכזרי שלבוש בעצם הלבשה תחתונה. התלבושת שלה, שעוצבה מחדש בעדינות, נותרה אחד המרכיבים של המשחק שאני הכי לא אוהב. יש סיבה של 'מילים ומעשים' בסגנון שקט של MGS5 לכך שהיא מתלבשת כמו שהיא מתלבשת, אבל לרוב אני חושב שזה תירוץ מטופש. היא תהיה דמות נהדרת איך שהיא לבושה.
Nier Replicant הוא שאפתן, חכם, ויש לו סיפור קטלני לחלוטין. עוד בשנת 2010,נתתי למשחק המקורי 6/10לאור הוויזואליה הבוצית, הביצועים הגרועים והרבה מאוד נסיעות לאחור. שתיים מהבעיות הללו מתוקנות באופן מקיף ב-Remaster המקיף הזה. אמנם החזרה לאחור נשארת, אבל הפעם זה מרגיש הרבה פחות כואב בזכות היותו חלק ממשחק עם ביצועים חלקים שבסופו של דבר הרבה יותר כיף לשחק בפועל. המשחק השתפר במידה ניכרת כתוצאה מכך, והרבה ממה שהפך את המקור למיוחד בשקט יכול כעת לזרוח בהרבה יותר בהיר. זה אולי לא מושלם, אבל בתוך המסגרת המעט פגומה הזו פועם את הלב של יצירת מופת מוחלטת. מי שהתאהב בנייר דרך Automata צריך להיכנס לזה עם ציפייה ברורה שזה לא המשחק הזה - אבל אם כן, הם ימצאו הרבה מה לאהוב.
גרסה שנבדקה: PS4 (שוחק ב-PS5). עותק של המשחק סופק על ידי המוציא לאור.
