אל תחשוב על Arkhamverse, משחק באטמן הטוב היחיד הוא Assassin's Creed 2

אז, הגיחה הבאה שחיכיתי לה לארקאמברס,יחידת המתאבדים, נראה כמו חוויה די אומללה ממה שראינו עד כה. צילום מסך שעושה את הסיבוב בטוויטר שם את הזרקור על קבוצה משמימה למראה של משנים סטטיסטיים שנקראים כמו מדריך טכנולוגי לטרנזיסטורים. העובדה שזה יריות בוזז בשירות חי ללא מצב לשחקן יחיד אמיתי ('שיתוף פעולה עם בוטים' לא נחשב), והדגל האדום המזעזע של דרישה לחיבור אינטרנט קבוע כדי לרוץ, מראה עד כמה Rocksteady סטה מהאור. האור הוא ארקהאם "זה מטרוידבניה, למעשה" Asylum, היהלום הבודד בכתר של משחקי וידאו בנושא באטמן, שוכן בין שלל, למען האמת, חרא.

אני יודע שבשלב זה אנשים יזרקו עליי לפת על כך שהציעו שארקהם סיטי לא טובה כמו ארקהם "האם הבנת שזה בית מקלט של Metroidvania", אבל בבקשה תהיו בטוחים שאני מציע את זה רק כי זה נכון. הדבר האחרון Arkham "זה כמו Metroidvania 3D! וואו!" המקלט הדרוש היה נפיחות: וארקהם סיטי, למען האמת, היה המקום שבו החלה הריקבון להופיע בחזית הזו.

כמובן, אי אפשר להאשים אותם. לאן עוד יכול סרט המשך למשחק וידאו לעבור מלילה צמוד וארוך בבית החולים הגרוע ביותר עלי אדמות, מלבד לצאת לרחובות? הדרך היחידה היא "יותר". עולם פתוח יותר. עוד מגלריית הנוכלים. עוד, אנחה, שעות של משחק. למען ההגינות לארקהם סיטי, זה הרגיש לעתים קרובות כמו סדרה של ויגנטים בסגנון מקלט המחוברים על ידי מרכז עולמי, אבל במשחק הרביעי כשאנחנו צורחים סביב גות'אם נטוש במכונית באטמן (לפי דרישה פופולרית), הקסם היה נפרם לחלוטין.

וכך הסתיים הבליפ, הסטייה, חלום הקדחת של משחק באטמן טוב, מסוג הדברים שחלמתי עליהם מאז ששיחקתי את הקשר הנורא של טים ברטון ב-Amiga (היה קצת מגניב שבו הפנית פינות. ה-Batmobile באמצעות עמודי תאורה, שכולנו אהבנו כי הוא היה קצת מהסרט שנמתח על פני רצף משחק שלם, אבל ברגע שיצאת מהמנוע זה היה חרא).

אין שום דבר ששווה לחזור לפסוק של ארקהם. אפילו קווין קונרוי לא עשה את הופעתו הסופית שלאחר מותו בתור הדמות שללא ספק הצליח יותר מכל אחד אחר, בהתחשב בכמה שזה טרגי שהתור האחרון שלו בשכמייה יהיה כחלק ממשהו כל כך חסר נשמה כמו שיבוט Destiny המבוסס על יחידת המתאבדים, מכל הדברים הממזריים.

אבל תראה, העיבודים של באטמן מעבר לעולם הקומיקס תמיד היו עניין מאוד מעורב. לכל באטמן של טים ברטון יש באטמן ורובין של ג'ואל שומאכר. ותקשיב, אם אתה מתכוון לגרום לי להזדהות עם אריסטוקרט יתום, שהצד-קיק שלו בונה עבורו גאדג'טים שיסייעו בחיפוש מוטעה אחר נקמה, לפחות עשה זאת על פני הנופים העירוניים היפים של איטליה הרנסנס ולא עוד פאן משעמם* *קומפוזיציה מלך של הידרדרות עירונית אמריקאית של שנות ה-70.

אם אתה רוצה תפיסה גדולה ונועזת על באטמן שאינה מוצלחת, אתה יכול לעשות הרבה יותר גרוע מלשחק שוב את Assassin's Creed 2. יש לו אפילו רחפן בביט אחד, שהוא בערך כמו העטלף אבל בלי שם טיפשי. במשימה אחרת, הוא זוכה להסתובב בטנק מתקופת הרנסנס, שזה אולי השפל של כל טרילוגיית אציו, אבל זה בערך כמו ה-Tumbler, בינינו? Ezio הוא בעצם באטמן עם גישה לעגבניות נחמדות יותר.

משוחרר מהעגמומיות של אלגוריה חלקת גשם ועטופה בחושך לפשע שורץ ניו יורק או שיקגו, משוחרר מהמיליארדר המוזר חסר המין ברוס וויין, Assassin's Creed 2 הוא הרפתקת באטמן עם כל סיפור הרקע הטראגי והשאיפה לצדק שאפשר לבקש עבור, אבל גם עם אור שמש, ארכיטקטורה יפה, וקצת נדנדה. וזו לא שטות של שירות חי שגורמת לי לאבד את הרצון לחיות, אז אני אחזור לפירנצה לפני שאדרוך שוב לארקאמברס.

אנחנו יודעים שאציו כנראה לא היה יודע מהי עגבנייה, בבקשה אל תכתוב.