אני בהחלט חושב שזה יהיה קצת טיפשי, ובוודאי הגזמה יתרה, לומר שהאנימציה המקוריתאוואטר: כשף האוויר האחרוןהוא אמוּשׁלָםלְהַצִיג. זהלא ייאמןמופע, עם גישה לקולוניאליזם שמרגישה סולידית באופן מפתיע גם בגלל שזו הצגת ילדים (וגםאֲמֶרִיקָאִימופע ילדים שנעשה בשנות ה-2000, לאתחל). שלא לדבר על צוות כוכבים של דמויות, קונספט מהנה ומפותח ודחף נרטיבי שגורם לך לחזור לעוד.
אבל הכי חשוב שזו הייתה סדרת אנימציה שבאמת נטתה לנקודות החוזק של המדיום שלה - ואני פשוט לא חושבנטפליקסההסתגלות לייב אקשן של ממש מבינה למה אנימציה עובדת בכלל.
כבר כמה שנים טובות, זה הפך לטרנד בתעשייה לעבד סדרות או סרטים קלאסיים שהיו במקור אנימציה, ולהפוך אותם ללייב אקשן. ראינו את דיסני עושה את זה הרבה פעמים, ולאחרונה עולם האנימה הלך בעקבותיועם תוכניות כמו וואן פיס(עמית עיבוד לייב אקשן של נטפליקס) גם מקבל את הטיפול. אבל על פני השטח, החדשות האלה עוטפות סיפורים אהובים פשוט אף פעם לא מבינים מה כל כך מושך במקור. וזה בגלל שהם מונפשים.
זה מתסכל, בעיקר כי זה נראה כמנהלים בהוליווד שחושבים שלאנשים אכפת רק מהסיפור, ושהוויזואליה יכולה להיות משנית (כי בואו נהיה אמיתיים, לא ה-One Piece או האווטאר נראים כל כך טוב, או מעניינים). כן, כולם אוהבים את אווטאר בגלל הנרטיב שמתפתח במהלך שלוש עונות, אבל הם גם אוהבים אותו בגלל כמה שהוא אקספרסיבי. קחו למשל Airbending.
איך מציגים משהו בלתי נראה כמו אוויר? זה דבר קשה לעשות, אם אתה מצלם לייב אקשן. בטח, אתה יכול אולי לעשות משהו כמו אבק, חול, כתמים קטנטנים של זה וזה, אבל לפעמים אתה יכול פשוטו כמשמעו רוצה אוויר. באנימציה, זה קל! אתה יכול פשוט לצייר אותו כגדילים לבנים, כמעט כמו סרטי ענן. למי אכפת אם זה ריאלי; תחושת חוסר האמון שלך כבר הושעתה כי היא מונפשת. עם זאת, באווטאר של נטפליקס זה אף פעם לא באמת עובד. אתה לא יכול לראות אוויר בחיים האמיתיים, ולאורך כל שמונת הפרקים, זה רק לעתים נדירות נראה כל כך טבעי אלא אם כן יש ענני עפר או דומה.
מה שמחמיר את זה הוא שעם כיפוף אוויר, וגם כל שאר הסוגים, גם התנועות הפיזיות של השחקנים אף פעם לא נוחתות כל כך טוב. אתה יכול לדעת שהם לא באמת מזיזים שום דבר, אין משקל לתנועות שלהם, וזה תמיד בעיה בצורך להשתמש ב-CGI - זה עדיין משהו שיכול להשתבש באנימציה דו-ממדית, אבל יש סיכוי נמוך יותר.
אבל מחוץ לכיפוף עצמו, אחת הבעיות הכי גדולות שלי עם האווטאר של נטפליקס היא המשחק. לרוב, צוות השחקנים בסדר - אף פעם לא כל כך גרוע, באמת - ואני אפילו חושב שדאלאס ליו בתור הנסיך זוקו ופול סון-היונג לי בתור הדוד אירו עובדים ממש טוב, במיוחד כזוג.
הבעיה למרבה הצער נובעת מהשלושה הראשיים, אנג, קטרה וסוקה. שוב, אני רוצה להדגיש שהם לא נוראים, אבל הם גם אנושיים, ואנשים אמיתיים יכולים להיותכָּךאֶקְסְפּרֶסִיבִי. בני אדם מונפשים, לעומת זאת, יכולים לדחוף את פניהם מעבר למה שאמיתי, מה שהאווטאר המקורי עושה לעתים קרובות, משהו שמוסיף לרגעים הקומדיה של התוכנית.
זה גורם לקאסט הראשי להרגיש הרבה פחות מקסים בגרסה החדשה, וחבל כי זה חלק גדול מהסיבה שאנשים אוהבים את המקור. הדמויות האלה נוצרו כדי להיות מונפש, בשני מובנים מילוליים של מצוירים פריים אחר פריים, ונעות בצורה גדולה מהחיים.
האווטאר של נטפליקס, אם כן, מרגיש כמו כישלון מכיוון שהוא כמעט לא עושה שום דבר טוב יותר מהמקור, הופך חלק מהאלמנטים באופן אקטיבי לגרוע יותר ואחרים פשוט חסרי עניין. בסופו של דבר התוכנית מצליחה מאוד, עם אבכורה חזקה יותר מה-One Piece המוצלח להפליא, אז אני יכול רק לדמיין שנקבל עונה שנייה.
אבל באופן אישי, אני לא אתכוונן אם כן - למה לטרוח כשהמקור עדיין קיים, והוא גם בנטפליקס? אם כי אני מקווה שלצוות שמאחוריה אכן יקח שניה כדי באמת להסתכל על מה גרם לסדרה הקלאסית לעבוד, ולמצוא דרך לעשות משהו משלה.
