הקרב קיים! בדקנו את זה, וזה מבריק.
כבר כתבתי עלResident Evil 7: Biohazard כמה פעמיםכאן ב-VG247. שתי הפעמים היו גיחות מהנות לחוויה מפחידה וספוגת אווירה, אבל בשני המקרים נותרתי עם שאלה מרכזית: איך יתנהל המשחק בפועל?
שני החוויות הקודמות שלי היו נקיות מקרב ובסופו של דבר קלות למדי על פתרון החידה. אולם תקופת התהייה הארוכה שלי נגמרה סוף סוף: אתמול שיחקתי ארבע שעות טובות שלResident Evil7. יריתי בדברים. פתרתי חידות. מצאתי מפתחות לא ברורים לפתיחת דלתות מורכבות מדי. זה כמה דברים מגה של Resident Evil, וזה מבריק.
"פחות או יותר כל מה שקשור לטון הוא Resident Evil מאוד 'קלאסי', ומזכיר את הכותרים המקוריים הקלאסיים ב-PS1 יותר מכל משחק מאז."
הקטע שיצא לי לשחק היה פרוסה שנלקחה בערך משעה לתוך המשחק. כתוצאה מכך היה חסר לי איזה הקשר סיפור משמעותי של איך הגיבור איתן מצא את עצמו בבית האימים - אבל בכל מקרה שום דבר מזה לא באמת משנה יותר מדי. זו יכולה באותה מידה להיות הפתיחה של המשחק.
אתה מוצא את עצמך לכוד ובחברה של משפחה פסיכופתית, כפי שמתואר בכמה מהטריילרים. ברור שהם בסופו של דבר יהרגו אותך או גרוע מכך, ולכן זה תלוי באיתן לחלץ את עצמו מהמצב לפני שיהיה מאוחר מדי. יש קמט, כמובן: הבית דמוי המבוך ערוך עם מנגנוני נעילת דלתות מורכבים והחברה שלך (או אשתך? עוד הקשר חסר לי) לכודה באזור אחר של מה שנראה כאחוזה מעוותת שלמה.
שיחות טלפון מסתוריות לקווי טלפון מנותקים אחרת מציעות הדרכה וסיוע מאדם זר מסתורי. הערות ברחבי הבית מעידות על כך שאתה רחוק מהקורבן הראשון. פחות או יותר הכל על הטון הוא Resident Evil מאוד 'קלאסי', וקורא חזרה לכותרים המקוריים הקלאסיים ב-PS1 יותר מכל משחק מאז.
ההשראות של Resident Evil 7 ברורות: פרספקטיבה מגוף ראשון והתחושה העמוקה של גילוי לב שהמשחק עושה עבודה די טובה בהחדרת השחקן, ניתן לייחס לדמויות כמו אמנזיה וכמובן PT, אבל כשאתה דוחף את זה מה שקרים מעבר הוא Resident Evil טהור, וזו השמחה הגדולה ביותר בזה במיוחד עבור מישהו כמוני עם זיכרונות נעימים ממסדרונות אחוזת ספנסר.
Capcom ביקשה מאיתנו לא לקלקל הרבה דברים לגבי הזמן הממושך שלנו עם המשחק, אבל יש רמזים שאנחנו יכולים לתת תוך שמירה על מעורפל. בשלב מסוים אני נודד מצד אחד של הבית הזה לצד השני בחיפוש אחר ראשי כלבים מיני מתכתיים המהווים חלק מסמל על דלת. בלעדיהם הדלת לא תיפתח. במקרה אחר אני עושה מסלול אופציונלי לחלוטין דרך מעברים נסתרים כדי להשלים סדרה של שלבים כדי לשים את ידי על רובה ציד.
כל אותו הזמן כשאני חוצה את הבית אחד מבני המשפחה עוקב אחר המסדרונות שלו. כשאני מתקרב לאגף אחד אני שומע את צעדיו החובטים ואת צעקותיו המתגרות. המפגשים הללו מתוחים; למיטב ידיעתי, אין דרך להרוג כאן, פשוט חוסר יכולת.
מעודדים אותך להתחבא בצללים או לנסות לברוח מהאויבים האלה עד שהם יאבדו אותך. זה יוצר כמה רגעים נהדרים, במיוחד בשלב מוקדם כשחסר לך נשק. בזמן שאתה עושה את כל זה הבית שופע אווירה. יש עבודת סאונד מעולה וסבתא מפחידה בתרדמת שלעולם לא נדמה שהיא זזה לפניך אבל ממשיכה לשנות עמדה כשאתה לא מסתכל. חלק מפחדי הקפיצה מעט זולים, זה נכון, אבל הכל עדיין טוב.
גם ליבת הלחימה ב-Slice של Resi 7 שיצא לי לשחק מרגישה דומה למשחקים הקלאסיים. המשחק בעצם מחולק לחתיכות: יש התגנבות, חקר ולחימה.
"קיים קרב כדי לשבור את התמיהה והחקירה ולהגדיר את העצבים שלך - אבל באופן מכריע זה אמצעי, לא מטרה."
התגנבות כאן משמשת כדי להימנע מבני המשפחה, חקירה כדי לבלבל את דרכך בעיצוב הבית ולהילחם כדי להפיל את ה-Moulded - יצורים מעוותים שדומים יותר לכמה מהתפיסות המעוותות יותר של Resident Evil המודרנית על נגועים מאשר נאנקות מסורתיות ומערבבים זומבים.
אמנם יש לך שליטה מסורתית ביריות מגוף ראשון, אבל משהו מפקדי מיכל הפאניקה שנכפה על השחקן נשמר כאן. איתן הוא לא ליאון או כריס - הוא לא איזה חייל-על. הוא לא מומחה לנשק חם, ולכן יש סוג של רפיון בכיוון שגרם לי להרגיש קצת לא בנוח עם הלחימה - אבל בצורה שבהקשר זה היא סוג טוב של אי נוחות.
בעוד יצוק נשען עליי באיום, נטיתי להסתובב ולרוץ כדי להסתובב לאחור, לשתול את רגלי ולכוון בזהירות. התחמושת מוגבלת ולכן כל ירייה נחשבת, כאשר יריות ראש הופכות את מה שיכול להיות קרב של שמונה כדורים להוצאה להורג של שלוש יריות. זה כשלעצמו יכול להיות הבדל של חיים ומוות במפגש הבא שלך.
במשך זמן מה המשיך Resident Evil על משיק מונע פעולה והפך לסדרת אקשן. די ברור לי שזה לא מה שזה Resi 7 - הבית השני באחוזה (והבית האחרון שאני מבקר בו בתצוגה המקדימה הזו) כלל לא כולל את ה-Moulded, אלא אויבים מסוג באג שמתמודדים איתם. דרך אחרת. בשני הבתים קיים לחימה כדי לשבור את התמיהה והחקירה ולהגדיר את העצבים שלך - אבל באופן מכריע זה אמצעי, לא מטרה.
אה, ויש מפגשים עם בוס. אני לא ממש יכול לדבר עליהם, אבל דבר אחד שאהבתי הוא שגם אלה מרגישים כמו בוסים מסורתיים יותר, מהבית הספר הישן. מלחמות התשה עם אויבים מאיימים במשחק ומצמררים מבחינה נרטיבית.
השאלות עדיין נשארות, כמובן. לולאת המשחק של Resident Evil 7 כפי שהוצגה כאן היא חומר די נהדר, אבל אני תוהה איך זה יחזיק מעמד במהלך 15 שעות בערך. יש גם שאלת הסיפור הגדולה הזו: איך, אם בכלל, המשחק הזה מתחבר למשחקים הקודמים? יש לי תיאוריות, אבל אני נרגש עד כדי גיחוך לשחק את המשחק האחרון ולקבל כמה תשובות.
זה די בטוח לומר שאהבתי את ארבע השעות הראשונות שלי עם ה-Resident Evil 7 המתאים, הכולל את התכונות המלאות, בכל מקרה. זה מרגש ושונה ובו בזמן מעורר כבוד מוחלט למכניקה שהפכה את הסדרה למצוינת מלכתחילה. אני לא יכול לחכות לשחק יותר.
