"היה לי הרבה ניסיון בחללי הגלריה האלה וזה תמיד הרגיש לי כמו הצורה המעורפלת הזו של גיהנום שטחי", פיליפו מאוצי, במאי ומפיק שלדום: חווית הגלריה, אומר לי.
“אני עובד בתעשיית האמנות בתור עוזר אמן, אני מייצר פסלים ועוד דברים כאלה. אז, אני די מכיר את התהליך של פתיחת הגלריות ובערך הסיוט שהולך לגלריות ולחוות את היין הגבוה הזה, לשתות, [אומרים] משפטים מפונפנים זה לזה [סוגי אנשים]".
אז, כשהוא קיבל את ההזדמנות ליצור מחדש סוג כזה של סביבהתוכנת זיהויהיורה של 1993 עבור פרויקט בית ספר, הוא החליט לעשות זאת.
"הרעיון שחשבתי עליו הוא דום הוא, אתה יודע, אתה הולך לגיהנום ואתה הורג שדים וחלק מלצאת לפתיחה של גלריה הוא שאתה נלחם בסיוט השדים של כל האנשים האלה שמפוצצים עשן של כולם אחורי", מסביר מעוזי.
"פניתי לליאם [סטון, דום: המתכנת והאמן של חוויית הגלריה] - עשינו דברים ביחד בשנים האחרונות. עשינו משחק לפני כחצי שנה למשחק ג'אם וגם זה היה די מוצלח, יש לנו יחסי עבודה טובים מאוד. אז הוא היה החצי השני שלי מבחינת לוודא שהחזון הזה יצא לאור ושהפרויקט יוכל להיות במצב שכולנו באמת היינו מרוצים ממנו, במיוחד מהקצה הטכני".
הזוג התחיל לעבוד ו"בנה מחדש את כל הרמה של E1M1 מהיסוד", במטרה לוודא שהמשחק ניתן לשחק באמצעות הדפדפן כך שיהיה נגיש וקל לשלוח לאנשים. "התכוונו ללכת עם המנוע בלי קשר למה שעשינו בסופו של דבר וזה הפך לדום די [במוקדם]", נזכר סטון. "אני חושב שזה היה הכרחי על פני מציאת איזושהי יישום מקוון של Doom to mod, כי היו לנו הרבה, אתה יודע, אתה לוחץ על ציורים ואתה פותח קישורים. היינו זקוקים למשהו שנוכל לחזור עליו במהירות ולקבל את כל מה שאנחנו צריכים בהתראה של רגע."
תוך הכרה בעושר המודים של Doom - כולל כאלה כמוTechbase של תאצ'ר- הוכיחו שזו "תשתית פורייה למדי לפיתוח", אומר Meozzi שהזוג עדיין מצא את יצירת חווית הגלריה כ"סוג של אתגר".
"להתאים את זה לפלטפורמה שמעולם לא נוצרה עבורה במונחים של [תוכנה לייצור משחקים] Construct 3" היה הדבר הגדול עבורם, אבל הבמאי בהחלט חושב שהם השיגו את "האווירה והתחושה" שהם הולכים עליה.
הגלריה שבה אתה מסתובב במשחק לא נועדה לשקף ישירות מיקום ספציפי אחד בעולם האמיתי, במקום זאת, Meozzi אומר שהיא נועדה להיות מעין כל גלריה. "באמת, לכל גלריה שאתה הולך אליה תמיד תהיה אותה פורמט של רצפות עץ או בטון, קירות לבנים, תקרה אפורה", הוא מסביר, "הם תמיד צבועים אותו הדבר. הם תמיד מרגישים אותו הדבר. הם תמיד חדרים מרובעים, קופסתיים, מוארים בסיוט, בלי קשר לאמנות שיש בהם".
אז, הצמד התחיל לקשט. "לקחנו את הפריסה של המפה וצבענו את הקירות בלבן, נתנו לה רצפה חדשה ויפה, כמה תקרות חדשות, והזזנו קצת את הרהיטים כדי להתאים את החלל מחדש". מעוזי מסביר, ומוסיף כי הוא גאה כיצד הצליחו ללכוד את "התחושה המעיקה שהגלריות כופים עליך".
דבר אחד שהצמד בסופו של דבר דבק בו מ-Doom - לאחר שבמקור היה "פיצול קטן" לגבי האם לעשות זאת - היה לכלול כמה אזורים סודיים שהשחקן יוכל למצוא. שניים מהם נמצאים בדיוק באותם מקומות שהם היו במשחק המקורי, כאשר סטון הסביר שאחרי שהשאירו את קטע החצר פתוח במקור, המפתחים חשבו שגורמים לשחקן לעשות קצת עבודה כדי להיכנס לאזורים האלה יעזור ל-TGE לפנות לאלה. מי יותר בעניין של חידוש הדום המטופש מאשר בהכרח האמנות.
התראת ספוילר: אחד האזורים שאתה יכול למצוא מכיל קצת בירה והוא המחבוא של דמות מוזרה בשם Galaktor. אני שואל את המפתחים מיהו הבחור המוזר הזה שמתנות משקאות עם אזור משלו (והמבשלים הקרים שלו), והם מגיבים בחיוכים מטומטמים. "גלקטור היה באמת סוג של קמע עבורנו בשנים האחרונות", מגלה מעוזי. "שילבנו אותו ברוב הפרויקטים שעשינו בצורה כזו או אחרת... זה כמו ביצת פסחא אחד לשני." למה יש לו את הבירה? ובכן, בגלל שלפעמים אתה מקבל את זה בפתיחת גלריות, אבל הוא לא נפוץ כמו יין. כַּמוּבָן. מה שנראה בגלל זה הוא מוסתר אצל מר גלקטור.
אם נחזור לאמנות עצמה, הכל מגיע ממקום אחד - מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק - שהיה לו אוסף קוד פתוח בחינם של תמונות תערוכות שבהן יכלו הזוג להשתמש, תוך קישור לדפי אתר המוזיאון כדי לאפשר לשחקנים למד עוד על הציור או הפסל שהם בוחנים בלחיצה אחת.
מבחינת פריסת הגלריה, מעוזי מוסיף כי הצמד ידע מה הם רוצים להכניס בכל ביט ובאילו "סוגי סגנונות ותקופות הם רוצים לגעת" ו"מצא לא מעט דברים שחשבנו שהם די משעשעים ועשינו" אין באמת הרבה מידע עליהם." אחד מהם הוא צנצנת שירותים מצרית עתיקה, שתוכלו להשיג עותק שלה מחנות המתנות של Doom: TGE. לאחר שקניתי אותו במהלך המשחק שלי, אני בהחלט יכול להמליץ עליו כרכישה.
מלבד זאת, מעוזי אומר שיצירת האמנות האהובה עליו נכללת ב-Doom: TGE הוא הפסל של דיאנה בחצר, בעוד שסטון די אוהב את הפסלים הצבעוניים בחלק המצרי.
אני שואל את הזוג עם איזו - אם בכלל - מהאמנות המוצגת הם חושבים שדומגוי עצמו יתרגש עם הכי הרבה, או אם הם חושבים שהוא שם רק בשביל החטיפים החינמיים. תוך ציטוט של האלמנטים הדתיים של משחקי הדום, מעוזי בוחרת את הציורים של מדונה וילדה וחזרה מציד במדור הרנסנס. "אני מרגיש שהוא יזכה לסוג כזה של חישול רוח [מהזיקה לדימויים קדושים", הוא מנמק, "לאחר שזה מהדהד לו, אני חושב שזה יהיה הקטע הכי מעורר מוטיבציה שלו להחזיר איתו אל המסעות שלו לגיהנום".
לגבי מה שהמפתחים של Doom: The Gallery Experience לוקחים מהניסיון של המשחק שלהם זוכה לכמות מפתיעה של אחיזה בהשוואה לציפיות שלהם, יש הרבה. קודם כל, מעוזי אומר שהזוג "מעריך את התמיכה מכולם, במונחים של רק לראות את זה כפארודיה, לראות את זה כל כך לא מחקה קפדנית של החוויה הראשונית שהייתה התחום שאליו הלכנו".
הוא מוסיף ש"תמיד טוב לקדם אנשים ללכת ולחוות אמנות". "יש מוזיאון ברוב הערים הגדולות ברחבי העולם. בין אם זה כרוך בכרטיסים או לא, בין אם אתה סטודנט, אתה יכול למצוא דרכים ללכת ולקבל גישה אליו. אני חושב שזה חלק חשוב בחוויה של איך דברים מתפתחים כדי להיות מסוגל לראות מה אנשים יוצרים במובן מאוד אמנותי. אחד הדברים העיקריים היה שאני רואה במשחקי וידאו סוג של אמנות ולא הרבה אנשים בתחומי האמנות רואים זאת גם כן, אבל אני חושב שחשוב לראות כמעט כל דבר שכל אחד מסוגל לעשות כצורה כלשהי של תרומה אמנותית לעולם."
Meozzi וסטון בהחלט מתכננים להמשיך ולעשות משחקים יחד כחלק מהתרומה שלהם לעולם, כשהחוויה הזו עוררה אותם קצת, גם אם הזוג יגיד לי שהם כנראה עדיין היו ממשיכים לעשות זאת בלי קשר, כשסטון הוסיף שסביר להניח שלפרויקטים העתידיים שלהם תהיה "תחושה דומה של מוזרות" אליהם.
הם גם יהיו פתוחים - בתרחיש ההיפותטי שמוזיאון המטרופוליטן של ניו יורק לאמנות יגיע ויציע להם את ההזדמנות - ליצירת גרסה פיזית אמיתית של Doom: הגלריה של TGE. "אני חושב שזו תהיה השלמת המעגל הכי מלא לילד המחשבה שזהו," אומר מעוזי.
"להפוך את החוויה האירונית הזו לחוויה אמיתית, והיא תהפוך להיות ממש כמו מטא להפליא, היפר אבסורדי - אני אפילו לא יודע איך לבטא את זה במילים. זה יהיה פשוט מוזר וזה יהיה פנטסטי".
