השער של בלדור 3 מרוויח מהיעדר עידן הדרקון (ואיך זה עוזר גם לדראדוולף)

ברור למדי ששחקנים מזדמנים חיברו מיידית את המשחק האחרון של Larian Studios, ולפני כן, ל-IP האהוב של BioWare בגלל החברים הצבעוניים שלהם ומערכות היחסים של השחקנים איתם. זה "קרוואן דובים" עשוי להיות בין הזכיות השיווקיות הגדולות של השנה אם נסתכל עלמספרים שלאחר ההשקהזֶהשער בלדור 3ממשיך להכות אפילו שבוע לאחר שחרורו ולפניויגיע ל-PS5 בחודש הבא. אנחנו בהחלט לא יכולים להתעלם מקהילת ה-CRPG שכבר נמצאת במקום, שמתה לשחק המשך ראוי לשני המשחקים המקוריים של BioWare, אבל הייתי אומר ש-BG3 חייבת את ההצלחה המרכזית שלה לקהל RPG פנטזיה מאוד ספציפי.

המצב הזה גם מרגיש כמו רגע של "מעגל שלם" שהושג באמת, בהתחשב ב-BioWare התחילה הכל (ומאוחר יותר הלכה ליצור יורש של Baldur's Gate, לסוגיו), אם כי ההנחה שלה על ההנחה הייתה שמערכת לחימה הייתה קרובה יותר לזה. של ג'ייד אימפריה וקוטור. מה שמצחיק בעידן הדרקון הראשון הוא שהוא שווק בעיקר בתורדרך עצבנית יותרבנוסחת הפנטזיה RPG, אבל אנשים הדהדו את הצד המטופש יותר שלה, משהו שהשפיע לאט לאט על הכיוון היצירתי של הסאגה. עד 2014עידן הדרקון: האינקוויזיציההושק, הקצוות החדים ביותר של הנכס כמעט וטופחו.

שימו לב, זה לא אומר ש-Dragon Age איבד בדרך את בניית העולם הקשה שלו או את הצד הרציני יותר שלו. תמיד מצאתי שהמשחקים האלה פחות "עוינים מבחינה אסתטית" ככל שהזמן חלף, וקל היה להבין למה אם שמת לב לאבולוציה של הפאנדום עצמו. מה שהתחיל כ"יקום פנטזיה אפל ואכזרי" הפך במהרה לאלטרנטיבה ברורה לתפאורה של Dungeons & Dragon's Forgotten Realms ושחזר הרבה מהרוח המשחקית שלו כדי להביא עוד הרפתקנים שאולי התעלמו מ-RPG של משחקי וידאו זמן רב מדי.

זה לא רק CRPGs שנראו "מורכבים מדי" לשחקנים מזדמנים יותר לפני ש-Baldur's Gate 3 הגיע. לפני שני דורות, עידן הדרקון - או אפילוMass Effect- גם היה צריך לעשות כמה משימות כבדות כדי לשכנע את המתגייסים הפוטנציאליים, וכל זווית "בחר את ההרפתקה שלך בצורה קולנועית" שהמריא בסוף שנות ה-2000 בבירור עזרה מאוד. כיום, האולפנים יודעים היטב שרבים מהעוקבים של המשחקים שלהם נמצאים שם בשביל העלילה והרומנים, ולכן ישנן אפשרויות נגישות מבורכות. אז, משחקים בקושי הציעו את ענפי הזית האלה לגיימרים מזדמנים יותר. אבל עדיין, טונות של שחקנים שלא נכנסו למשחקי RPG לפני כן, עשו קפיצה... ועד מהרה הפכו אובססיביים ליקום של BioWare. התופעה הזו תתרחש גם, שנים מאוחר יותר, עםמשחק Witcher השלישי.

בן זוגי, שנכנס מאוחר יותר גם לדרגון אייג' וגם למאס אפקט, מיצה את כל מה שהיה להם להציע הרבה יותר מהר ממה שיכולתי לרצות אותם במרתון. זה היה נכון גם לאינספור שחקנים שחשבו ש"קשה יותר להיכנס למשחקי RPG" ממה שהם היו בפועל. כמעט תשע שנים לאחר יציאת עידן הדרקון האחרון, ברור שיש תיאבוןדרדוולףאו כל חלופה שאפילו מתקרבת מספיק לשלושת המשחקים הקודמים.

כמובן, משחקי RPG מסיביים - מסורתיים או מודרניים - לא הלכו לשום מקום, אבל קשה להכחיש שגירוד הגירוד הספציפי של עידן הדרקון היה כמעט בלתי אפשרי, אז זה היה רק ​​הגיוני שתפיסתו של לאריאן על שער בלדוריהיה הפרויקט היחיד כדי להרגיע את הכאב שחוו מעריצי עידן הדרקון בשנים האחרונות. כן, הכל מתרחש בעקבות המערכות של Dungeons & Dragons שהותאמו לפורמט דיגיטלי (ההבדל הגדול ביותר הוא שהלחימה מבוססת תורות), אבל כל השאר דומה מספיק כדי ללכוד באופן מיידי את תשומת הלב של הלגיונות של BioWare. חשוב מכך, הסוג הנכון של רוח שובבה מכסה את כל המשחק.

עד כמה שקטעי חפירת הצינוק ופתרון בעיות ב-Baldur's Gate 3 טובים, בסופו של יום, שחקנים רבים הצטרפו למסיבה כי הם רצו ליצור בחור קטן ומצחיק או את הגיבור הכי לוהט אי פעם ואז ליצור אינטראקציה עם קאסט צבעוני של חברים. לאחר השעות המוקדמות של המשחק, החילופים הבלתי נשכחים ביותר מתרחשים בדרך כלל במחנה (שאותו אתה יכול להקים בכל מקום, איכשהו), משהו שמחזיר אותנו מיידית לנשימות Dragon Age: Origins.

לא עובר זמן רב עד שרוב החברות ייפתחו אליך אם אתה לא טמבל. כמעט לכל אחד יש קו quest משני אישי ששווה לעקוב אחריו, וגם אם ההתקדמות שלך בחזית הזו איטית, מומלץ לחזור לכל חבר צד לשיחה לפני יציאת היום. עם זאת, אחת ההתלבטויות שלי (המעטות מאוד) עם בלדור'ס גייט 3 היא שכל בן לוויה נראה מיד "שחקן מיני" וקצת מקדימה מדי את הכוונות שלו מוקדם מדי.

המפתח להצלחה של דרגון אייג' בכל הנוגע לרומנים (או פשוט להשתטות) היה שהמשחקים האלה לקחו את הזמן עם מערכות היחסים האישיות הרבות הזמינות ולעיתים קרובות הקשו על דברים כך שלא הרגיש כמו להכניס מטבעות למכונת מזל. למרבה הצער, הגישה של BG3 פשוטה יותר.

ככל שנדמה שדעה זו נפוצה, נראה שאנו נמצאים במיעוט. תסתכל מסביב ותראה טונות של שחקנים נהנים מהזמן של חייהם עם אותם רגעים וכל האינטראקציות הקטנות עם NPCs שנמצאו לאורך המפות הנרחבות, חרמנים או לא. הכתיבה והעיצוב הכללי של בלדור'ס גייט 3 מפוארים ושווים לחגוג, ואם אני שם את החפצים האמורים בצד, אני המום מרמת האיכות והאכפתיות הכללית - מהטקסטים עצמם ועד למשחק הקולי - שמוכנסים למספר אבסורדי של דמויות, קטנות כגדולות. Baldur's Gate 3, בדומה לכל קמפיין D&D שכדאי לזכור, הוא סיפור שמורכב מסיפורים קטנים יותר שבלתי נשכחים באותה מידה. למרות שהמערכות הרבות והמורכבות והגמישות שלו חשובות לא פחות, זה מה שעושה אותה כל כך מיוחדת לעניות דעתי. הכל רוצח, בלי מילוי.

כשמסתכלים על העתיד של עידן הדרקון, נראה שהדלפות מצביעות על כך שלפחות הקרב של דרדוולף יהיה חיה אחרת לגמרי שמתקרבת יותר למגמות עיצוב מודרניות. זה בוודאי יהווה סיבה לוויכוח בין הגארד הוותיק, אבל אני לא יכול לראות את המעריצים הגדולים של הסדרה מפנים עורף ל-Fourquel שהם מחכים לו עשור כל עוד הוא יגיע לצלילים הנכונים בכל הנוגע ל צוות הדמויות והרוח השמחה החותמת מול האבדון. מעריצים כאלה מצאו נווה מדבר ב-Baldur's Gate 3, וכל מי שההרפתקה הראשונה שלו דמוית D&D היא הכוכב של לאריאן, בוודאי יחפש משהו דומה בעתיד הקרוב. יש לי הרגשה ש-EA ו-BioWare ייהנו בעקיפין מהניצחון הענק הזה עבור משחקי RPG מערביים.