אני לא אוהב את משחקי Fallout, אבל התוכנית אולי גרמה לי להתגייר

לפני שאתחיל, אני אצטרך לבקש ממך להניח את הרובים שלך, כי הנה העניין: אני לא ממש אוהב אתנשורתמשחקים. הניסיון הראשון שלי בעצם לשחק בהם היה עםFallout 4, שאני כן מודה שזו לא הדרך הטובה ביותר להתחיל דברים עבור זיכיון שרץ כל עוד יש לו, אבל זה מה שזה. הצלחתי להספיק לכמה שעותFallout 4, אבל למען האמת פשוט לא התרגשתי עם זה. המשחק עשה עבודה די גרועה בכך שגרם לי לדאוג לתינוק שלי, ופשוט הרגשתי קצת חסרת חושים ביציאה אל השממה. שלא לדבר על העובדה שממש לא היה אכפת לי מהירי הנוקשה והמשעמם שהופך כואב פי כמה כשנתקלים באויב מעופף, VATS או לא.

בנקודה זו, ראיתי מעט משחקי דרך גם של 3 וגםוגאס החדשה, אבל יותר מצאתי שאנשים מסתובבים בהם מהנים ולא ממש נהנים ממה שהמשחקים עושים בעצמם. כשזה מגיע ל-OG, כותרות CRPG, ובכן, אני לא ממש גדול בז'אנר למעט מקרים נדירים (כמודיסקו אליסיוםוקים קיצורגי אהובתי). השותף שלי, לעומת זאת, אוהב את Fallout 4 - או, אני צריך לומר שהם אוהבים לבנות בסיסים ולהסתובב עם דמויות מסוימות, הם לא יכלו להטריד את התחת הזה גם על התינוק הזה. אבל ההיפר-פיקסיות הקודמות שלהם עם המשחק הובילו למספר סשנים של הוצאת מידע שמשמעותם היא שאני מכיר באופן כללי את העולם הפוסט-אפוקליפסה של Fallout.

וכך, הרגשתי מספיק מוכן לצפות בעיבוד הלייב אקשן של אמזון לסדרת RPG, גם אם ציפיתי לצאת מזה קצת אמביוולנטי. אחרי הכל, איזה עניין יכול להיות לי בו כשזה פשוט לא הסתדר לי עד כה, עד לחלק מהבחירות האסתטיות של המשחקים? עם זאת, באופן מפתיע, אני... ממש נהניתי מהתוכנית. הלם אימה, נכון? הסדרה הזו שהמשיכה שלה כבר מזמן אבדה על כך שפתאום מושכת אותי פנימה?

יש כמה סיבות למה אני חושב שהתוכנית עבדה בשבילי, והגדולה ביותר היא העובדה שיש לה גיבורים אמיתיים. אני מבין שכל העניין של בת'סדה נותן לך לשחק תפקידים בעולם שלה, אבל אני חושב שככל שעובר יותר זמן, אתה צריך לרמות את המשחקים שלה כדי אפילו להשיג את זה, כשמודים הם ללא ספק הדרך הדומיננטית לחוות משחקים כמוסטארפילדאו Fallout 4. אבל לפעמים, עדיף שיש לך גיבור מוגדר בבירור לספר את הסיפור שלך, נקודה שבה, שוב, Fallout 4 נכשל בגלל שאתה נאלץ לחפש ילד שהוא פשוט לא שלך, כלומר אתה יכול' לא ממש משחק תפקידים איך שאתה אוהב בזמן החיפוש הראשי).

ל-Fallout לתוכנית יש אפילו שלושה גיבורים לבחירה; יש את לוסי, שוכנת הכספות הכל כך בוטחת במשימה להציל את אביה, יש לך את מקסימוס, חבר בארגון הפשיסטי/הכת הדתית "אחוות הפלדה" שאתה מבין שהוא פשוט סוג של הימבו, ואת הג'ול , אקדוחן חסר רחמים שקיים עוד לפני המלחמה. הם יוצרים שלישיית דמויות ממש חזקה לעקוב אחריה, וברגע שהבנתי מה כל העסקה של מקסימוס, הרגשתי מאוד מאולץ מכולם, גם אם The Ghoul לפני המלחמה היא קצת יותר מדי בירה אמיתית-כחולה- אמריקאי לטעמי.

למעשה, באופן מוזר הם הרגישו שהם יהיו גיבורים מתאימים של JRPG, עם העובדה שחברים שונים מסתובבים פנימה ומחוץ למסיבה, עד לגרסה של התוכנית של Dogmeat. משחקים כמו Final Fantasy עובדים כל כך טוב בגלל כמה הם מונעי אופי, ואני כן חושב שמשחקי RPG מערביים יכולים ללמוד מזה, אפילו בת'סדה (או אולי הם פשוט צריכים לתת לאנשים אחרים ליצור משחקים בעולמם, כמו המעריצים האהובים New וגאס).

ה-Ghoul בפרט עבד כל כך טוב בתור דמות ראשית כי הוא אפשר לנו לבקר בעבר, משהו שלעתים רחוקות יוצא לכם לעשות במשחקי Fallout. בעוד שמשחקי RPG מסורתיים יכולים לאפשר מספר סיפורים מהנה באמת, הם גם מפספסים את היכולת להציע נקודות מבט אחרות, מכיוון שהשחקן צריך לחוות הכל ממקור ראשון. עם זאת, עם התוכנית, יש את החופש ללכת לאן שהם רוצים - או לפחות עד שהכל יכול טוד הווארד היה נותן להם ללכת.

יש גם את היבט עיצוב הייצור. בעידן שבו לגמרי הכל מוקרן ירוק או CG, לא האמנתי כמה זה היה תפאורה, תלבושות ואביזרים אמיתיים. הכל הרגיש כל כך מישוש ואמיתי בצורה שה-MCU, למשל, לא הרגיש הרבה זמן. כן, בטח, השריון הכוח יכול להיראות מדי פעם קצת זול, אבל לא היה אכפת לי כל כך. זה עדיין הרגיש כמו עולם שרציתי לחקור יותר.

ואתה יודע מה? גרם לי לחשוב שאולי הגיע הזמן שאנסה שוב את המשחקים. אני עדיין לא חושב שאאהב את Fallout 4, אז אולי אפספס את זה, אבל עדיין יש עוד הרבה מה לבדוק. לעזאזל, פראן אפילו טוען את זהכולנו צריכים לקפוץ על Fallout 76, אם כי אולי ארצה לנסות קודם 3 או ניו וגאס רק כדי לוודא. הנקודה היא, אני מניח שניצחת, בת'סדה. עשית ממני מעריץ (חצי) של Fallout.