2016 השתמש בהצלחה בפנים מוכרות כדי להציג רעיונות חדשים

מאמר זה הופיע לראשונה ב-USgamer, פרסום שותף של VG247. חלק מהתוכן, כמו מאמר זה, הועבר ל-VG247 לדורות הבאים לאחר סגירתו של USgamer - אך הוא לא נערך או נבדק עוד על ידי צוות VG247.

קהלת א' 9 מבטיח לנו ש"אין חדש תחת השמש", ואם אתה חובב של שלושים ומשהו של משחקי וידאו ותרבות פופ, כנראה שלא קשה לך להאמין בזה. מה שישן הוא שוב חדש; מה שעבר נועד לחזור. אני רק מקווה שצמידי סטירה חדשים יפתרו את פגם הייצור הזה שאפשר לחבריי בני העשר ואני להסיר את "להב" הפלדה מכיסוי הבד הזול שלו ולהניף אותם זה כנגד זה כמו סכינים.

נוסטלגיה היא גדולה בתעשיית המשחקים. למעשה, נוסטלגיה מתדלקת את התעשייה בדרכים מגוונות ומעניינות. ה-NES Classic פונה לחובבי רטרו וגיימרים במשרה חלקית כאחד, כי תלוי מי אתה, הוא "מציג אוסף של משחקי כוכבים שהם אלופים בז'אנר שלהם", או "הוא עמוס בחבורה שלמה של משחקים שאהבתי משחק בתור ילד". זו הסיבה שהיחידה המקסימה אזלה תוך זמן קצר, וללא ספק הייתה יכולה להימכר הרבה יותר אם נינטנדו הייתה עומדת בביקוש.

נוסטלגיה לסדרת הפוקימון הזינה את תופעת הפוקימון GO של קיץ 2016, וההתלהבות הזו ניצתה מחדש לכאורה זלגה כדי להניעפוקימון שמש וירחהמכירות של הסטרטוספירה.ריצת סופר מריושלהשקה שוברת שיאיםניתן לטעון גם לייחס לפחות חלקית לקונים שהיו סקרנים לגבי המשחק למרות שאולי לא נגעו בכותר מריו מאז ילדותם.

האם זה לא בריא שתעשייה מונעת כל כך נוסטלגיה? האם מפתחים ומפרסמים נשענים קצת יותר מדי על העבר במקום לחדש לעתיד?

הדעות יהיו חלוקות, אבל אני אישית לא חושב שטיפול בתיאבון חסר תחתית של אנשים לנוסטלגיה גורם לקיפאון. רעיונות חדשים חשובים, אבל כך גם לספק חוויות משחק מהנות שקהלים גדולים יכולים ליהנות מהם - ובכך לשמור על האורות דולקים בסטודיו של המפתח.

עם זאת, החלטה של ​​מפתח משחקים לתת מענה לזיכרונות ישנים לא נותנת להם מעבר לטלפון בעבודתם, וגם לא פוטרת אותם ממנסהלחדש מתי שמתאים. סדרת ה-Super Smash Bros מצטופפת על שירות המעריצים כמו שום דבר אחר, אבל היא גם הציגה תת-ז'אנר חדש למשחקי לחימה.סופר מריוGalaxy מציגה טונות של פרצופים מוכרים ותפיסות משחק של אולד-סקול, אבל היא גם ממציאה מחדש את הפלטפורמה. למעשה, נינטנדו היא פחות או יותר המלך של להציע חוויות חדשות באמצעות נכסים ישנים, וככל הנראה נראה עוד מאותו הדבר עם כל מה שהיא תפתח עבור ה-Switch.

מעניין לציין שנוסטלגיה יכולה גם לעזור לאנשים להרהר ברעיונות חדשים מוזרים. משחקי AR (מציאות רבודה) אינם חדשים, אבל הם לא היו מונח ביתי עד שניאנטיק הטיחה קליפה של פוקימוןכניסה. זה לא אומר שלאינגרס חסר בסיס מעריצים, אבל ניתן לייחס את הפופולריות הפנומנלית של Pokémon GO במידה רבה למשיכה העצומה של תפיסת פוקימונים ב"עולם האמיתי".

הפשרה הזו בין "חדש" ל"מוכר" היא משהו שכותבי פאנפיק יודעים היטב. סביר יותר שאנשים יכירו את הכתיבה שלך אם קודם תציע להם שמץ של היכרות, למשל סיפור שמציג דמות אהובה מנכס מבוסס.

אני רק אדם אחד עם דעה אחת ושמנה, אבל אני מרגיש זכות לעבוד בנקודה מאוד מעניינת זו של היסטוריית המשחקים. אנשים שגדלו עם האחים סופר מריו מציגים כעת את ילדיהם לאינסטלטור באמצעות קונסולות, מכשירי כף יד וסמארטפונים, אבל באותו הזמן ישהםרעיונות חדשים טריים בחוץ. אנשים אימצו את Splatoon (אחד מכמה רעיונות חדשים שאנחנו עשויים לראות מהצוות הצעיר של נינטנדו בשנים הקרובות), וOverwatchממשיך לשלוט בפאנדום.

ואנשים מקבליםבֶּאֱמֶתמתלהבים ממשחקי אינדי, אפילו ארוחה פשוטה למראהUndertaleו-Stardew Valley. אגב, שני המשחקים תוכננו הודות לנוסטלגיה לסדרות מבוססות, במיוחד Earthbound / Mother ו- Harvest Moon. אבל אף אחד לא הולך לטעון שאף אחד מהמשחקים עומד בסטגנציה, קרע, או שיבוטים זולים בדרך אחרת שנועדו להרוויח כסף על גיימרים פתיים שרוצים ללכוד מחדש את שמחת ילדותם.

(טוב, אני מקווה שלא. אף אחד לא רוצה להתעצבן כל כך קרוב לחגים.)

נוף המשחקים הוא מקום שונה בהרבה ממה שהיה לפני עשר שנים, והתעשייה רק ​​הולכת להיות יותר בלתי צפויה מכאן והלאה. אבל דבר אחד בטוח: הנוסטלגיה תמשיך להיות תיקו. יש לקוות שמפתחים ימשיכו להשתמש בכוחו לדברים טובים.