Until Dawn סקירת PS4: בחר את סרט האימה שלך

מאמר זה הופיע לראשונה ב-USgamer, פרסום שותף של VG247. חלק מהתוכן, כמו מאמר זה, הועבר ל-VG247 לדורות הבאים לאחר סגירתו של USgamer - אך הוא לא נערך או נבדק עוד על ידי צוות VG247.

האם אתה אוהב סרטי אימה?

אולי לא שמעתם על Supermassive Games לפני כן. האולפן עבד בעבר על כותרים היקפיים לפלייסטיישן, כמו ה-Tumble הספציפיים ל-Move ו-Start the Party או כותר Wonderbook Walking with Dinosaurs.עד עלות השחרמסמן את כותר ה-AAA העצמאי הראשון של האולפן, ומשאיר מאחוריו את האופי הידידותי למשפחה של פרויקטים קודמים כדי לספר סיפור אימה Rated-R מלא.

עד שחר מספר את סיפורם של שמונה בני עשרים ומשהו שחוזרים ל-Blackwood Mountain Ski Lodge שנה לאחר ששתי חברותיהם, האחיות התאומות האנה ובת', נעלמו. סם, מייק, אשלי, כריס, מאט, אמילי וג'סיקה כולם היו אחראים במידה מסוימת לכך שהאנה ובת' היו במצב של נעדרים מלכתחילה, כך שכל הקבוצה נושאת כמות מסוימת של אשמה. אחים של התאומים ג'וש מזמין את כל הצוות בחזרה לבקתה המשפחתית וכולם חוזרים בחוסר רצון לעזור לו להמשיך הלאה. למה חנה ובת' נעלמו והאם מה שלקח אותן עדיין בחוץ ביער?

התשובה היא, כמובן שכן. זה משחק אימה. ובכן, "משחק" יהיה קצת חזק עבור חלק מהשחקנים. Until Dawn תואם יותר למשחקי הרפתקאות עדכניים בסגנון Telltale, אם כי עם פחות חידות ומצגת בתקציב גדול. בדיון כיצד לסווג משחקי הרפתקאות מסוג זה, חבר שלי הגה את תווית הז'אנר "הרפתקה בחירה", שזה במידה רבה מה שזה עד השחר. אתה מסתובב בסביבה של Blackwood Mountain, עושה בחירות ומשלים אירועי QuickTime. מחוץ לאירועים המתוזמנים האלה, עד השחר לא באמת מתכוון להטיל עליך מס. אבל זה לא באמת העניין.

זו הסיבה שהשאלה ששאלתי בתחילת סקירה זו חשובה. אם אתה אוהב סרטי אימה, אז אתה מכיר את ההרגשה הזו, כשאתה מתאמץ נגד המושב שלך אומר, "לא, אידיוט, לך לכיוון הזה! אתה הולך להרוג את עצמך!" עד ששחר משאיר את הבחירות האלה בידיך. בטח, הדמויות עדיין יעשו דברים לא הגיוניים - למה אתה צועק "מי שם"? שתוק לעזאזל אם אתה רוצה לחיות! אבל יש לך שליטה על ההחלטות העיקריות שלהם. Supermassive קורא לזה מערכת הפרפר, שבה כל בחירה ופעולה גורמות לגרסה האישית שלך לסיפור של עד השחר להתסטות ולהתפצל משל כולם.

שיחקתי כמה פעמים וההבדלים יכולים להיות משמעותיים. דרך ההצגה הראשונה שלי, עברתי עם מוות בודד בלבד על ידי ציות לחוקי השכל הישר של סרטי אימה. על המוות שהתרחש, ידעתי שעשיתי את הבחירה השגויה ברגע שעשיתי את זה. אחרים שדיברתי איתם חוו חוויות שונות לחלוטין, וכך גם אני בפעם השנייה והשלישית. חלק גדול מהקהילה של Until Dawn ישתף את השינויים השונים הגלומים במשחק של כולם.

בפעם הראשונה שאתה משחק Until Dawn, זו הזדמנות ישירה. אתה חווה את הסיפור מתחילתו ועד סופו, כאשר כל פרק מנוקד בסיכום וסצנה עם הפסיכיאטר המסתורי ד"ר היל שמראיין דמות הקשורה לאירועים בבלקווד. המשחק שומר עבורך אוטומטית, כך שאין לך מה לחזור ולבצע שוב כל בחירה. ברגע שאתה מקבל החלטה, זה הכל. Supermasive קיבלה כאן החלטה טובה, מכיוון שהיא מוסיפה משקל רב יותר לכל בחירה. עם זאת, לאחר שעברתם את ריצת הקנון שלכם, המשחק נותן לכם את האפשרות לקפוץ אחורה לפרקים ספציפיים, כך שתוכלו לשחק עם תמורות של העלילה.

מתחילים עד סיום, עד השחר הוא סרט אימה ישר. יש לו את מערך החתך - מספר X של אנשים לכודים ביעד מרוחק - אבל הוא משתעשע עם מספר טרופי אימה שונים לפני שמתייחס לפוקוס האמיתי שלו. האם הקבוצה מתמודדת עם פסיכו רעול פנים? רוח נקמנית? או משהו אחר? זה חלק מהמסתורין שהמשחקים מתגרים עם הזמן. עד שחר טוב בלשמור על דברים מתוחים ומותחים, גם אם זה לא תמיד מפחיד. יש גם רמזים שונים שאתה יכול למצוא ולאסוף שממלאים את סיפור הרקע או הטוטמים שנותנים לך הצצה לעתיד פוטנציאלי. בסופו של דבר, זו יותר דרמה אינטראקטיבית. כסרט אימה, עד השחר הוא די טוב. הייתי צופה בגרסה שלי בקולנוע.

תחושת ה"סרט" מועצמת על ידי לכידת הביצועים. כל דמות מוצגת על ידי שחקן אמיתי, עם השחקנים בראשות כוכב נאשוויל היידן פנטייר, כוכב סוכני SHIELD ברט דלטון, ופיטר סטומאר המגנטי תמיד בתור ד"ר היל. לכידת הביצועים מתקלקלת קצת פה ושם, עם פרצוף מדי פעם שנראה לא נכון, אבל לרוב האפקט עובד. עד שחר בסך הכל נראה מדהים באופן חיובי, במיוחד כשזה מגיע לתאורה. הנוף מרגיש אמיתי, עם אור וצל משחקים על כל משטח. הפלייסטיישן 4 עושה כמיטב יכולתו לעמוד במשימה, אבל קצב הפריימים אכן מתכווץ ומצטמרר.

Until Dawn היה בעבר כותר ל-PlayStation 3 עם תמיכה ב-Move והשרידים האחרונים של הבחירה הזו עדיין נשארו בכותר הסופי. אתה יכול לבחור בקרות מסורתיות או תנועה, כשההבדל העיקרי הוא שאתה מטה את המקל האנלוגי או את הבקר כולו כדי לקבל החלטות או לטפל בפריטים. מכונאי תנועה אחד שעובד ממש טוב מחייב אותך להחזיק את הבקר בשקט לגמרי, תוך שמירה על אייקון שדומה לסרגל האור Dual Shock 4 באזור מסוים. זה די גאוני, גורם לשחקן להרגיש את אותו המתח שהדמות על המסך מרגישה.

מה שאני מכבד ב-Until Dawn הוא המיקוד שלו. סיימתי את הריצה הראשונה שלי בסביבות 7-8 שעות. אתה כנראה יכול להוריד את זה ל-6, ולהביא את המשחק לטריטוריה של מיני סדרות טלוויזיה. זה ארוך מספיק כדי להרגיש סיפוק, אבל קצר מספיק כדי לשחק בו שוב ולבצע בחירות שונות זו לא משימה מרתיעה. המשחק לא מתכוון לחולל מהפכה בסיפור סיפורים כמו כותר של Quantic Dream, הוא רק מספר סיפור טוב וישר. אני מעריך את זה.

אם אני מתחבט עם זה בכלל, זה כשתחושת הערך שלי נכנסת לתמונה. אני אוהב את Until Dawn, אבל אני שואל אם זה שווה את מלוא ה-60 $. ההשוואה לכותרים של 20$ של Telltale אוהחיים מוזריםהוא די קל להכנה, אבל אני מניח שסוני מצפה לשחקנים שהיו מוכנים לשלם מחיר מלא עבור דרמות אינטראקטיביות דומות כמו Heavy Rain ומעבר: שתי נשמותלחלק את התואר הזה. (בשביל מה שזה שווה, הייתה לי אותה חידה ערכית גם עם המשחקים האלה.) נקודת המחיר האישית שלי תהיה כנראה בסביבות $40.

למרות זאת, אני ממליץ לחובבי האימה לנסות את Until Dawn. נהניתי ממנו, גם אם זה לא התכוון להיות משחק האימה הטוב ביותר אי פעם. הוא סיפר סיפור אימה מוצק וברגע שסיימתי, יכולתי לקפוץ אחורה ולנסות כמה גרסאות אחרות של הסיפור. אפילו עצם הדיבור על ההבדלים בין המשחק שלי לבין זה של עמית היה מספק ואני חושב ששם עד השחר ימצא קילומטראז'. בכנות, אני רוצה לראות יותר אימה אינטראקטיבית מ-Supermasive. לא כהמשך לסיפור כאן או שוב עם צוות השחקנים הזה, אלא קאסט חדש בסביבה חדשה? אני הייתי עצוב לגמרי בגלל זה. אז אם אתה חופר אימה, נסה את Until Dawn. לסופר מאסיבי מגיע לעשות יותר.

3.5/5.0