מאמר זה הופיע לראשונה ב-USgamer, פרסום שותף של VG247. חלק מהתוכן, כמו מאמר זה, הועבר ל-VG247 לדורות הבאים לאחר סגירתו של USgamer - אך הוא לא נערך או נבדק עוד על ידי צוות VG247.
סגה הציגה בקיץ כרטיס כותרת חדש. הלוגו הקלאסי הכחול-לבן שלהם מחליק לאורך עין אנושית, פחות השתקפות (כי אצל אחד זה לא אחורה) ויותר כמו העין עצמה מקרינה את הלוגו כמו מסך טלוויזיה. יש לו גוון כחול לח ומיקוד רך במרכז. יש לו צלצול 'באה' סוער שנשמע כאילו זה עתה הסכמת להעתיק קובץ מכרטיס זיכרון. זה נראה כאילו הוא הקשיב ל-Born Slippy תשע פעמים ברציפות.
נראה שכל מה שחסר לו הוא שורת תיוג רדיקלית, שסגה נהג לשמור בערימה. "ברוכים הבאים לשלב הבא.""סגה עושה מה שלא נינטנדו."מישהו סתם נובח "SEGA!" זה הכי מזכיר את ה"זה חשיבה" קמפיין, המתמקדים בעצמם ביחס לחלקים אנושיים. בסרטון שכותרתו "העתיד של סגה", יוצר יאקוזה ומנהל הקריאייטיב הראשי של סגה, טושיהירו נגושי, חווה פילוסופיה לגבי החברה. "מתי אדם מתרגש?", הוא שואל. "כשהלב שלו מחסיר פעימה?" הוא מסכם שסגה מחפש תגובות גופניות רגשיות למשחקים, ארגו גלגל העין המוכה הוא מסביר שהכיוון החדש שלהם הוא "חוות את חסר התקדים", אם כי כל זה עשוי ערמומיות להיות חלק מלעשות קצת את ההפך, כדי לאפשר רגע שבו זה היה אפשרי יותר.
הטון והרטוריקה של סוף שנות ה-90 של הקמפיין הזה והדיווחים שסגה רוצה לבקר מחדש בקטלוג שלהם הם הזדמנות נדירה עבור החברה הייחודית. נראה יותר מכל דבר שסגה רוצה לבנות מכונת זמן ורוצה שכולנו נטפס על הסיפון. לא רק להחיות את המשחקים הגדולים ביותר של סגה, אלא להחיות את האסתטיקה של השנים שבהן התרגשנו לשחק בהם.
לסגה הייתה היסטוריה מוזרה מאוד. בסוף שנות ה-80 הם לא היו מוכרים יחסית מחוץ לארקידים, אבל עד אמצע שנות ה-90 הרוויחו כ-65% מנתח השוק. הם שיווקו בצורה אגרסיבית. הם פתחו מרכזי משחקים בסגנון יפני ברחבי העולם (כמה GameWorks, Playdiums ו- Sega Worlds עדיין מסתובבים). הם הציגו סדרה אחר סדרה, קונסולה אחר קונסולה.סוניק הקיפוד. אקו הדולפין.Virtua Fighter. סגה בראשית. סגה שבתאי. CD של סגה. ערבוביה זו של חומרה אולי תרמה לנפילתם כשהתחרות התהדקה, אבל לא יכולת להתפלל לקרוב טוב יותר מה-Dreamcast.
חלק מהסיבה שסגה השפיע הרבה יותר בשנות ה-90 מאשר לאחר מכן היא כי הם הרשו לעצמם להיות חלק מזה. נינטנדו ומריו הם מיקי מאוס ל-Sega's Bugs Bunny. מיקי הוא נצחי אבל גם קצת חסר שיניים, אישיות Silly Putty שעולה מה האתגר אשר יהיה. באגס יותר חסר כבוד, עם גישה, מככב בסרטים יחד עם מייקל ג'ורדן. ככה אתה הופך לחלק מעשור, איך אתה הופך לאופנה — אתה מנסה להפוך לחלק מהתרבות. לעזאזל,סוניק היה כמעט ארנב בעצמו.
הסימן המסחרי של סוניק מכשכש באצבעו על הריבועים שאוכלים את האבק שלו, הסימן המסחרי של מריו אומר את שמו שלו. למדריך הסגנון המוקדם של סוניק יש יותר צורות, סטטיות ושכבות מאשר מילוי מודעה של MTV משנות ה-80. סגה נתן גראנג'אזור קומיקס, היפ הופ ToeJam & Earl, פופ פאנקמונית מטורפת, וקרקס חשמליRavers Jet Set Radio. סגה היה מוכן לעגן את עצמו תוך רגע, אבל המחזות האלה יצאו מעצמם באותה קלות. סגה היה אופנתי יותר, והכל נכנס ויוצא מהסגנון.
לאחר שחלום ה-Dreamcast הסתיים, הפך סגה למוציא לאור. הם מצאו כמה להיטים חדשים עםכדור סופר קוף, אבל לא עבר זמן רב עד שהם ניסו לחדש נכסים ישנים. במהלך עידן הפלייסטיישן 2 הם החזירו את Shinobi, Altered Beast וניסווקטורמן מלוכלך. אבל מעריצים לא רוצים רק דברים רטרו בחזרה בשם בלבד. הם רוצים שוב את ההרגשה הנוסטלגית החמה של 98'.
נראה שסגה מבין שכדי לביים קאמבק, הם יצטרכו להחזיר את כל ה'רגע' שלהם.
חייב להיות משהו באוויר, כי זה בא לידי ביטוי בכל מקום, ואולי סגה אפילו לא צריך לעשות את רוב המשימות הכבדות. ישקולקציות האופנה של סוניק הקיפוד. אמנות גלי אדים המוציאה את אקו הדולפיןשעלול לבלבל או לא לבלבל את היוצר שלו. Shenmue חדש בעבודה. ימאי חדש בעבודה. בקרוב מאוד יהיה לנו ToeJam & Earl חדש לשחק איתו, המבוסס בעיקר על המקור מ-1991. שלושתם מיוצרים באופן עצמאי במידה מסוימת של סגה.
"סגה הייתה באמת חברה פורצת דרך", אומר יוצר הסדרה Toejam & Earl, גרג ג'ונסון, שמוציא את המשחק החדש ביותרבחזרה לגרובעם שחייה למבוגרים. ה-T&E המקורי היה מנה מוזרה של שטויות רווגלייק וקריקטוריות, להיט פולחן לאורך הדורות, למרות שההמשך המיידי שלו היה משחק פלטפורמה מסורתי. Back in the Groove לא בורח מהעבר. זוהי מצגת חלקה וצבעונית ב-high-def של הנוסחה המקורית, שני חייזרים היפ-הופ מסתובבים אוספים זבל חלל כדי לברוח מכדור הארץ, כוכב של אידיוטים. בשיחת דוא"ל ג'ונסון אומר שהוא אוהב את הקטלוג של Sega, הרבה מעבר למשחקים שהוא יצר עבורם. (ערוץ החלל 5, סימן, אלכס קיד ו-NiGHTS אם להזכיר כמה.) בכל הנוגע להצעה של סגה להחיות את שנות ה-90, הוא חושב שזה הצעד הנכון עבור החברה.
"בהחלט יש תנועת רטרו-אהבה גדולה בתעשיית המשחקים עכשיו", אומר ג'ונסון. "אני חושב שזה נהדר. מעריצי סגה אוהבים את המשחקים הישנים האלה ואת ההרגשה הישנה הזו. אני חושב שסגה חכם". אם הרגע הזה יעזור ל-ToeJam וארל החדשים, הוא אומר שנצטרך לראות מתי הוא ייצא.
אמנם יש התרגשות לתחייה הללו, אבל שום דבר לא חימם את הקהל כמו Sonic Mania, משחק שלא רק נראה כאילו הוא מחווה את שנות ה-90 אלא נראה כאילו הוא נוצר ב-1994. סוניק תמיד היה הכוכב של סגה, אבל הניסיונות המתמידים שלהם כדי לחולל בו מהפכה שחוקה את הזיכיון המהיר. באותו אופן הניסיון להיות חלק מתרבות מדביק אותך אליה, הניסיון לברוח מהשורשים שלהם גרם לסוניקלהיראות דביקונואש לקפוץ חזרה לתוך רוח הזמן. נראה שהשגיאות הללו סוף סוף נפתרות, וייתכן שהמאמצים יתוגמלו. ליוצרים מאחורי Sonic Mania יש את המטרות שלהם. "הפילוסופיה שלנו", אומר המתכנת סיימון תומלי, "היא בעצם לגרום לשחקן להרגיש מה שעשינו כששיחקנו בשנות ה-90".
משפחתו של תומלי אספה מאסטר סיסטם מחנות אאוטלט בפלורידה כשהיה ילד, אבל זה היה במהלך מסע קניות ב-1991 כשפגש לראשונה את העכבר הכחול. "ראיתי את סוניק הקיפוד המקורי בתצוגה בפעם הראשונה ונדהמתי מכמה מהיר וחלק זה נראה, כמה מתוחכמת נראתה הפיזיקה", אומר תומלי. "כשצפיתי בו, ידעתי שלא רק שאני רוצה לשחק בו, אלא שאני גם צריך ללמוד להשיג את אותו הדבר. הייתי אז בן 11. תוך שנה, המשפחה שלי קיבלה ספר בראשית, ומשם עקבתי אחרי סגה בכל קו החומרה שלהם ומעבר לכך".
נראה ש-Sonic Mania הוא המחווה האולטימטיבית לסגה של שנות ה-90. לא סתם עוד משחק 2D Sonic, אלא אחד שנוצר כאילו יצא על עקבותיו של Sonic CD לשבתאי. הצבעים האלה, גרפיקה בתנועה, עבודות ספרייט, מוזיקה, הכל נלהב, קסום, בטוח ובהיר. נראה שהם לא נגעו בשני העשורים האחרונים, נטולי קפסולת זמן. על ידי הצבת המעריצים הנכונים כאחראים על סוניק, המשחק אינו כבד על ידי שום משבר קיומי לאן סוניק יכול ללכת 'הבא'. תומלי אומר שהפרויקט הוא "הגשמת חלום של 26 שנים". תומלי וכריסטיאן ווייטהד, שחתכו את שיניהם במשחקי מעריצים לפני שיצרו גרסאות מחודשות רשמיות של משחקי סוניק, עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם Takashi Iizuka ו-Kazuyuki Hoshino מ-Sonic Team כדי להבטיח שהמחווה שלהם תרגיש אותנטית.
חלק מהאלמנטים החדשים ביותר נראים לא מושפעים לחלוטין מההיסטוריה. אחד הרמות החדשות, Studiopolis Zone, הוא נושא סביב טלוויזיה בכבלים. זה מרגיש כאילו זה הגיוני רק בהקשר של סוף שנות ה-90. הנוף העירוני השוקע מרגיש כמו רקע להצגה מאוחרת שחלפה, ולמכשולים, הדגמים וסגנונות הגופנים השונים יש סוג של סגידה לשידורי שיא טרנר. הרעיון היה אחד של ווייטהד כבר זמן מה, השם במיוחד. העולם בנושא התקשורת גם פתח הזדמנויות לעוד ביצי פסחא של סגה.
"כולם בצוות שלנו הפכו למעריצים של סוניק במהלך עידן הדו-ממד שלו", אומר תומלי. "זה משחק שהיינו מאוד רוצים לשחק בו בעצמנו, ולא רק שיש הרבה מעריצים מבוגרים ששוחקים להחזיר את המראה והתחושה האלה, אנחנו גם רוצים לחלוק אותו עם הדורות החדשים יותר. יש עוד כמה צבעים ומוזיקה בעלת נאמנות גבוהה יותר, אבל בבסיסה, ניסינו להישאר נאמנים למקורים בכל ההיבטים של סגנון המשחק ככזה, אנו נוטים להסתכל על "עידן היעד" יותר במונחים של "מה אם לקלאסיקה היה המשך דו-ממדי על שבתאי?""
בטח, נוסטלגיה היא כשלעצמה טרנדית בימים אלה. בין המשחקים לסרט, הקהל הופך להיות משהו כמו נושא מבחן, שננעץ במחטים במוח כדי לראות אם סרט חדש של משמר המפרץ רצוי יותר מאשר תחיית מלך הגבעה. לנטפליקס יש כנראה צוות חשיבה שלם סביב להחיות את אורקל. מכיוון שהרטרו הופך ברובו המוחלט לנורמה העכשווית, כדי ליצור קשר רציני עם הקהל דרוש הרבה הרבה יותר כנה מאשר איזו זיהוי שם וסוכר באוזניים. זה ייקח סוג חדש לגמרי של מיזוג מותג, לא רק להחיות את הנכס, אלא להבין את התרבות שהקימה אותו. מה תועלת עונת X-Files חדשה בלי תרבות תיאוריית הקונספירציה בפס רחב? מה תועלת סוניק הקיפוד חדש בלי הביטחון שהיה לסגה עם רעיונותיו הבוניים מעוררי ההשראה?
המחזורים האלה אינם חדשים, ממלכות קמות וממלכות נופלות וכל הורה צעיר רוצה לקחת את ילדו למלחמת הכוכבים הראשונה שלו. אנשים אוהבים רטרו כי אנשים אוהבים לחזור למקום מיוחד וגחמני. העבר הוא האסקפיזם האולטימטיבי. נוסטלגיה דומה מאוד לאנומליה המטופשת הזו מ"מסע בין כוכבים" דורות, 'נקסוס' צף ובלתי נשלט, שאו שיעביר אותנו בחזרה לבוקר חג המולד בעבר או, אני לא יודע, יהרוס כל כוכב לכת במערכת הכוכבים. להיות חלק מרגע אולי הקפיא חלקים של סגה בהיסטוריה, אבל בימים אלה אנשים רוצים את הרגעים האלה בחזרה, לא רק את המשחקים אלא את ההרגשה שהעשור ממשיך במקום להיות משוחזר.
