אל תטעו,פוקימון בוא נלך פיקאצ'ווPokemon Let's Go Eeveeהם לא משחקי הפוקימון של הדור הבא שאוהדי ההארדקור חיכו להם, אבל מאמנים מנוסים ימצאו הרבה מה לאהוב בספין-אוף מונע הנוסטלגיה הזה. מצטרפים חדשים ומעריצים שאבדו ימצאו גם הם הרפתקה נגישה ומרגשת עם עומק נסתר.
הו, להיות זבוב על קיר המשרדים של The Pokemon Company ו-Game Freak בשנים האחרונות. ב-2016 העתיד כנראה הרגיש לא בטוח; ה-Wii U נפלה, ואין זה סביר שמישהו באמת חזה את הצלחת הסופה שלפוקימון גו. לזמן מה זה הרגיש כאילו פרופסור אוק והחברה עלולים להתרוצץ לעבר נייד, אבל אז הגיע גם-הצלחה ענקית של ה-Switch, כל הזמןפוקימון גו עבר מהכוח אל הפועל. כך נקרעה הסדרה בין הנייד לפלטפורמה האחרונה של נינטנדו.
הבית שפיקאצ'ו בנה הסתפק בפתרון אלגנטי מסוגופוקימון בוא נלך. בעוד גו ממשיכה לצמוח ומוסיפה דברים כמודורות פוקימונים חדשיםומתגבר כל הזמןקרבות פשיטהואירועים קהילתיים, Let's Go קיים כבית ביניים. בזמן שהמעריצים ממתינים לחוויית פוקימון חדשה "באופן מלא", הרימייק הזה פסאודו מחודש לקלאסיקה של Game Boy משנת 1998 שוזר אלמנטים עיצוביים מ-Pokemon Go בניסיון למשוך שחקנים מזדמנים יותר למשחקים ה'מתאימים'. זה גרם לכאבי בטן של מעריצים בערך כפי שהיית מצפה - וזה אומר הרבה.
חוויתי עכשיו יותר מארבעים שעות של פוקימון בוא נלך, נאבקתי דרך שמונת חדרי הכושר של קאנטו, ניצחתי את ארבעת העילית ונכנסתי לתוכן שאחרי המשחק קשה יותר ויותר. למעריצים, הנה הכותרת מבחינתי: זו לא החוויה חסרת הנשמה והחשופים שמהם חששת. כן, כמה אלמנטים מורכבים יותר ממשחקים קודמים הוסרו, אבל התוצאה היא משחק שמרגיש מתאים באופן מפתיע: בעוד פוקימון עומד על פרשת דרכים, Let's Go מסתכל אחורה לעבר הקדום ביותר שלו וגם קדימה לעתיד, שבהכרח, יש הושפע מההצלחה של Go.
השינוי הגדול ביותר ב-Let's Go Pikachu ו-Eevee הוא המעבר למערכת תפיסת פוקימונים שמזכירה יותר את Pokemon Go. במקום מפגשים אקראיים, יצורים נראים על העולם עצמו. תתנגש בהם ואתה נכנס לתרחיש של תפיסה, שבו במקום קרב אתה זורק כדורי פוקי ותמריצים אחרים כדי לנסות לשדל את הפוקימונים להפוך לשלך. מערכת התפיסה משקפת את Go די מקרוב, ופועלת בסדר גמור ללא קשר אם אתה משתמש ב-Poke Ball Plus, Joy-Con עם בקרת תנועה או רק פקדים מבוססי כפתורים. כדאי לזכור גם שכמה מפגשי פוקימונים גדולים מחייבים להילחם בהם תחילה בדיוק כמו במשחקים הקלאסיים.
למערכת הזו יש השפעה עצומה על שאר המשחק. במשחקים קודמים, אלא אם כן התחננת לסטטיסטיקה ספציפית, לא היה תמריץ קטן לתפוס שוב פוקימונים שתפסת פעם אחת בעבר. ב-Let's Go מעודדים את המעשה הזה באופן פעיל. יש אפילו מונה משולב שמתקתק כאשר אתה תופס כפולות מאותו המין ברציפות - ובכל פעם שהמונה מתקתק גבוה יותר, יש סיכוי גבוה יותר שהבא של המין הזה שתתקל יהיה בעל סטטיסטיקה גבוהה יותר או אפילו פוקימון נוצץ. תפיסת פוקימון מביאה לקבוצת החיות המצוידת כרגע שלך עם ניסיון כדי לעלות אותן ברמה, ואז, כמו בפוקימון גו, שליחת הכפילים הלא רצויים שלך בחזרה לפרופסור תגרום לך ממתקים אשר לאחר מכן ניתן להשתמש בהם כדי להגביר את הנתונים הסטטיסטיים של היצורים האהובים עליך לקרב .
זה שינוי קצב משמעותי עבור פוקימונים, וזה אחד שאני באמת אוהב: פוקימונים בטבע ניתן להימנע בקלות, אבל בגלל הפשטות של התפיסה, אתה גם לרוב תחפש אותם עבור הבונוסים האלה. אני באמת חושב שזה עובד מצוין.
עם זאת, קרבות המאמנים נותרו ללא פגע. אין כאן אף אחד מקרב שני המהלכים ומעיכת כפתורים מ-Pokemon Go. זה אותו פוקימון פעולת RPG בן ארבעה מהלכים, מבוסס-תורות מבוסס-תורות. בעוד Let's Go Pikachu ו-Eevee מבוססים על פוקימון צהוב, רוב התוספות הגדולות ממשחקים מאוחרים יותר נותרו ללא פגע גם כאן. פוקימונים בונים איתך קשר לאורך זמן שפירושו שלפעמים ירפאו מחלות סטטוס, יעמדו בפני פגיעות קטלניות או ינחתו פגיעות קריטיות, למשל, בעוד שקיימים סוגים מורחבים, כשהמשחק אפילו מהנהן ביודעין לרעיון ש-TMs של האחרון -נוספים פיות מסוג נדירים בקנטו וכן הלאה.
למען האמת, שינויי הקרב עבור Pokemon Let's Go הם אלו שישפיעו בעיקר על שחקני ההארדקור המסורים ביותר, במיוחד אלה על הרעיון של גידול הפוקימון ה'מושלם' עם נתונים סטטיסטיים וטהורים עבור מרובה משתתפים. זו הסיבה ש-The Pokemon Company שמרה ביודעין את האירועים התחרותיים הממומנים שלהם ב-Pokemon Ultra Sun and Moon, וזה הגיוני לחלוטין. הנקודה שלי היא זו, בכל מקרה: נהניתי מאוד ממערכת הקרב של Pokemon Let's Go במה שהיא, מערכת קרב שמתמקדת יותר במשחק בשביל הכיף נגד חברים או משחק נגד AI מאשר כל דבר רציני מדי.
מכל ההתפלפלות המודאגת לאחר הכרזת Let's Go, ציפיתי שזו תהיה חווית פוקימון 'קז'ואל' יותר אגרסיבית, אבל זה באמת לא כל כך הרבה. הוא חסר את הניואנס העמוק והמתקדם, אבל הוא גם יודע בבירור שזה לא סוג כזה של משחק, במקום זאת הוא שואף להכות את תווי הפוקימונים שאוהדים מיושנים זוכרים. לכן זה הגיוני להיות אתחול רך של Yellow - העולם של קאנטו מוכר, וכך גם המוזיקה שלו. כאשר Team Rocket מופיע, הם כמובן מיוצגים על ידי ג'סי וג'יימס מהאנימה. בהתחשב שהייתי בן עשר כשהנחתי ידיים לראשונה על פוקימון כחול, זו שמיכת נוחות נוסטלגית ומרגיעה של משחק. מצטרפים חדשים ימצאו בינתיים שהחזרה הזו ליסודות משרתת את הסדרה היטב, כשהגישה הפשוטה הרבה פחות מסורבלת מהסיפורים המרגשים אך העמלניים המופיעים ב-Sun and Moon.
כשהכל נאמר, Pokemon Let's Go הוא עדיין בדיוק מה שהיית מצפה מהזיכיון הזה. זה מסביר חלק מתגובת המעריצים, אולי - Let's Go לכוד בין מעריצים רעבים לעוד ממה שהם כבר אוהבים לבין אלה שרוצים לראות את הסדרה באמת עושה דברים חדשים ושונים. נפלתי בתקיפות לקטגוריה האחרונה כבר זמן מה, אבל Let's Go בסופו של דבר היה משהו שנחוץ עבורי באופן בלתי צפוי: ניקוי פלטות נוסטלגי נחמד לפני חווית פוקימון שתשתנה באופן משמעותי בשנה הבאה, בתקווה.
כששיחקתי נתח מוגבל מאוד של פוקימון Let's Go Pikachu ו-Eevee ב-E3, הגעתי למסקנה שסביר להניח שזה יהיה נעים לשחקנים שנכנסו לדעת ולקבל מה זה - ספין-אוף פשוט וחמוד יותר ולא הבא הערך הראשי בסדרה. מה שהכי הפתיע אותי בביקורת עליו הוא שלא השלמתי לגמרי עם העובדה הזו ובכל זאת אהבתי את המשחק הזה בכל מקרה - משהו שללא ספק מעיד על כמה טוב הוא מבצע את החזון שלו.
