בסוף השבוע האחרון, החברים שלי ואני קיימנו את הרשומה האחרונה במסורת מתמשכת: מסיבת LAN שנתית. כל שנה, בלי להיכשל, המסיבה מזכירה לי משהו שאמור להיות בלתי נשכח - אתה באמת לא יכול לנצח את המשחקים ביחד באותו חדר.
היה קל יותר לשכוח את זה בשנה האחרונה, כמובן. לא הייתה לנו הזדמנות לראות אחד את השני. חרקנו את ה-LAN של 2020 ממש לפני שכל עניין המגיפה התפוצץ, אבל האיטרציה של 2021 בוטלה, והחלפה בסדרה מזדמנת של משחקים מקוונים. אבל, לעזאזל, זה הרגיש טוב לחזור לאותו החדר.
אז הקמתי את הבית, כולם פרסמו בדיקה שלילית בבוקר של, וחבורת חברים נערמו אלי למפגש של 12 שעות משחקים ושתייה בשבת האחרונה. היו לנו שישה מחשבים - ולמרות שהיינו לא מעט יותר משישה מאיתנו, וידאנו שאף אחד לא משתעמם מפעילויות אחרות. בסלון: ה-Oculus Quest, בתוספת מתג עם Smash, Mario Golf, Mario Party ועוד תענוגות מרובי משתתפים. במקום אחר, היה לוח חצים ושולחן בירה פונג. כולנו השתכרנו למדי ונהנינו מאוד. מרכז הפעולה היה חדר האוכל, עם זאת, שבו ששת המחשבים היו מחוברים לרשת עם מסך בונוס אחד שדורבן כדי 'לשקף' את התצוגות במטבח כאזור צופים.
אחד הדברים הגדולים ב-LAN השנתי שלנו, מבחינתי, הוא רוחב המשחקים ותחושת הגילוי - שנשארת אפילו עבור מישהו כמוני שמבלה כל היום כל יום במחשבה על משחקי וידאו. זה דבר אחד לדון במה ששיחקת בפאב, או על דיסקורד, אבל זה דבר אחר לחוות ולהציג את הכל ביחד.
זכיתי לראות משחקים ששיחקו שלא חשבתי עליהם שנים (DEFCON), משחקים חדשים שבקושי הספקתי לחוות משחקים ברמה גבוהה למדי (עידן האימפריות4), ומשחקים שתמיד התכוונתי לשחק אבל אף פעם לא ממש הגעתי אליהם (גנרל אולטימטיבי: גטיסבורג). חלק מהאנשים השוויצו בדברי סולו, כמו מכירת חברים ב-Mini Metro ו-SimCasino המצוינים, או הצגת שכבת בוס מבריקה ומטופשת של Sekiro (אם כי אוליזה לא בדיוק כיתת האמן מכוסת עיניים שראינו ב-AGDQ 2022).
שיחקתי דברים אחרונים שאני עדיין לומדת (לוקח 4-איש מקומיהילה אינסופיתחוליה מקוונת) ודברים עתיקים שבהם אני חושב שאני אדון חכמים (פיקוד וכבשRed Alert 3, Street Fighter 4). היו אפילו מועדפים לא סבירים שהם אפילו לא משחקי LAN מסורתיים - כמו סיבוב שבו כולם ניסו את ידיהם ב- Fall Guys ובחור אחד הלך עד הסוף, כולנו צורחים ומריעים מאחוריו.
היבט ההצגה והספר נמתח גם מעבר למשחקים, כמובן. לאנשים יש מערכות חדשות, מעבדי GPU חדשים, הגדרות RGB לא טובות. אנחנו מפעילים את הסולם; לחלקם יש מחשבים ניידים, לחלקם בנייה מוקדמת, לחלקם הגדרות מותאמות אישית. אני גם גאה באורחים שלי, במיוחד אלה שאינם מחוברים לקהילת הטכנולוגיה, על העובדה שאף אחד מהם לא הגיע לאחר שנכנע ללחץ ההודעות להתקין את Windows 11. כל הכבוד!
לחברים האלה ולי יש שרת דיסקורד, ובקבוצות קטנות יותר אנחנו משחקים באינטרנט באופן קבוע.הֵל, במיוחד, היוו השראה לכמות טובה של משחק מקוון לאחרונה. אנחנו רואים אחד את השני כל הזמן גם מחוץ להקשר של משחקי וידאו, אז הקסם לא נובע מלראות חברים באופן אישי פעם אחת בירח כחול או משהו כזה. הכל קשור למשחקים. יש פשוט משהו מיוחד, משהו טוב יותר, בלשחק משחקים באופן אישי. בליבי, אני יודע את זה, מכיוון שאני אוונגליסט של ארקייד. התחושה של משחק משחקי לחימה במכונה, שבה התנועות של היריב על המקל למעשה דוחפות את החומרה, היא בלתי מנוצחת. כולם יודעים את זה.
אבל קל לשכוח כמה כיף ז'אנרים אחרים כמו יריות ומשחקי אסטרטגיה כשכולכם נמצאים באותו חדר ביחד. או אפילו צופה; זה כמו Twitch, אבל באופן אישי! רעיון פנומנלי!? אני מטומטם, כמובן, אבל יש גרעין של אמת לבדיחה כזו. אני לא ממש רואה טוויץ', אבל צפיתי ב-RTS איטי הלוך ושוב בעניין רב בשבת.
אז, מהחלק האחורי של ה-LAN שלי, אני מפציר בכולכם: נסו לרכז כמה חברים למשחק מרובה מסכים. זה אפילו לא חייב להיות במחשבים אישיים, או מבחינה טכנית ברשת LAN - ערמו כמה טלוויזיות וקונסולות מחוברות אם אתם חייבים - אלא פשוט תתכנסו באותו חדר ובאותו משחק. עבורי, זה עדיין גיימינג ברובו הקסום.
