מאמר זה הופיע לראשונה ב-USgamer, פרסום שותף של VG247. חלק מהתוכן, כמו מאמר זה, הועבר ל-VG247 לדורות הבאים לאחר סגירת USgamer - אך הוא לא נערך או נבדק עוד על ידי צוות VG247.
זה 1995 שוב עבור מפתחים העובדים על VR.
ההתקדמות הקפדנית בפיתוח מצלמות ובקרות תלת מימד ניתנות לעבודה נמחקה כמעט עם PlayStation VR ו-Oculus על הסצנה. זה כאילו חזרנו 20 שנה אחורה ליומה המוקדמת של הפלייסטיישן 1, כאשר מפתחים עבדו עם מצלמות תלת מימד בפעם הראשונה. מפתחים צריכים כעת לשאול את עצמם שאלות בסיסיות כמו, "כיצד נוכל להקל על אינטראקציה עם אובייקטים?" ו"איך נוכל לגרום לכך שאנשים יוכלו לשחק במשך תקופה ממושכת מבלי להקיא?"
Loading Human ו-Narcosis שואלים את השאלות הללו עבור ז'אנר ההרפתקאות וז'אנר האימה בהתאמה, והם מגיעים לתשובות שונות מאוד.
Loading Human, מצדה, היא פרי מוחו של במאי הקולנוע האיטלקי Flavio Parenti, שנמשך למשחקים בין השאר בגלל האפשרויות שמעניקות VR. בסיפור שלו, משחק הרפתקאות מדע בדיוני אפיזודי, אתה זומן לבסיס מחקר אנטארקטי על ידי אביך - מדען גאון על ערש דווי. הוא רוצה לנסוע לחלל העמוק ולאחזר את Quintessence, אנרגיה ייחודית שעשויה להציל את חייו.
המטרה של פרנטי היא להכניס אותך לראש של הגיבור שלו. המשחק שלו הוא אחת מ"חוויות הגוף המלא" הבודדות שבהן אפשר להסתכל למטה ולראות ידיים, רגליים ופלג גוף עליון. מניפולציה של אובייקטים מתבצעת עם ה-PlayStation Move, המייצג את הזרועות והידיים כשאתה מושיט יד פריטים כמו גרזן ומטף, או מושיט יד למטה כדי למשוך דמות שאתה צריך להציל.
זה מאמץ שאפתני, ומימוש הפוטנציאל שלו היה מאתגר עבור Parenti וצוותו. במיוחד, הם נאלצו להתמודד עם בעיה שהפכה נפוצה עבור מעצבי VR - מחלת תנועה. הפעולה הפשוטה של להסתובב ולהסתובב במשחק מתעסקת עם האוזן הפנימית, מה שמוביל לסחרחורת ובחילות. טעינת הפתרון של Human הוא לבטל את הסיבוב בפועל ולהחליף אותו במעין ממשק הצבע-ו-קליק.
זה פתרון מעניין, אבל גם מסורבל. לאחר שהתרגל מזמן להסתובב עם מקל אנלוגי ימני, השימוש במצביע להסתובב הרגיש מסורבל ומדרדר. אבל זה בעיקר עבד: לא חליתי.
אי אפשר היה לומר את אותו הדבר על Narcossis - משחק אימה של VR שזכה לשבחים על האווירה האינטנסיבית שלו ותחושת הקלסטרופוביה שלו. גל של ורטיגו התרסק עליי כמעט ברגע שחבשתי את ה-Oculus Rift - תחושה שלא הועילה בגלל העובדה שהתחממתי יתר על המידה במשקפי המגן, מה שגרם למשקפיים שלי להתערפל ולטשטש את הראייה. לבסוף, ממש לפני שיצור דמוי מנפר זינק אל הפנים שלי (איכס), הייתי צריך להוריד את המשקפיים כדי להחזיר את שיווי המשקל שלי.
נושא מחלת התנועה מאכזב, מכיוון שבמובנים אחרים נרקוזיס באמת עובד. זה מביא איתו תחושה של כלוא מתחת למים - תחושה שמועצמת על ידי החמצן המוגבל שלך, שיש לחדש מעת לעת. המפתח שלו, הקולקטיבי הצרפתי-קליפורני הקולקטיבי Honor Code, מפעיל פחדים ראשוניים כמו חושך וקלסטרופוביה עד מאוד, תוך שהוא מתאמץ להימנע מלהיות אינטנסיבי "מדי". זה עובד מכיוון שקוד Honor שומר על מכניקה פשוטה יחסית, כאשר משטח משחק מסורתי משמש להפעלת דחפים והטלת אבוקות, ואינטראקציה אובייקטיבית היא הנחיה מסורתית של כפתורים.
Loading Human רוצה להגיע הרבה יותר רחוק, אבל נראה שעדיין יש לה כמה קימטים לפתור. כשעבדתי להרים גרזן עם בקרי ה-PlayStation Move שלי, הרגשתי שהזרועות שלי צפות מתחת למים. בשלב מסוים, נראה היה שהזרוע שלי זזה כך שזה נראה כאילו היא יוצאת מהחזה שלי. ההמתנה שה"ידיים" שלי יינעלו בחפץ כדי שאוכל להרים אותו או להשתמש בו היה מביך באופן קיצוני. ואז היה הניתוק המוזר להפליא שהגיע עם ההסתכלות למטה וראיית הגוף של גבר.
למעשה סיימתי את ההדגמה מוקדם כי התחלתי להתחמם יתר על המידה בתוך המסכה. לאחר מכן, למדתי שההדגמה מסתיימת בכך שאתה מנשק את האישה שאתה מציל, וזו כנראה תחושה מוזרה - כמעט כאילו היא פולשת למרחב שלך. הייתי מקובע יותר לעובדה שתמרון זרועי כדי להחזיק את ידה היה כמו אחיזה באטריה רטובה.
בכל מקרה, דבר אחד ברור - זה עדיין הימים הראשונים של הטכנולוגיה שסוני, Oculus ו-HTC מציגות בתור "הדבר הגדול הבא". מפתחים עדיין מרגישים את אפשרויות עיצוב המשחק, והם עדיין מתמודדים עם אתגרים בסיסיים כמו הימנעות מחולי נסיעה. בזה, אני מרגיש כאילו קניית אוזניות VR תהיה כמו קניית נגן DVD מוקדם מאוד. למשחקים כמו Narcosis ו-Loading Human יש כמה רעיונות מאוד מעניינים, אבל גם הרבה קינקים שצריך לפתור.
לֹא נִחקָראבל טריטוריה היא טריטוריה מרגשת. עם אתגרים חדשים מגיעות הזדמנויות חדשות למפתחים כמו Honor Code. אני מצפה לראות מה יגיעו בסופו של דבר.
.jpg?width=1200&height=630&fit=crop&enable=upscale&auto=webp)
