Grand Theft Auto 5מעביר גיימרים לקצף סבון של הייפ, ספקולציות והתרגשות מאז שנחשף לראשונה. דייב קוק של VG247 מסביר למה הוא לא מוטרד...עדיין.
השלמתי רק משחק GTA אחד. זה היה השלישי.
בכל פעם שאני אומר את זה לאנשים הם נראים כאילו הם עומדים לסנטר אותי עד הרצפה, לרמוס את האגוזים שלי ולדחוף לי רוכל בעין.
"אוי גבר למה אתה מתכוון? הם משחקים מדהימים! איך אתה יכול להיות מבקר משחקים בלי שסיימת את כולם?"
די בקלות למען האמת. תראה, משחקי Grand Theft Auto הם מדהימים. אני יודע את זה. גֵיהִנוֹם,לְסַמֵאאנשים יודעים את זה. אבל תמיד הרגשתי שהם דחוסים מדי, ארוכים מדי או מתוחים מדי מכדי שאוכל לראות אותם עד הסוף.
אלו הן - באופן אישי - בעיות הטבועות בכל משחק GTA מאז ה-PSone המקורי של DMA Designs. אם אתה רוצה לדבר על בניית עולם, אז כן, הסדרה עושה עבודה מדהימה של לחתוך פרוסות של אמריקנה ולארוז אותן לתוך ארגז חול צפוף ואורגני שופע חיים מזויפים.
זה עובד, ויש תחושה מוחשית של מקום מוטבע בין לוחות הריצוף בכל פינת רחוב, כתובות גרפיטי מרוססות על הקיר של כל סמטה, וזורמים בדמם של הקורבנות שלך כשאתה מכה אותם מתים במחבט.
Grand Theft Auto היא כיתת אמן כיצד ליצור תפאורה אמינה, ולהגיד מה שתרצו על האחים האוזר, אבל הם באמת יכולים לכתוב סיפור מוצק עם דמויות מגוונות שגובלות בסנטימנטליות או בפארודיה - שתיהן עם תוצאות מעולות.
אבל המקום שבו הסדרה כל הזמן נופלת בחוויה שלי זה הקצב והמשחקיות. GTA 3 עבד בשבילי כי הוא היה יחסית ישר קדימה, ללא סמארטפון מעצבן, הסחות דעת מינימליות ואף אחד מהאלמנטים דמויי RPG שהציגה סן אנדראס.
בנוסף, GTA 3 הייתה הפעם הראשונה שאני - ורבים מכם - אי פעם הסתובבתי בארגז חול תלת מימדי. תחושת הפליאה בזמן שעשיתם את צעדיכם הראשונים אל ליברטי סיטי הייתה מדהימה, ובאותה תקופה אני זוכרת שישבתי לאחור כדי להתפעל מהנוף העירוני ופשוט חשבתי, "זהו זה.זֶההוא העתיד". איזה עתיד מזהיר זה היה.
אבל עם הזמן הסדרה איבדה את המשיכה שלה. התפאורה של שנות השמונים של Vice City הייתה ללא דופי, ואני מתפתה לומר שזה אפילו הערך האהוב עלי כתוצאה מכך, אבל כבר אז אורך הקמפיין והסידורים בין משימות הסיפור המרכזיות התחילו להתקלקל.
אני חושב שזה בגלל שבשלב הזה הפכתי לאגור של משחקים, השתמשתי בהנחה לצוות GAME שלי וקניתי יותר כותרים ממה שהספקתי לסיים. בעצם הייתי ב**ט, אבל לפחות אני יודע שדבר אחד לא השתנה.
אבל בכל מקרה, פשוט הרגשתי שיש יותר מדי מילוי בין משימות, ובסן אנדראס הבעיה הזו גדלה במידה בלתי נסבלת. ראשית עליי רק לומר שהמשחק היה הישג מכריע. כשחושבים על הגודל וההיקף של המשחק, אתה באמת צריך לעשות מכסה לכיוון של Rockstar North.
אז אני לא מתכוון לחוסר כבוד כשאני אומר שפשוט לא יכולתי להתעצבן על סן אנדראס בכלל. זה ה'דבר' האישי שלי, אבל נכנסתי כמה שעות ופשוט נאלצתי לסגת ברוגע. אני חושב שהבעיה הייתה - שוב - ההיקף העצום של כל מה שהוצע.
הפחיד אותי מזה, ומאותו שלב התחלתי ממש להתאהב בז'אנר ארגז החול. זו התפרקות שעדיין עומדת היום מכיוון שאנחנו עדיין לא ממש בדיבור.
עכשיו מדברים על GTA 5 עם יוגה, רכיבה על אופניים, גולף, מיני-משחקים ועוד. זה כבר עושה לי את הראש, ואני מבין שזה אופציונלי אבל זה מסוג הדברים שאני מקבל OCD ונלחץ. ברצינות, זה עניין אישי שלי.
מצד שני, משחקי ארגז חול אחרים כמופיצוחאוֹAssassin's Creedלא הצליחו להחזיק את תשומת לבי, אבל זה בגלל שהעולמות שלהם הרגישו עקרים עבורי. אני לא רוצה מגרש משחקים ענק מלא בחלל ריק וחומר מילוי, כמו פריטי אספנות או משימות שליחים ומירוצים חסרות השראה להחריד שאתה רואה בכל כך הרבה כותרים.
אני רוצה שמשימת תלת העלים של GTA 4 תחזור על עצמה במשך 30 שעות. מבחינתי זו שאלה של איכות המשימה, לא כמות. אני רוצה שהעולם יעוצב ויעטוף סביב תפאורה ומשימות גדולות, במקום שיחרטו אותם בסביבה לאחר יצירתו.
אתה יכול לדעת מתי משימה ירדה באופן בוטה לעולם ארגז חול, שכן לעתים קרובות החוויה פשוט מרגישה חסרת נשמה וחסרת כיף או דמיון. זו מלכודת שנראה כי יותר מדי משחקי ארגז חול נופלים אליה, שבה העולם מרגיש כמו רשת של פק-מן עם הסחה או חיפוש מדי פעם רק כדי להאריך את זמן הריצה.
אז בהתחשב בכל מה שרק התבכינתי עליו למעלה, למה אני לא כל כך מזמזם על GTA 5? כלומר, זה נראה מנטה לא? כן, אתה מתערב בתחת שלך שכן. למעשה זה נראה כאילו זה הולך להגביר את יכולת הסיפור של האוסר בכך שמייקל, פרנקלין וטרבור מגיעים משלוש תחומי חיים שונים מאוד.
אני באמת מסוקרן לראות איך הסיפורים של כל שלוש הדמויות משתלבים ומשתלבים זה בזה, ואיך הם מגיעים לכמה מהמצבים המנטאליים שראינו בטריילר עד כה. נראה שטרבור במיוחד הורס הרבה כלי רכב כבדים, אז זה משהו.
מה שאני צריך לראות זה אם אירועי הקטל המקסימליים האלה ואירועי הקטל האלה יכולים להחזיק מעמד לאורך כל ריצות ה-GTA 5 הארוכות, מבלי שחומר המילוי דק הפרוסים יסבול את הסדקים שביניהם. למרבה המזל, הסבב התצוגה המקדימה האחרוןמציע שזה המצב.
לשמור על חוויה זורמת בתפוקה מקסימלית במשך יותר מ-30 שעות זה לא קל, אני מבין את זה, אבל אף פעם לא ממש נהניתי להכריח אותי לעשות פעולות של בינוניות גרידא במרווחי זמן קבועים כששיחקתי במשחקי ארגז חול. רבים אשמים, ונראה כי מעטים סוטים מהבעיה. נראה ש-GTA 5 - במבט חטוף - מצטבר על חומר המילוי, אבל מגדיל גם את תוכן הליבה, אז אניזֶהקרוב להתהפך למצב מלא בהייפ-גזם.
בכל ארגז החול תמיד הרגשתי שהיינו צריכים הסחות דעת חדשות וטובות יותר - משהו שמרגיש כמו פחות מטלה וכאילו הוא בעצם מניע את העלילה. משימת התקפת גורדי השחקים של GTA 5 שנחשפה בדפי Game Informer מוקדם יותר השנה נשמעה כמו התחלה מצוינת, עם גישה משולשת למשחק ולפרספקטיבה. הרבה מזה בבקשה.
לבסוף, אני מבין שהרבה הסחות דעת וחומרי מילוי בעולמות ארגז חול הם אופציונליים, אבל המשימות השגרתיות שהן חובה פשוט מרגישות שהן שם מתוך חובה. בנוסף, אני אחד מאותם 100% סוג של בחורים. אם יש הרבה מה לעשות בארגז חול אני לא אהיה רגוע עד שהכל יסתיים.
אני לחוץ על משימות מוניות חדשות שצצות והטלפון של ניקו כבה בפעם המיליון. אבל שוב, זה רק אני. נקודת המפנה תגיע ברגע שנזכה לראות קטעי משחק גולמיים של GTA 5 ממקור ראשון או אם VG247 יוזמן אי פעם לשחק בו לפני השחרור. אז אני אדע אם זה באמת נותן מענה לניתוקים האישיים שלי.
אני כנראה לבד בכל התלונות לעיל, אבל זה לא בגלל חוסר ניסיון. ניסיתי לסיים את כל משחקי הליבה של GTA עד היום, אבל פשוט המשכתי לאבד עניין בסביבות השליש האחרון. המחשבה לצלול חזרה פנימה אחרי הפוגה כזו ולנסות להרכיב מהיכן שהפסקתי מרתיעה באותה מידה.
עם זאת, האם עליי פשוט להתגבר ולסיים אותם? תשובות למטה בבקשה.
