מה היו המשחקים של הדור הנוכחי? הצוות של VG247 בוחר את נקודות השיא שלהם בשמונה השנים האחרונות לקראת השקת PS4 ו-Xbox One. כיום, ברנה מפרטת משחקים שהעסיקו אותה תוך אימוץ מגמות דוריות - טובות ורעות כאחד.
זה הדור הראשון שבו לבחור קומץ משחקים כמייצגים זה ממש ממש קשה. זו הייתה הפסקה ארוכה בין מחזורי החומרה, משהו שהואשם בירידה בקמעונאות ובחדשנות מופחתת, אבל מה שבהחלט עזר לשמור גם על מחזיקי הפלטפורמה וגם על יצרני התוכן בזמן שהעולם השתנה סביבם.
במהלך שמונה השנים האחרונות, המשחקים ועסק המשחקים באמת השתנו. התפיסה שלנו לגבי מה מהווה משחק וגיימר השתנתה - או הייתה צריכה להשתנות, אם כי מאז שאתה קורא את זה באינטרנט אני נאלץ להניח שסביר להניח שאתה צריך גרזן כדי להכניס רעיונות חדשים לראש שלך. הציפיות השתנו. מערכות המשלוח השתנו. במובנים מסוימים, המשחקים שהגדירו אותנו בתחילת הדור ב-2005 שונים מאוד מאלה שמגדירים אותנו עכשיו - ובמובנים אחרים, הם דומים להחריד.
כשאני מסתכל אחורה על הדור האחרון, שהתחיל עבורי עם ה-PS3, לפני שכלל Xbox 360 ולבסוף חיית מחשב (זמני הטעינה הובילו אותי מעל הפער), אני לא יכול לבחור קומץ משחקים שהייתי אומר, מטה, טובים יותר או מייצגים יותר מכל השאר. אבל אני יכול לבחור חמישה משחקים וזכיונות שהיו מאוד חשובים לי, באופן אישי, וכשאני משליך עליהם את העין, אני רואה את הדור מתגלגל ומתרחב, גדל לצידי.
לשנינו היו כמה שנים קשות.
5. Metal Gear Solid 4: Guns of the Patriots
זמני התקנה ארוכים עד כדי גיחוך; רכיב מקוון שהיה הרבה יותר פופולרי ב-Xbox Live; הורדות שנמשכו בערך לנצח; עיצוב שהפגין את הכוח של חומרה חדשה תוך שהוא לא ממש כיף.Metal Gear Solid4 הוא פריט מוזיאון משנות ההשקה הקשות של הפלייסטיישן 3 למען האמת. האם אתה מאמין שהוא קיבל ציוני ביקורת מושלמים? הו הו, איזו בהירות מביאה המבט לאחור.
אהבתי את זה בכל מקרה. אחרי ההצלחה הראויה שלMetal Gear Solid 3: Snake Eater, Konami וסוני שלפו את Hideo Kojima מפרישתו מרצון ונתנו לו להחזיק את הראש והתוצאה שרצף הטירוף שלו מרוחב קילומטרים מראה בבירור. אני די אוהב את כל השטויות, בוודאי יותר מאשר כשהסדרה מפסיקה להיות שובבה ולוקחת את עצמה ברצינות עם סצנה של 15 דקות על ההיסטוריה והאתיקה של טכנולוגיה עתידית מוטרפת.
MGS4 היה אחד מקומץ כותרים ששיחקתי בהם עד להשלמתו כשהייתי תקוע במיטה עם מחלה קשה (האחרים הםThe Elder Scrolls IV: Oblivion, Bladestorm: The Hundred Years War, GTA IV ו-Worriors Orochi; כן, הייתי חולה הרבה זמן). זה היה אחד המשחקים האחרונים ששיחקתי בהם עם בן זוגי באותה תקופה, לפני ששנינו היינו עסוקים מדי בשביל פינוקים כאלה, והמשכנו אחרינו בריצת MGS3. יש לו מקום מיוחד בלבי לכך, כמו גם לשאת את מה שאולי היו הסממנים של סוף מלחמות הקונסולות אם סוני לא הייתה משכה במהירות את הגרביים שלה ומפסיקה להיות זבל מצחיק.
עכשיו, כשאני גרוש בהסכמה (אוי אלוהים אתם, אני צריך לכבס את הכביסה שלי ואף אחד אחר לא מכין תה, זה הכי גרוע) אני די לא מתרגש מהסיכוי של Metal Gear Solid 5: The Phantom Pain. לא מתרגש ממשחק Metal Gear - אם זו לא עייפות דורית אני לא יודע מה כן.
4. המתים המהלכים
מה שאני אוהב בוהמתים המהלכיםעד כמה זה נוגד אתמשטרת המשחק. כל כך נמאס לי מתלונות שדבר כזה וכזה הוא "לא משחק" כי אין בו ציונים או קליעה או חידות או כל גורם מבדיל מפוצץ שמר האינטרנט החליט שחסר לו משהו שהוא לא רוצה לאהוב, למקרה שזה יגרום לו להצמיח מוח ממשי, שלאחריו הוא יצטרך ללמוד לחיות עם אימה קיומית הנגרמת על ידי קפיטליזם בשלבים מאוחרים בדיוק כמו שאר אותנו. מה זה משנה מה זה משחק ומה לא? מי מת והפך אותך ליוצר האמת? רד מהאינטרנט. צאו החוצה באוויר הצח.
ב-The Walking Dead אתה מסתובב ולוחץ על דברים ועושה בחירות דיאלוג, וזה כל מה שאתה עושה בכל משחק, בעצם, חוץ מזה שמשחקים אחרים יוצאים מגדרם כדי לשכנע אותך שהקלט שלך חשוב כאשר הוא לא עושה זאת, בעוד שב The Walking Dead הקלט שלך חשוב אבל הוא מוסתר בצורה כל כך ערמומית שאתה אפילו לא שם לב לזה. כשמישהו משווה את זה בצורה לא חיובית ל-Call of Duty, שבעיקר יאונן את עצמו לקולנוע הסיום כל עוד תדביק את הגומייה האנלוגי השמאלי למטה, אני תוהה אם אני יכול להתמודד עם 20 עד 30 שנות מאסר על רצח. הרי לא אצטרך להקשיב לשטויות כאלה על בסיס יומיומי.
המתים המהלכים כאן מייצגים שפע שלם של משחקים אחרים - Gone Home, The Stanley Parable, Dear Esther, אם להזכיר רק כמה מהם - שסיפרו סיפורים רבי עוצמה, הביעו רעיונות אמנותיים, סיפקו שעות של בידור ועבדו עם החוזקות של הז'אנר לשיפור שלו במקום לנסות להכפיל את הוליווד למדיום שמצויד להתעלות עליו.
בחרתי בו על פני דוגמאות מפתח אחרות כי שיחקתי את העונה הראשונה בזמן חופשת חג המולד בשנה שעברה עם אבא שלי. במשך כמה ימים המשכתי לפרשנות מה קורה, בדיוק כשאני מספרת לו על הספרים שאני קורא והסרטים שראיתי. כשהגענו לקצה בעליית הגג לקראת הסוף, שם אתה מוצא את הילד הקטן וצריך לקבל החלטה קשה, הקול שלי קצת התערער. אבא שלי הביט בי בעיניים תוהות ואמר, "לא ידעתי שהם עושים משחקים עם דברים כאלה".
3. משל 3
כנראה שלעולם לא נקבל עוד משחק כמו Fable 3, ורק הודות לציניות ולמיסנתרופיה הכללית שלי אני יכול לסבול את הטענה שלך שזה דבר טוב כי פיטר מולינו הוא שקרן, זה משחק לילדים וכו'. ועודכיוונתי אותך.
כעת, כשעלויות הפיתוח כה גבוהות, והשוק כה שמרני, אני חושש שהעידן הגדול של היצירתיות בתחום הטריפל-A מאחורינו. אינדיאנים יקומו להחליף אותו, ויספקו לנו אלטרנטיבה לעסקים בסגנון הוליוודי, ממוקד שובר קופות של המוציאים לאור הגדולים, אבל זה לא אותו הדבר - צוות של שלושה שעובד עם 100,000 דולר בהבטחות של קיקסטארטר פשוט לא יכול לעשות מה צוות 100 יסתדר עם פי 20 או 30 או אפילו פי 100. אף מוציא לאור לא מוכן יותר להמר, אז כל משחק - שובר ז'אנרים ככל שיהיה - יופק בלי סוף, נבדק מיקוד וליטוש עד שהוא יזרח באותו ברק זהה כמו כל דבר על המדפים לידו .
משל 3 חמק דרך הרשת הזו. כל השליש האחרון של המשחק שבור בעצם. אם ל- Lionhead נגמר הזמן או הכסף או התמיכה או, בהתחשב בכמה מעט גיימרים אי פעם משלימים משחקים,פשוט לא היה אכפת, אולי לעולם לא נדע. הנקודה היא שמיקרוסופט בוטח אז בבוס MGS פיטר מולינו והצוות שלו מספיק כדי לשחרר משחק כזהלא היהמשופשף גולמי מכל אישיות. זה לעולם לא יורשה להתרחש שוב. עדיף משעמם מאשר שבור באומץ.
שעות הסיום של Fable 3 מתוארות לעתים קרובות כמעוצבות בצורה גרועה, כאשר "מעוצב רע" פירושו "ניסיון משהו לא בדיוק כמו כל משחק אחר באותו ז'אנר, מה שלא ממש עבד". בעבר, נהגנו לחגוג את הניסויים, מוצלחים או אחרים - לא לגנות אותם. אני לא בטוח שתהיה לנו הזדמנות לתקן את ההתנהגות הזו בדור הבא. קנינו את עצמנו לפינה.
כמו כן: יש קצת באגדה 3 שבה אתה חוקר מקדש במדבר והחושך מתעורר לחיים, ואז בא בשבילך. הייתי לבד, הרבה אחרי חצות, ותחת לחץ קיצוני בחיי האישיים; זה הצחיק אותי. עצרתי את המשחק כדי ללכת למקדש ולקחת אוויר.
החושך חיכה לי. אני אלך לקִירעבור פיטר מולינו.
2. Assassin's Creed
אם הייתי צריך לבחור זיכיון אחד כמייצג של המסע של הדור האחרון, זה יהיה האמונה. המשחק הראשון היה השריד האחרון של הדגירה של ז'אנרים ורעיונות חדשים של הדור הקודם. סרטי ההמשך המשיכו לתפוס ולרוץ עם רבים מהטרנדים שהגיעו לשלוט במרחב הטריפל-A בעשור האחרון - סרטי המשך שנתיים, DLC, כרטיסים מקוונים, מרובי משתתפים זרים (אך חדשניים במיוחד), שפע של תכונות, שפע של תוכן, ניצול זיכיונות ופיתוח רב אולפני.
Assassin's Creed3 היה בלאגן, ו-Ubisoft סבלה מהלם בגלל הקבלה שלה; לעולם לא תשכנע אותי המשחק שאנחנו מקבלים השנה לא נועד במקור בתור Assassin's Creed 3: Subtitle. Assassin's Creed 4 היה רחוק מדי במחזור הפיתוח שלו כדי ש-Ubi לא ביצעה שיפוצים רציניים, אם כי בהחלט נראה שהוא ניסה, אבל רק ב-Assassin's Creed הראשון באמת מהדור הבא, נראה את היתרונות של הלקחים שנלמדו - בהנחה ש-Black Flag נמכר מספיק טוב כדי להבטיח ששלושת או ארבעת המשחקים העתידיים יגיעו לשוק.
עד אז, הסדרה היא גם חגיגה של הטוב וגם עדות לניסויים הפחות מוצלחים שהפכו לשיטות עסקיות סטנדרטיות של התקופה. אם יתבקשו למנות ערך מועדף, הייתי מתלבט בין האלגנטיות הפשוטה של המשחק הראשון, שכנראה היינו מתארים כעת כלא ידידותי למשתמש, לבין Brotherhood, שהייתה המהדורה האחרונה שנמנעה מהדגמה בכאב שיוביסופט התחילה קצף בפה.
1. Mass Effect
Mass Effect! אני אוהב אותך כל כך בעדינות. אני כל כך אוהב אותך שבשלב מסוים היית מעמסה רצינית על מערכת היחסים שלי, כי בכל פעם שאתה מוציא מהדורה חדשה או DLC או קומיקס או טריילר, הייתי מוריד הכל עד כולל מבוגר לגמרי וממהר. לצרוך אותו באורגיה פרטית של עונג. אני כל כך אוהב אותך שנתתי לריבוי המשתתפים שלך לשלוט במשחקים שלי במשך חודשים - משהו שכותבי משחקים לא באמת יכולים להרשות לעצמם לעשות - ופיגזתי עבור ציוד היקפי מורשה עם הלוגו שלך עליהם מכיוון שהמקלדת והעכבר שלי ביום העבודה לא ממש חותכים את זה למשחקים תחרותיים. אני אוהב אותך כל כך הרבה שיש ליהקפוצ'ון הזה, ובכל פעם שמישהו ברחוב צועק לי "שלום מפקד" (בערך פעם בחודש) אני עונה ב"כדאי לי ללכת" ולכולם יש את היום הכי מגניב.
אין טעם שאני אכנס להתלהבות בגלל ההתאמה האישית העמוקת של הדמות; ההופעה המדהימה של ג'ניפר הייל בתור The One True Shep; מערכת ההחלטות המשמעותיות והתוצאתיות; שלל התכנים המקסימים; הביצוע להפליא חוסך יבוא; המשחק ההיברידי של יריות RPG שפותח בקפידה; יקום המדע הבדיוני הרך המשכנע; קידום של גיבורה נשית, מאוחר ביום אבל עדיין נועז ומוערך מאוד; ואת צוות הדמויות שלמדנו להכיר, לאהוב ואפילו להתעסק איתם. אתה כבר יודע את כל זה.
Mass Effect היה המשחק הראשון שאי פעם גרם לי, באופן אישי, להרגיש כמו גיבור אמיתי. זה היה המשחק הראשון שגרם ללב שלי לפעום קצת יותר מהר בסערה של מחץ וירטואלי. זה היה המשחק הראשון שבו לא הצלחתי להתמכר להרגל הרגיל שלי של מינימום מקס עד שהכל נשבר כי היה לירגשות. אלוהים!
אני לא חושב שאני לבד בזה. קבלת הפנים לסוף המשחק מעידה על הכוח שהיה לסדרה הקצרה הזו על גיימרים מהדור הזה. "מעולם לא ראיתי תגובה כזו", אמר לי אז פט. אף אחד מאיתנו מעולם לא הבין אם ההחלטה של BioWare הייתה הנכונה, או אילו השלכות עשויות להיות לה על התעשייה, אבל אנחנו כן יודעים שגל הגאות של הכעס והזונות היה אחת המחמאות הגדולות ביותר שהמפתח יכול היה לקבל - ו ראוי בהחלט.
ציונים מכובדים: פורטל וההמשך שלו, Nier, Vanquish, Deadly Premonition, Journey, Just Cause 2, Minecraft, Amnesia: The Dark Descent. סטף כבר היה מועמד ל-Red Dead Redemption, Demon's Souls ולהקת הרוק. אהבתי כמה מהדורות 2K אבל לא אדבר עליהן מכיוון שהשותף שלי לבית הוא נציג יחסי הציבור המקומי. שיחקתי את ה-MMO הראשון שלי מהדור הזה, העולם הסודי, ואהבתי אותו.
