למרות הבעיות שלה, הצפייה באוסקר וחגיגת הכישרון שלו היא משב רוח רענן לאחר פרסי המשחק

כולנו יודעים שהאוסקר לא מושלם. יש לי הרבה ביקורות עליהם, כמו לרבות אחרות, שכולן ראויות מאוד. אבל כשאתה מסתכל על משהו כמו The Game Awards, אתה לא יכול שלא לחשוב "בן אדם, ככה יכולה להיראות תוכנית פרסים?" וטקס האוסקר הוא אפילו לא תוכנית הפרסים הטובה ביותר שיש!

אפילו השנה, זה התחיל לשחק את צוות גודזילה מינוס אחד כשהם נשאו נאום נלהב - באנגלית אפשר להוסיף - למרות שזה ברור שהיה קשה, וכאשר הם כיבדו חבר צוות שנפטר. אבל גם עם זה, The Game Awards והשליט העריץ שלו ג'ף קיגלי לא יכולים לגרום לך שלא להרגיש קצת נבוך לגבי מצב התעשייה שלנו.

ראשית, בעוד שלאוסקר יש הפסקות פרסומות, הן בדיוק זה - הפסקות. קטעי זמן קצרים להכין את החלק הבא של התוכנית, שאינם המוקד העיקרי. כל מי שצפה ב-The Game Awards יודע ש: 1.) המודעות הן באמת העיקר, ו-2.) הן באמת שם רק כדי לקדם את המודעות.

אני אוהב גילוי טוב כמו כולם; אני עדיין חושב על החשיפה הכפולה של בנג'ו-קזואי ו-Smash Bros ואחריו הכריזהההמשך של Breath of the Wild. הם מרגשים, ואפילו מדי פעם קהילתיים, אבל הצגה שנועדה להיות על כיבוד מלאכה באופן עקבי לא מצליחה לעשות זאת כי הפרסים עצמם תופסים את המושב האחורי.

זה מגוחך ששנה אחר שנה, קיגלי יעמוד שם, יקשקש פרסים, אפילו לא ימסור פסל לזוכים, הכל כדי שנוכל להגיע להכרזה או לפרסומת הבאה שמשלמת את קיומה של התוכנית. לפעמים הם אפילו לא פרסים "קטנים", כאילו זה אפילו יהיה הצדקה מלכתחילה. גרוע מכך,פרסי המשחקים לשנת 2023ידוע לשמצה כעת באיזו מהירות הוא שיחק כל אחד מהמנצחים שלו, הכל כדי למנוע חזרה על הקול של נאומו הארוך של קרייטוס כריסטופר ג'אדג' משנת 2022 - חלילה שיש לנו מישהו שמקדיש את הזמן לכבד את עבודתם של עמיתיו!

ואז יש את אינספור הדרכים שבהן The Game Awards מנסה לתת לגיטימציה לעצמה על ידי הבאת אורחים מפורסמים כמו אנתוני מאקי, סימו ליו, מה שלא יהיה גונזו, וטימותי צ'אלמט. אני באמת לא מצליח להבין מדוע צ'אלמט העניק את הפרס הגדול ביותר של הערב, משחק השנה, מלבד העובדה שקיגלי יכול לומר "זה לא היה מגניב שטימותי צ'אלמט היה בטקס פרסי המשחק?" לא, ג'וף, זה לא היה מגניב. זה רק גורם לכולנו להיראות קצת מיואשים.

אבל בטקס האוסקר אמש,הוכר איזה כישרון אמיתיוהיה להם (בעיקר) זמן לומר את מה שהם רוצים לומר. Da'Vine Joy Randolph, הזוכה הראשון של הלילה, נשא נאום יפהפה ופתח את הטקס מצוין. Anatomy of a Fall, סרט שמבלה הרבה מזמנו בצרפתית, הזכייה בתסריט המקורי הטוב ביותר הוא גם משהו שצריך לחגוג. ואז - כמובן - יש את ההופעה של ריאן גוסלינג שלאני רק קן, בקלות אחד הטובים של הלילה (אם כי יש להודות שהקטע Herald of Darkness של The Game Award, Alan Wake 2 היה טוב באותה מידה.)

אבל זה רק זה, לא? כולם אהבו את צוות השחקנים שלאלן ווייק 2על הבמה שרה ורוקד כי זה מספר מצוין בתור התחלה, אבל גם כי זה הרגיש כמו חגיגה אמיתית של אחד הרגעים הטובים ביותר במשחק משנת 2023. סם לייק פשוט נראה כל כך שמח להיות שם, אתה פשוט יכול אל תרגישי שמחה יד שנייה.

אני רק רוצה לראות יותר מזה ב-The Game Awards. אני יודע שהמקום האמיתי לזהות את העובדים המדהימים של תעשיית המשחקים הם במקומות כמו פרסי DICE, אבל פרסי המשחקים יכולים לפחות עדיין להיות בן הדוד המעט מטורף שמוציא מקבילה לג'ון סינה העירום.

העניין הוא שאני יודע שפרס המשחקים לעולם לא יהיה כזה עם קיגלי בראש. אנחנו רחוקים מדי, עכשיו. אז אני לא מצפה שזה יהיה ממש כמו אוסקר, גם אם אני רוצה שזה יהיה. שוב, זה ממש לא כאילו אני חושב שהאוסקר הוא ה-be-all/-end-all של תוכניות הפרסים - זה פשוט לא גרם לי להיאנח כמעט כמו כל דבר שראיתי אי פעם ב-The Game Awards. וכן, עדיין הייתי קורא לזה משב רוח צח.