Death Stranding Director's Cut הוא המשחק הכי מפנק עד כה של קוג'ימה

Death Stranding הוא סיפור של צירופים. זה משחק שבו מישהו יכול לנהל מונולוג במשך 10 דקות רצוף על איחוד אמריקה המחולקת, לפני שג'ונג'י איטו קופץ דרך קישור תקשורת כדי לשאול אם ראית את הפסלונים שלו. זהו סיפור גבוה על איחוד חברה מפוצלת ומה זה אומר לשמור על קשר בעולם נטול פיזיות, מרוסק על פני הצוק של ירי שוב ושוב במדס מיקלסן ולחימה ברוחות רפאים באמצעות רימונים שנוצרו מהתמונות והשונות שלך. **ט.

Death Stranding Director's Cut הוא משחק של עוד יותר צירופים. לא ממש מרוצה לתת להצעות שלה לשקר ב-2019, Kojima Productions חוזרת לסיבוב נוסף עם Sam Porter Bridges של נורמן רידוס כמעט שנתיים לאחר מכן. התוצאה היא תוספות מקטבות יותר: לכל רגע של גילוי לבבי בין תוכן הסיפור החדש, יש מיני-משחק מירוץ שגובל במגעיל. לכל מכונאי קריטי שמזין את הפילוסופיה הכוללת של Death Stranding, יש תותח פשוטו כמשמעו שיורה לך מטען כדי לרוץ קדימה ולהחזיר. יש הרבה תוספות קטנות יותר הפזורות לאורך ההוצאה המחודשת של Death Stranding, והן לא בהכרח עוסקות בשילוב עם מה שהיה קודם.

אי אפשר לבחון את התוכן החדש של Death Stranding Director's Cut מבלי לבחון תחילה מחדש את הפילוסופיה האמורה של משחק הבסיס. בשנת 2019, Death Stranding המשיך את הקסם של במאי המשחק Hideo Kojima מההיבט התרבותי והחברתי של אמריקה. אם הMetal Gear Solidהסדרה הייתה מייצגת את הקיבעון של קוג'ימה עם הצל המתנשא של אמריקה על הבמה העולמית, עם פוליטיקה ומלחמות פרוקסי כאחד שהתפשטו בכל רחבי העולם, Death Stranding היה מבט פנימה אל לבה של אמריקה דרך נורמות חברתיות, בוחן כיצד אנשים מתפקדים בחברה שונה. לאחר שתרבות של שימור עצמי ורווח אישי הונחה עליהם ב-300 השנים האחרונות.

זו, במובן הגדול, פילוסופיית הליבה של Death Stranding. זה בעיקר הערכה של האופן שבו, אם בכלל, אנשים מתאחדים כדי לעזור אחד לשני לאחר משבר, אבל ממוקמים באופן ייחודי על רקע ההבטחה של אמריקה להישגים אישיים וחופש הפרט. כן, אמריקה הזו מאוכלסת ברוחות רפאים שמגיחות מהאדמה כדי לגרור אנשים אל מעבר לצעיף, ותינוקות בצנצנות שיכולים לחוש ברוחות הרפאים האמורות, אבל די מתוסכלים אם מגלים אותם, אבל הבסיס שלה בנוי על בחינת האינטראקציות הפשוטות בין אנשים כאשר העולם שהכירו כמעט ונעלם.

עולמו המשותף של Death Stranding היה סמל לבחינה זו. הנורמן רידוס שלי עשוי לחלוק עולם עם הנורמן רידוס שלך, ולמרות שאנחנו לא יכולים לראות את זה של נורמן רידוס זה של זה אם שנינו עומדים באותו מקום בו זמנית, אנחנו עדיין יכולים לקיים אינטראקציה זה עם זה באמצעים מאוד ספציפיים. אני יכול להניח את היסודות לכביש מהיר, למשל, שמזמין את כל האחרים של נורמן רידוס בעולם המשותף האחד הזה להתכנס ולתרום את המשאבים היקרים שלהם כדי לעזור לבנות כביש שיועיל בהכרח לכל מי שנוסע באזור האמור של Death Stranding .

יש גם כלים משותפים שיכולים לשמש כל שחקן בעולם המשותף. אם פורטר אחד מקפיץ עוגן מטפס על פני צוק ויורד לתחתית, עוגן הטיפוס הזה נשאר כמתנה יוצאת לשחקנים אחרים כשהשחקן הראשון מתרחק ממנו, ומשאיר אותו בכוונה מאחור כדי שאחרים יוכלו להשתמש בו ולהפיק תועלת. מהציוד היקר שהשחקן הראשון הקריב. Death Stranding מציע הזדמנויות אלו לשחקנים לעזור זה לזה בזמן שהם מטיילים באמריקה הרוסה, ומספק אינספור מוצאים של הקלה לאחרים אם השחקן בוחר לעזור למען מטרה גדולה יותר של איחוד אמריקה.

כל היבט של Death Stranding מתוכנן כדי להזין את הפילוסופיה הזו של מאבק כולל בין שחקנים בארץ שמטרתה להרוג אותך. כל צעד שאתה עושה מחושב על פי השטח שאתה צועד בו ומשקל החבילות שאתה סוחף בין נקודה A ל-B. כל ציוד שאתה בונה ומשאיר מאחור לשימוש אחרים הוא ניצחון נגד ההר הקולקטיבי שכל שחקן בשרת הזה מנסה להגיע לפסגה. אין פרס פיזי להביס את ההר הזה, אבל Death Stranding מרצה לשחקנים בזה לפני שהוא מבקש מהם להשתתף במאבק הקולקטיבי כדי לעזור לשחקנים שהם לעולם לא יראו, מתוך הכרה שהכי קרוב ל"פרס" שמישהו יקבל אי פעם הוא הסיפוק שנובע מכך שהציוד המשותף או התרומה שלך לפרויקט 'אהבתי' על ידי אחרים.

התוכן החדש המופיע ב-Death Stranding Director's Cut אינו משפיע על האיזון הזה, מכיוון שהוא אינו משתלב ישירות במערכות האמורות. המעגל השביר כולל את Lea Seydoux שפותחת כמה מסלולי מירוצים חדשים לגמרי עבור השחקן כדי להאיץ מכוניות וטנדרים מסביב, ולנצח אחרים בזמן הכי טוב שאפשר. זה לא נועד להשפיע ישירות על הנרטיב הכולל של Death Stranding בכל קנה מידה גדול, אלא לספק הסחת דעת קלה לשחקן בין סחיבת מטען ורוחות רפאים. הכל כיף, האמת, ולא משפיע על הרצינות הכללית של הרגעים היותר חולניים של Death Stranding, כי זה אף פעם לא מתקרב להפרה של הטריטוריה האמורה.

לחלופין, אפילו משהו כמו Buddy Bot, סבל רובוטי שמספק עבורך מטען, עדיין לא משפיע על האיזון. ניתן לתכנת את ה-Buddy Bot לעקוב אחרי השחקן, או לרוץ קדימה אל נקודת מסירה ייעודית, תוך שהוא מתולעת דרך הצוקים והגבעות של אמריקה. למרות שה-Buddy Bot משפיע ישירות על האופן שבו אתה מספק מטען, והמשחק מדקה לדקה של Death Stranding, הוא לא נותן לך למעשה לבטל את העבודה העמוסה של משלוח המטען עצמו. באדי בוט פשוט נועד להיות חבר, בדיוק מה שכתוב על הפח, משהו שעוזר לשחקן, בדיוק כמו איך קטפולט המטען יכול לשחרר אותך זמנית מעמסה, אבל אתה עדיין תצטרך להרים אותו שבו הוא נחת במרחק של כמה מאות מטרים ממך ומספק את הסחורה פיזית בעצמך.

ההוצאה המחודשת החדשה של Director's Cut של Death Stranding היא לא Hideo Kojima שמשקף בחזרה את היסודות של המשחק שעזר לבנות בארבע השנים האחרונות, אלא לראות אילו מרכיבים הוא יכול לברוח לזרוק לכור ההיתוך מבלי להרגיז את מה הגיע לפני. אין ספק שיש כאלה שיגלגלו עיניים לנוכח תוספות כאלה כמו המיני-משחק המירוצים, וכשאתה זוכר המשחק הזה מגיע מהאדריכל של סדרה שהציגה בדיחה רצה של גבר שמחרבן את עצמו באלימות, ואישה שלבשה את הבא ללא לבוש בגלל שהיא נשמה דרך עורה, תהיה לך הזכות המלאה להתייחס לזה לחוש ההומור המוזר יותר של קוג'ימה.

Death Stranding Director's Cut אכן ראוי להישפט לגופו, כן, אבל הוא גם מבקש ניתוח בהקשר של מי שעמד בראש יצירת המשחק הזה. ההוצאה המחודשת של Death Stranding היא פינוק של Hideo Kojima, תרגיל במה שיצירתי יכול לצאת ממנו באופן סביר כאשר יש לו כבר בסיס איתן לעבוד איתו וקהל מסור שיחזור לא משנה מה מוּצָר. אם Death Stranding היה מצע הסלע שעליו אותגרה הזהות החברתית של אמריקה בהקשר של שחקנים שונים שעוזרים זה לזה, מול ניקולס ווינדינג רפן שהוריד מתים כל 20 דקות וגרסה משנות השמונים של לינדזי וגנר המתייחסת באופן מייגע.סופר מריו, The Director's Cut הוא שנייה משמחת עוזרת, נוטפת פינוק עצמי מאחד מיוצרי המשחקים המוכרים ביותר על פני כדור הארץ.

כתב ויתור: נבדק ב-PS5, עם עותק של המשחק שסופק על ידי המוציא לאור.