יורש ללוקאסארטס? אחרי 8 שנים בפיתוח, הרולד הליבוט טוב מכדי להיות מהפך משנות ה-90

בדוק את הסרטון למעלה לקבלת הערכה מעמיקה של ההרפתקה המאוד ייחודית הזו, שבה אנו שואלים את השאלה: האם עדיין אפשרי שמשחקים יפתיעו אותנו?

לעולם ההיי-טק של פיתוח משחקים יש כבר מזמן שותפות יצירתית פורה עם עולם ה-low-tech של אנשי חימר שמתחבטים כל היום כדי לדמות תנועה. גם בעולם הקולנוע נראה שהאנימציית סטופ מושן תמיד מחזיקה מעמד, למרות העובדה שזו חייבת להיות אחת הדרכים הקשות והמפרכות להעלות תמונות נעות למסכים. יש בו משהו מישוש מדהים, חביב, שאי אפשר ממש לחקות אותו, ולכן הוא נתפס כשווה את המאמץ יוצא הדופן.

הרולד הליבוטהוא שילוב מיומן של האסתטיקה הבנויה בעבודת יד עם אנימציה מודרנית של משחקי וידיאו, אשר בהחלט פוגעת בנקודה מתוקה בין השניים, לוכדת את המהות הבלתי מושלמת והאורגנית של אמנות מעשה ידי אדם ומחדירה בה חיים באמצעות לכידת תנועה וצילום מיומן. התוצאה היא משהו שלא דומה לשום דבר ששיחקתי בעבר, ונישואים נהדרים של סגנון אמנות וסיפור. התפאורה היא ספינת חלל ישנה להחריד, שקועה במשך מאות שנים תחת אוקיינוס ​​זר, מארחת שריד של הציוויליזציה האנושית שמפיקה את המיטב ממצב רע. כמובן שהוא מסוקס, וקצת מתנודד, ומעורפל בתחושה שאף אחד מהמחיצות לא מתאים זה לזה כמו שצריך.