אני אוהב את המקוראלן ווייק. בשבילי זה אחד המשחקים הטובים ביותר של עידן ה-Xbox 360 והוציא את Remedy Entertainmentמקס פייןהצל של. כן, זה היה חמי, עם כמה שורות מגושמות אמיתיות שנאמרו על ידי "אני סופר"אלן ווייק, וכן, השם ממש על האף, אבל זה משחק שופע אווירה ומכניקת משחק מהשורה הראשונה. אני מקווה שהרימאסטר הזה ייתן לאנשים הזדמנות נוספת לראות את המשחק איך שאני רואה אותו, מכיוון שהוא ראוי לזכור: בהערכה גבוהה.
בתור רימאסטר ולא רימייק, אם אתה נכנס למשחק לאחר שלא ראית את המקור במשך יותר מעשור, קל לחשוב שלא הרבה השתנה. הדברים נראים כפי שזכרתי אותם, למרות שהמוח שלי יודע שמשחק ה-Xbox 360 לא הוצג ברזולוציה כל כך גבוהה - אני משחק ב-Xbox Series X.
עם זאת, הסתכלו מקרוב והשוו למקור, ויש שיפורים ברורים, בעיקר בדגמי דמויות, חפצים ומרקמים. הדברים מפורטים יותר, פחות זוויתיים, וספורט הרבה יותר פרטים.אלן ווייק מחודשלא נראה כמו משחק שפותח מהיסוד לקראת שחרור ב-2021, אבל הוא עדיין נראה מרשים ויותר ממושך את אווירת תוכנית הטלוויזיה המעט מטורפת שלו.
זה לא בדיוק טווין פיקס, אבל גם זה לא ה-X-Files, בעיקר מרגיש כמו פרק מורחב מאוד של The Outer Limits. משהו מוזר קורה בברייט פולס, ואלן נמצא במרכזו - רק עכשיו עם מעיל מפורט יותר ופנים טובות יותר.
עדיין שלמה מערכת הלחימה האור והנשק המרכזית. אויבים נחלשים על ידי האור, ולעולם לא נמאס לי לפוצץ אויב עם הלפיד של אלן ואז לשלוח אותם עם רובה ציד, בליווי מכה של הילוך איטי. כמו מכניקת המשחק, זה פשוט מרגיש נהדר והופך את הקרב לגולת הכותרת של ממש.
יש סימנים ברורים לכך שאלן ווייק מתקרבת לגיל ההתבגרות שלה, בעיקר באופן שבו דמויות מתנהגות מחוץ לקטעים, מסתובבים בצורה מביכה כמו בובות עיניים. בראש שלי זה מסיבה כלשהי קשור לאופן שבו התנהגו NPCs במשחקי PC של ה-Half-Life 2עידן, ואשתו של אלן, אליס, על המעבורת בתחילת המשחק היא דוגמה מושלמת לכך בפעולה.
למרות שאני מעריץ של הכתיבה הכל כך גרועה שזה טוב, כמה שורות עוברות לקטגוריית "זה פשוט רע", ויש כמה אינטראקציות עם דמויות מוזרות שבמקרה הטוב אפשר לכנות משחק גרוע באופרת סבון. זה חלק ממה שהוא אלן ווייק, אז אני שמח שהדברים לא היו מסודרים, אבל אני מצפה שסרט המשך מלא, אם זה יקרה, יהיה הרבה יותר חלקלק.
משהו נוסף שאני שמח שנשאר על כנו הוא סוף שירי הפרק, ואחריו המונטאז'ים של "קודם לכן". אלן ווייק לא היה משחק אפיזודי, אבל המבנה הזה באמת שיחק לתוך האווירה שהמשחק התכוון אליו. המוזיקה המורשית העניקה לכל המשחק אמינות נוספת והרצועות תמיד קשרו כל פרק בצורה יפה.
אם אתם תוהים, שני ה-DLCs למשחק המקורי, The Signal ו-The Writer, כלולים, ושווה לשחק בשניהם. לא כלול הספין-אוף העצמאי, American Nightmare, וזה חבל, אבל זה היה דבר משלו, יותר מכוון אקשן, אז לא הפתעה ענקית.
אלן ווייק היה ועודנו משחק אימה אקשן מוזר מדי פעם, עם כמה תפאורות מקסימות, לחימה מהנה, ומה שאני מקווה שהוא תחושת חשיבות עצמית מעט לשון-בחי. אני חושב שהוא עומד בצורה יוצאת דופן 11 שנים לאחר יציאתו המקורית והרימאסטר הזה הוא הדרך הטובה ביותר לחוות את מה שאני מחשיב כקלאסיקה מודרנית.
כתב ויתור: נבדק ב-Xbox Series X, עם עותק של המשחק שסופק על ידי המוציא לאור. זמין גם ב-Xbox One, Xbox Series S, PS4, PS5 ו-PC.
.jpg?width=1200&height=630&fit=crop&enable=upscale&auto=webp)
