בזמן שאנחנו מחכיםNintendo Direct של היוםבנשימה עצורה, אולי נינטנדו עצמה עשתה גלישה נדירה בן לילה, ועוררה ויכוחים אינטנסיביים ברחבי קהילות המשחקים המקוונות. ספציפית,האגדה של זלדה: דמעות הממלכהעשוי לעלות 70 דולר.
קפיצה ל-$69.99 תציין את הפעם הראשונה שנינטנדו מתמחרת משחק בסוגר זה, אבל זה גם חלק ממגמה רחבה יותר. פלייסטיישן, Xbox ושורה של צדדים שלישיים החלו כולם למכור משחקים במחיר היקר הזה. במקרים אלה, עליית המחירים הוצגה בדרך כלל כחלק מהמעבר לדור החומרה החדש של הקונסולות - אבל עבור זלדה, זו תהיה עליית מחירים מהדור המאוחר.
נינטנדו הסירה את המחיר מהאתר שלה בצורה די חדה, אבל לא לפני שהאינטרנט תפס אותו והפך אותו לנקודת דיבור מרכזית - ולמען ההגינות, יש הרבה על מה לדבר. ספציפית - כנראה שמשחקים יצטרכו להתייקר. אבל מהצד השני, האם אנשים באמת יכולים להרשות לעצמם את זה?
ברחבי העולם, המצב די סלעי במקרה הטוב כרגע. אנשים רבים נאבקים לשלם את חשבונות החימום או החשמל שלהם מכיוון שעלויות האנרגיה מרקיעות שחקים. אבל, להיפך, משחקים יקרים יותר להפקה כעת - והציר הזה משתלב כדי להרגיש כמו משהו די לא בר-קיימא.
כולנו מכירים מקרוב את הצד הצרכני. המשחקים זוחלים במחיר, אך יחד עם זאת התמונה הכלכלית הגדולה יותר לא תומכת בכך. האינפלציה עולה, השכר עומד בסטגנציה - לרוב יורד במונחים ריאליים - ואנשים נאלצים להדק את החגורה כדי להרשות לעצמם דברים שלפני כמה שנים היו מובנים מאליהם. אם אתה צריך לעשות חתכים, הדבר הראשון שצריך ללכת הם אלה שהם קלילים - טייק אווי מפנק, נסיעות משם, וכן, משחקי וידאו. עבור רבים, אלה הדברים הקטנים בין עבודה לשינה שהופכים את החיים לשווים חיים, אז זה הוגן לומר שאנחנו בעיצומה של תקופה די עגומה עבור רבים.
ומה עם הקטע העסקי? ובכן, צד המוציא לאור, זה עדיין מסובך, אפילו עבור מגה-קורפ חסרי פנים. בוא נישאר עם זלדה. בשנת 2006, Twilight Princess הגיעה ככותרת השקה ל-Wii והייתה 50 דולר. אם נתאים את זה לאינפלציה בהתבסס על נתוני ממשלת ארה"ב, בכסף של היום זה קצת יותר מ-72 דולר - כלומר אםדמעות הממלכהעולה ל-70 דולר, זה פחות או יותר בדיוק בקנה אחד עם האינפלציה.
זה נשמע הוגן מספיק, אם הדברים חייבים לעלות, בהתאם לאינפלציה הגיוני (או אם השכר עלה באותו קצב - אבל זה דיון אחר). אבל אז צריך ללכת אחורה ולחשוב ולזכור: משחקים הם רק... יותר, עכשיו. הם גדולים יותר, מורכבים יותר ובעלי צוותי פיתוח רחבים. אתה רק צריך להשוות את מגילות האשראי שלאוקרינה של זמן, Twilight Princess, ו-Bath of the Wild כדי לראות את הפיצוץ בסולם הכישרון הדרוש ליצירת משחקים מודרניים. צריך לשלם עבור האנשים האלה, ואנחנו רוצים שישלמו להם טוב. אנחנו גם רוצים שהם יהיו חופשיים ליצור בלי קראנץ'. בשביל זה, משחקים צריכים להיות רווחיים, כמובן.
אני מניח שחלק מזה הוא דברים של תרנגולת או ביצה. המשחקים יקרים יותר להכנה, ולכן בעלי אתרים רוצים לארוז אותם בתוכן כדי להבטיח שהשחקנים ירגישו שהם מקבלים תמורה טובה. מפות העולם הפתוחות של Ubisoft הממולאות יתר על המידה מרגישות כמו תגובה ישירה לקבוצות מיקוד שבהן אנשים אמרו 'משחקים יקרים עכשיו, אז חשוב שהם יחזיקו מעמד זמן רב'. אבל כדי להפוך את כל התוכן הזה, גם כשהוא מועתק והודבק בעולם פתוח, לוקח זמן ומאמץ, מה שמעלה עוד יותר את עלויות הפיתוח. האם זה מעגל קסמים?
הבחירה המתבקשת כאן תהיה רפורמה ארגונית בחברות עצמן. האם מפרסמים יכולים להפעיל פעולות רזה יותר בניהול וכדומה, ולפנות יותר משאבים למפתחים? וכמה מיליונים באמת צריכים אותם מנהלים מהדרג העליון? האם ניתן לפצותם פחות? למרות שנינטנדו הייתהיותר טוב על זה מאשר רובבעבר, זה עדיין די לא סביר עד כאב בחברה שבה אנו חיים. זה לא בנוי כך. אז... מה התשובה? קצרה ממהפכה מוחלטת, ברור. אני באמת לא יודע.
הוויכוחים אם לזלדה 'מגיעים' 10$ הנוספים הם, לדעתי, די מופרכים. ראיתי אנשים נכנסים לוויכוח הזה על כך של-Switch אין תמונות ויזואליות אמיתיות של הדור הבא ולכן אינו ראוי לעלייה במחיר כמו משחקי PS5 - אבל אני חושב שזה טיפשי. משחק הוא יותר מכמה מצולעים הוא דוחף. הוויכוח הרחב יותר הוא על סבירות - לבתי פיתוח, אך חשוב מכך לצרכנים בודדים שחשים את הלחץ לכל כיוון בחיי היומיום שלהם.
בסופו של דבר, הפכנו מעולם שבו צוות קטנטן יכול להוציא משחק תוך כמה חודשים ואז למכור אותו תמורת שווה ערך של הרבה יותר מ-$100 בכסף של היום לעולם שבו מאות אנשים עמלים במשך שנים כדי להוציא מוצר של 70 דולר. חלק מהמשחקים מסוגלים להמציא את זה בקצה האחורי עם מיקרוטרנזקציות, הוקס מרובי משתתפים ומכניקת גאצ'ה - אבל זלדה בדרך כלל לא הייתה סוג כזה של משחק, וגם מונטיזציה זו לא תתקבל בברכה בכותר של זלדה.
השוק התרחב והעניק מספרי מכירות גדולים בהרבה, וזה כמובן עוזר. משחקים נמכרים כעת בקנה מידה שלא נראה בעבר. ועדיין, זה עדיין מרגיש כאילו הכלכלה של פיתוח ופרסום משחקי וידאו הם בלגן. מה שהופך את זה לשידוך מצוין, אני מניח, לכלכלה של העולם, שם עבור האדם הממוצע שלך, העלייה ל-70 דולר היא משמעותית, ועבור רבים, לא משתלמת.
האם שירותי המנוי של התשובה, כמו Game Pass? אולי, למרות שאנו יודעים כל כך מעט על הביצועים והרווחיות של שירותים כאלה, עד שאי אפשר לומר אם הם באמת העתיד. ככזה, עליית המחירים למשחקים קמעונאיים נראית כעת מצעד מובטח ובלתי ניתן לעצירה. זה נותן למפתחים ולבעלי אתרים קצת מקום להתפתל, אבל זה מחמיר את העסקה עבור צרכנים רבים. זה מרגיש כמו תרחיש בלתי אפשרי - וזה משהו שהתעשייה צריכה לטפל בו במוקדם ולא במאוחר.
