נינטנדו לא עושה סרטי המשך פשוטים ופשוטים כל כך הרבה פעמים, אבל הפעם כן.
נינטנדו עוסקת בדרך כלל בהמצאה מחדש של הגלגל, או בביצוע שינויים גדולים בזיכיון שלה.סופר מריו 64הוביל ל-Sunshine, ל-Galaxy - ורק עם ההמשך של Galaxy קיבלנו המשך איטרטיבי טיפוסי יותר. לזלדה יש נוסחה, אבל האופן שבו הסדרה מתנהלת גורם גם להבדלים עצומים מכניסה לערך. דברים כמו Mario Kart נוטים להיות איטרטיביים יותר, אבל גם אז סרטי ההמשך האלה יוצאים רחוק מאוד. עבור נינטנדו, סרטי המשך מגיעים לאט מאוד או שהם שונים מאוד, או שניהם. Splatoon 2 זה לא זה. זו נינטנדו בשיא האיטרטיביות שלה - אבל זה בסדר. הבסיס של Splatoon חזק.
ללא ספק הדבר החדש הטוב ביותר מה-Wii U וללא ספק הזיכיון החדש הטוב ביותר של נינטנדו מזה עשור או יותר, Splatoon הוא הטייק של נינטנדו על יריות - אבל צבעוני, ידידותי למשפחה ומהנה. זה באמת כל מה שאתהבֶּאֱמֶתצריך לדעת: Splatoon הוא יורה שנעשה בדרך של נינטנדו, והוא אמיץ, שונה ומבריק. ל-Splatoon אין תחושת חיים או מוות של Counter-Strike או הרגשת מטחנת בשר מוות ו-repawn של Call of Duty, אלא מרגישה יותר שיתופי פעולה עם המצבים המבוססים על צוותים. ההשוואה הכי קרובה היא כנראהOverwatch, אני מניח, אבל בגוף שלישי ועם פיינטבול.
לאלו מכם שהתגעגעו ל-Wii U ולכן אינם מכירים, הדבר שבאמת מייחד את Splatoon מבחינה מכנית הוא העיצוב של Turf War, המצב התחרותי העיקרי שלה. Turf War לא עוסק בהרג ומוות או לכידת נקודות ספציפיות, אלא היא עוסקת בשליטה במפה באופן כללי. הנשקים המבוססים על הצבע שלך לא רק מביסים אויבים אלא גם מדביקים את המפה, וכך אתה באמת הורג רק כדי להשיג את היכולת להפיץ את הצבע של הצוות שלך על פני יותר של המפה או לכסות את הצבע של האויב.
בהתחשב בכך שהדיו קובע גם את מהירות התנועה, הטעינות מחדש ויכולת המעבר הכללית שלך, הכל תלוי בזה, וצוות שיודע להפיץ את הדיו שלו על פני המפה יוכל לעקוף במהירות את הקבוצה היריבה ולעלות עליה.
"התוספות והשינויים חכמים ומבורכים, מה שהופך את זה לביצוע טוב עוד יותר של רעיון מבריק."
המשחק מזין אותך רק בכמה מפות בכל זמן נתון, ועושה מאמצים רבים כדי לעודד אותך ללמוד את הפרטים והיציאות של כל שדה קרב כדי שתוכל להדביק אותם ביעילות. יש פשטות בקונספט של הגפרורים אלה, אבל מאחורי הכל מסתתרת רמת עומק מתעתעת ומשכנעת שקשה לקלף את עצמך ממנה.
המשחק באמת הרגיש כאילו הוא סימן רגע מרכזי עבור נינטנדו הודות למעבר שלו מהיוצרים הידועים של ישן לדם חדש מלא ברעיונות נועזים ושונים. כך אנחנו מגיעים לכאן – למשחק יורה, אחד מהז'אנרים הבודדים שלא קשורים מרחוק לנינטנדו, ולכזה שיש לו קאסט חדש וכריזמטי של דמויות ולא אותם פרצופים ישנים. זה לא מפתיע שסרט המשך לא ממש ירגיש מקורי, כמובן, אבל Splatoon 2 עדיין מלא במרץ הצעיר והלהוט שהפך את המשחק המקורי למיוחד כל כך.
אז, כן - הדברים הבסיסיים שהפכו את המקור לגדול מכנית ומעבר לכך עדיין שלם כאן ב-Splatoon 2. Turf War ניתנת כמובן להפעלה גם ביד וגם בעגינה, ו-Splatoon 2 נראה די חד יותר מקודמו בזמן ריצה ב- אבן איתן 60fps.
Splatoon עשה שימוש הגון במסך השני של ה-Wii U למפה אינטראקטיבית, אבל תכונה זו למען האמת לא פוסחת על ההמשך. משחק כף יד אמנם נעשה קצת יותר מוזר בגלל איך הסדרה הזו באמת מעודדת אותך להשתמש בג'ירוסקופ המכוון לכוונון עדין, וזה לא עובד כל כך טוב במכשיר כף יד, לפחות בשבילי.
"Salmon Run בכנות עשוי להיות מצב ה-Splatoon האהוב עליי, חוויה קדחתנית ומלהיבה שתגרום לך לצרוח על חבריך לקבוצה."
עם זאת, ביליתי את רוב זמני במשחק במצב עגינה עם Pro Controller - וזה פיצוץ בזכות הפריסה הידידותית ליורה ופונקציונליות הג'ירו שכולן נמצאות שם. הג'ירו הוא משהו שעשוי לדחות חלק מכם על הנייר, אבל ברגע שתאמץ אותו, יהיה קשה לכבות אותו בחזרה - המשחק באמת טוב יותר כשמשחקים כך, והשילוב של מקל לתנועת דמות וג'ירו לכיוון עדין נשאר הדבר הטוב הבא למקלדת ועכבר, מה שהופך הרבה נגני Splatoon מקוונים למהירים ומדויקים להחריד.
נינטנדו מתחילה להשיג רקורד טוב עם יציאות ה-Switch האלה, ואני באמת מתרגש לעוד מהן. הרבה כמוMario Kart 8 Deluxeזוהי גרסה חזקה ומוחלטת של המשחק המוצג ב-Splatoon המקורי - אלא שיש לזה דברים יותר ממשיים וראויים. כפי שצוין קודם לכן, זוהי איטרציה עדינה יותר מההמצאה המחודשת המוחלטת של נינטנדו לעתים קרובות - אבל התוספות והשינויים חכמים ומבורכים, מה שהופך את זה לביצוע טוב עוד יותר של רעיון מבריק. זה קצת נוסחתי, אבל אני רק רוצה לרשום כמה מהתוספות המפתח אחת אחת.
אז, דבר ראשון - תוכן לשחקן יחיד! הדמויות האיקוניות ביותר של Splatoon, קאלי ומארי, מובילות את הכותרת הסיפורית בסרט ההמשך, ומצב הגיבור כאן השתפר בהרבה מרמות הקמפיין המוצעות ב-Splatoon המקורי. הנרטיב מודע לעצמו וחמוד אם לא בדיוק מרגש, אבל כוכב ההצגה כאן הוא בעצם עיצוב הבמה. הבעיה העיקרית עם היצע הסולו של המשחק המקורי מתוקנת בצורה פשוטה ביותר - על ידי הצעת מגוון רחב של רמות עם יעדים שונים, פריסות והרבה גימיקים ייחודיים לרמה שאתה צריך לעבוד איתם ולעקוף.
עיצוב הרמה המשופר הזה משתלב עם מגוון רחב הרבה יותר של אויבים להתמודד מולם, וכמה מפגשי בוסים ממש חכמים ומאתגרים, שלמעשה אני מרגיש שאני רוצה לשחק בהם שוב - משהו שקצת מזעזע. זה יותר טוב מכל הבחינות.
מצב ה-Salmon Run החדש הוא מצב מרובה משתתפים חדש לגמרי המאפשר לעד ארבעה שחקנים להתחבר כדי להתמודד מול גלים של אויבים. זה בעצם מה שמוכר יותר כמצב Horde במגוון משחקים אחרים, אבל התאמות המשחק הטבעיות של Splatoon מהיורה הממוצע שלך גורמות ל-Salmon Run להרגיש אפילו יותר ייחודי. בכל גל מופיעים אויבים שיכולים לרסס דיו מתיש במגוון דרכים, וזה יהיה תלוי בצוות שלך לא רק לשרוד ולהוציא אויבים, אלא גם להמשיך להפיץ דיו משלך. הדרך הקלה ביותר להכריע היא למצוא את עצמכם מכוסים בדיו של האויב, במצב מהיר המדגיש את הכוח של להיות נייד וגמיש לחלוטין.
ישנה רמה של עיצוב מונע אובייקטיבי לשרוד גם כן, עם פריטי ביצים שצריך לצוד מאויבים כדי להתקדם. Salmon Run בכנות עשוי להיות מצב ה-Splatoon המועדף עליי, חוויה קדחתנית ומרגשת שתגרום לך לצרוח על חבריך לצוות בתנאי שתהיה מוכן לנהל משא ומתן עם פתרון הצ'אט המקוון המטופש של נינטנדו או למצוא חלופה. במגע נחמד, הקושי של Salmon Run פועל על סולם מחליק מבוסס אחוזים, וקשיים גבוהים יותר גורמים למיסוי רציני. זה מצב שאני יכול לראות את עצמי יוצא מגדרי כדי לתזמן הפעלות משחק עם חברים כדי להתמודד עם רמות גבוהות יותר.
"זוהי מהדורה שלמען האמת בקושי ראויה לכינוי ההמשך. השאלה אם אתה צריך להשיג את המשחק הזה נענית בפשטות: כמה נהנית מה-Splatoon המקורי?"
יש, כמובן, גם מגוון של כלי נשק חדשים, בגדים וציוד אחר. חלק מזה הוא רק קוסמטי, בעוד שלכלי הנשק החדשים יש פונקציונליות ומבצעים ייחודיים. אם מלחמת טורף מתחילה להישחק, ישנם מצבי משחק מונעי אובייקטיביים יותר זמינים לשחק גם באינטרנט. כמה כלי נשק אוזנו מחדש, ובדרך כלל השינויים חכמים. הכל טוב. זה הכל Splatoon.
עם זאת, Splatoon היה טוב לפני כן, וזו הברכה והקללה של המשחק הזה בבת אחת. בעוד שחלק מהתוספות החדשות מבורכות במיוחד, במיוחד Salmon Run, זו באמת מהדורה שבאמת בקושי ראויה לכינוי ההמשך. השאלה אם כדאי לך להשיג את המשחק הזה נענית בפשטות: כמה נהנית מה-Splatoon המקורי?
אם מעולם לא יצא לכם לשחק ב-Splatoon 2 המקורי שווה לנסות במיוחד מכיוון שהוא אחד מהמשחקים הטריים ביותר מזה שנים - אבל אם יש לכם אותו ב-Wii U, אתם כבר יודעים אם מדובר בקניית חובה או כזו שכדאי לדלג עליה. זהו ה-Splatoon הטוב ביותר שהיה אי פעם, כשקונספט הליבה המצוין שלו מגיע כעת למסה קריטית כמעט מושלמת. הכל שופר, ואופי הקפיצה והשריפה המהירה שלו הופך אותו למושלם עבור ה-Switch ושני המצבים שלו - רק זכור שהוא בהחלט יותר מאותו הדבר.
