ל-Switch כבר יש מערך משחקים שמרחיק בהרבה את קודמו - וזה אומר שאנחנו מגיעים לאותו חלק מענג של דור הקונסולות שבו נינטנדו מתחילה להסתעף ולהתנסות עם כמה מהזכיונות היותר אזוטריים שלה. כשמריו, זלדה, סמאש ודומיהם יצאו מהדרך ו- Animal Crossing ו-Fire Emblem מגיעים, הגיע הזמן לכמה פוגעים פחות לזרוח: ובמובן הזהאחוזת לואיג'י 3הוא תוספת מושלמת לספריית Switch.
במובן מסוים זה מרגיש כמו ההמשך 'האמיתי' הראשון לאחוזת Luigi's המקורית, המשחק שהחליף באומץ את הרפתקת מריו מלאה ככותרת השקה של GameCube. אמנםאחוזת לואיג'י 2: Dark Moon כמובן קיים, זה הרגיש כמו המשך סתמי יותר; כמשחק 3DS זה נראה די מרוצה להיצמד למכניקה של המקור, במקום להדהים את השחקנים עם כמה תלת מימד נטולי משקפיים יפה למראה ומספר אחוזות לחקור. ממש מזמן לואיג'י Mansion 3 מרגיש כמו יותר: יש תחושה של הוד לחזור על המסך הגדול, אבל גם זו סדרה שבמובנים מסוימים מרגישה הכי בבית בסביבה הזו.
קח את הפעולה הפשוטה של תפיסת רוחות רפאים, למשל: שני מקלות אנלוגיים שוב הופכים את זה לעניין המקל הכפול הזה - מקל אחד כדי להעביר את לואיג'י בסביבות הפרספקטיבה הקבועות והשני כדי לכוון את הלפיד שלו ולשאוב. מיד זה מרגיש יותר מספק, ותוך דקות ספורות אני נופל בחזרה לשפל והשפל הנוח של הרפתקאותיו המפחידות של לואיג'י: פיצוץ הפנס לעבר רוחות רפאים כדי להמם אותן לפני שאוצץ אותן עם מכונת הוואקום פולטרגוסט, שבהחלט שונה מבחינה חוקית. מחבילת פרוטונים.
המערכות הבסיסיות של ציד ותפיסת רפאים דומות למקור עם שלל התאמות מ- Dark Moon ומכניקה חדשה לגמרי למשחק הזה. אלה כוללים גם את היכולת המספקת אך האלימה באופן מפתיע להטיח רוחות רפאים ברצפה כדי לשחוק את בריאותן, ויכולת מיוחדת שפועלת כ"רד ממני" נהדר - זריקת הוואקום לאחור כדי לדחוף את כל מה שנמצא בקרבת מקום. יש משהו מאוד נינטנדו באיך ה'תחושה' של קרב עם רוח רפאים ואז לתפוס אותה בצורה מושלמת. זה עדיין המשחק הטוב ביותר לנטרול רפאים, אפילו בגלל כמה ניסיונות רשמיים של מכסי רפאים.
ישנם כמה שינויים גדולים ב-Luigi's Mansion 3, כשהבולט שבהם הוא הצגת גואיגי כמרכיב של מסע הפרסום לשחקן יחיד. Gooigi החל את חייו המצמררים ככלי למשחק מרובה משתתפים ברשומה הקודמת, וכאן הוא שימש לראשונה למשחק שיתופי: שחקן שני יכול לעזור להפיל את רוחות הרפאים הפעם, וכשהם מצטרפים הם משיגים שליטה על Gooigi. Gooigi הוא מעין סליים ירוק מוזר שלובש צורה של לואיג'י שגם מקבל מאפיינים מעט שונים מהעסקה האמיתית. בשחקן יחיד אתה יכול לעבור בין לואיג'י לגויג'י, כאשר האחרון משמש כדי לעבור מכשולים קטלניים אחרת כמו מלכודות קוצים.
נראה די ברור מהרמה המוקדמת ששיחקתי שהמשחק ישמח להגדיר מגניבות מוח קטנות שינצלו את זה. לואיג'י עשוי להיות לכוד במקום אחד, אבל גויג'י יכול לעקוף כמה דברים בדרכך וליצור אינטראקציה עם הסביבה כדי לפתוח דרך בטוחה קדימה עבור לואיג'י ממש. בשיתוף פעולה זה כרוך בתקשורת, בעוד שבמשחק סולו יש להניח ששחקן טוב ידפדף ללא הרף קדימה ואחורה בין לואיג'י לגויג'י ובמקביל יעבוד כדי לשמור על בטיחות הקודמים.
ברגע שרוחות יפונו מכל אזור נתון, זה הזמן לחקור, והאפשרויות סביב חקירה עם Gooigi כמכונאי הן משמעותיות ומרגשות. לראות איך הפאזלים האלה מסתדרים הוא למעשה אחד הדברים שאני הכי מתרגש מהם, מכיוון שגישת המצלמה הקבועה של Luigi's Mansion פירושה שניתן להסתיר סודות ובונוסים אופציונליים בצורה יפה לעין.
השינוי הגדול הנוסף הפעם הוא האחוזה עצמה - וזה בגלל שהיא בכלל לא אחוזה. בהקדמת המשחק רואים את מריו, לואיג'י, אפרסק וחבורת קרפדות מבודדות מגיעות למלון רב קומות יוקרתי - אם כי עד שנשיג שליטה בהדגמה הקטומה הזו, לואיג'י לבדו והמלון הפך למלון של לואיג'י. מגדל טרור אישי משלו. הרעיון הוא בעצם שתפלס את דרכך במלון קומה אחר קומה, כשבכל קומה שטח בגודל משמעותי שיהיה לו נושא בולט - כך שבסרטון המשחקים שפורסם כאן, למשל, תוכל שימו לב שיש אווירה מובהקת של ימי הביניים.
רמות הנושא מבליטות את המשחק הזה באופן מיידי בהשוואה לקודמיו - וכנראה שגם נושאים אחרים של סדרת מריו יקבלו את הטיפול המפחיד כאשר לואיג'י עושה את דרכו בכל קומה במלון, אם כי נינטנדו עדיין לא מדברת על זה .
בכל מקרה - זה חומר טוב. המשחקים של Luigi's Mansion לא מופיעים לעתים קרובות - עברו שש שנים מאז היציאה ל-3DS של לואיג'י וזה הגיע שתים עשרה שנים אחרי שהסדרה הופיעה לראשונה - אז זה נהדר לראות את לואיג'י חזר מהצל של אחיו - גם אם הוא מבלה את רובו זמן מבועת או פיצול חלקי לדופלנג'ר מצמרר ומצמרר.
Luigi's Mansion 3 יוצא ל-Switch בשלב מסוים מאוחר יותר השנה, אם כי תאריך יציאה מוצק עדיין לא ידוע.
