שירות המשלוחים של קיקי הוא עדיין הסרט הטוב ביותר על המאבק בהפיכת התשוקות שלך לעבודה, 35 שנים אחרי

הייתי אומר שסנטימנט די מכונן של שנות ה-2010 בכל הנוגע לעבודה הוא הרעיון הזה של תרבות ההמולה. תמיד צריך לקרות לך משהו, תמיד לעבוד, תמיד יש משהו צדדי שיכניס קצת כסף. זה בהחלט התבטא בעידוד אנשים להקים עסק משלהם, מה שעבד מצוין עם הופעת אתרים כמו Etsy ודומיהם שאפשרו לך לעשות זאת במפורש, אבל זה אפילו יכול להיות מיושם רק על דברים כמו יצירת סרטונים ב-YouTube, או עשיית אמנות עמלות.

"יזמים" רבים עודדו אחרים להפוך את התחביבים שלהם לעבודה, כי כבר יש לך את הכישורים, למה שלא תרוויח מזה קצת כסף? אבל זה די מבאס, נכון? לפעמים להפוך את הדבר שאתה הכי אוהב לעשות בעולם לעבודה יכול להסתדר, אבל זה לא תמיד הדרך לעשות דברים. ואיכשהו, לפני 35 שנה, הסטודיו גיבליקלַאסִישירות המשלוחים של קיקילכדה את התחושה המדויקת הזו, הכל מבעד לעדשה של מכשפה צעירה שמנסה לפתוח עסק קסום משלה.

כדי לתת סיכום מהיר של הסרט לאלה שמעולם לא ראו אותו (נקודה שכדאי לתקן מיד, ברצינות, להפסיק לקרוא את זה, ללכת לצפות בו, לחזור, ואז אתה יכול לדלג על הפסקה הזו), שירות המשלוחים של קיקי עוקב אחר דמות טיפוסית, נערה מתבגרת שחייבת לצאת מביתה כפי שכל המכשפות חייבות לעשות בסביבות גילה. היא עפה על המטאטא שלה, ובסופו של דבר מתיישבת בעיירת חוף יפהפייה, המקום האידילי למדי. עד מהרה היא מוצאת את המאפייה הקטנה והמוזרה הזו, שבה היא מתחילה לגור, ומקימה את שירות משלוחי הסחורה שלה.

זה בקלות אחד מהסרטים השקטים יותר של Hayao Miyazaki, אין בתי מרחץ מרגשים ומלאי רוחות, אין איש קסום חתיך שמסיע אותך לטירה הנודדת שלו בזמן שמתנהלת מלחמה, אבל זה מה שעושה את זה למיוחד. שירות המשלוחים של קיקי מוצא יופי ביומיום, בלמצוא את עצמך בגיל מאוד פגיע, ליצור קשרים לכל החיים - אתה יודע, מהסוג הרגיל שאתה עושה בגיל 13. ובכל זאת, תקופה מקסימה כמו שקיקי צריכה להתחיל, הדבר ש באמת מעלה את הסרט ממשהו פשוט נעים לכל טיימר מאופק, זה כשהיא מתחילה לחוות שחיקה.

אני בטוח ששחיקה היא תחושה שרובכם חוויתם, סוג של תשישות שמגיעה כשיש יותר מדי מכל דבר אחד שקורה בחייכם, נגרמת לעתים קרובות בגלל שיש יותר מדי עבודה לעשות, או סתם עושה יותר מדי עבודה . במיוחד בעבודות מקצועיות יותר, זה יכול להוביל לשאלות של "מה אני עושה עם החיים שלי" ו"למה חשבתי שזה יהיה רעיון טוב להקים עסק שבו אני מצייר כלבים של אנשים חובשים כובעים מטופשים תמורת לא מספיק כסף. " (אני מודה שאולי אחד מהם קצת ספציפי מדי, אבל אתה מבין).

זה בדיוק מה שעובר על קיקי, למרות שהוא מוצג כגוש האמן הקלאסי העתיק, משהו שיכול לנבוע בקלות משחיקה. חסימת האמנים הזו גורמת לה לאבד את כוחות הקסם שלה, ומונעת ממנה להיות מסוגלת לעוף או להבין את החתול השחור המדבר שלה ג'יג'י, ובאופן לא מפתיע שולח אותה לפאנק דיכאוני. לכולנו היו את הימים שבהם אנחנו פשוט שוכבים במיטה כי מה עוד יש לעשות, נכון?

המצב של קיקי הוא פשוטו כמשמעו מצב של התאבדות עם התשוקות שלך לאחר שהן הפכו לעבודה, זו אפילו לא ממש מטאפורה, זה רק דבר טקסטואלי. היא לא מסוגלת לעבוד כי העבודה היא קשה, אבל גם כי היא מאבדת את הניצוץ הזה שהניע אותה לתשוקות שלה מלכתחילה. זו חוויה שאפשר להתייחס אליה - התחלתי לכתוב על משחקי וידאו כי אני אוהב אותם, אבל הם גם עובדים עכשיו, והעבודה היא קצת זבל לפעמים, אז נאלצתי לחשוב מחדש על היחס שלי למשחקים כדי שהם לא יעשו זאת. תמיד מרגיש כמו עבודה.

הקשר הזה הוא מה שעושה את שירות המשלוחים של קיקי לכל כך מיוחד, ועוזר לו לעמוד על רגליו, בנפרד משאר העבודות של מיאזאקי. זה גם רק מראה שהרגשות שלך, השחיקה שלך, החסימה של האמן שלך, היא לא תחושה יחידה וייחודית, זה משהו שקורה כבר עשרות שנים, ובקלות מאות שנים לפני שאפילו קיקי שוחררה. שירות המשלוחים של קיקי לא מנחם בגלל כמה שהוא חמוד או אסתטי, הוא מנחם כי הוא מבין מה זה להיות צעיר ולא בטוח לגבי העתיד שלך. פשוט לא הבנתי שזה יצליח להמשיך להכות שלושה עשורים.