ל-Age of Calamity אף פעם לא באמת היה סיכוי לעמוד ב-Breath of the Wild, אבל בתור המשך ל-Hyrule Warriors מ-2014, הוא מצליח מאוד.
דבר אחד ש-Hyrule Warriors: Age of Calamity מתכוון אליו בגדול הוא שהכל הגיוני. Breath of the Wild היא אחת ההגדרות הבודדות של Legend of Zelda שבהן אתה יכול לדמיין איך העולם שלה היה נראה במצב של מלחמה בקנה מידה גדול. השטחים הפתוחים הרחבים האלה כמעט מתחננים לגדודי חיילים שיצעדו על פניהם. העולם ההרוס מרמז על סיפור של הרס וסכסוך.
עידן הפורענות הוא הסיפור של אותו קונפליקט - בערך. Breath of the Wild מתחיל כשלינק מתעורר מתרדמה של 100 שנים כדי למצוא ממלכה שכבר כורעת על ברכיה. גנון נוהם ממושב הכוח של Hyrule, מפלצות מסתובבות בארץ והתקווה קלושה. אנו רואים את כל זה בפתיחה של עידן הפורענות בקצרה - שם גרסה מיניאטורית וידידותית אחת של אויבי השומר העצומים מדלגת דרך פורטל בניסיון לחזור אחורה בזמן ולשנות את גורל העולם. זו סקירה נטולת ספויילרים, אבל די לומר שהפרט הזה בפתיחת המשחק משנה הכל לגבי אופיו של הפריקוול הזה.
זו הסיבה שאני אומר בערך, אתה מבין. Age of Calamity הוא פריקוול ל-Breath of the Wild, הסיפור של מה שקרה 100 שנים קודם לכן, אבל היבט המסע בזמן שהוצג ממש בראש המשחק ובהדגמה שניתן לשחק למעריצים כבר כמה שבועות x-factor. יכול להיות שהסיפור הזה לא ילך לאן שאתה חושב שהוא יגיע. כולנו יודעים שסדרת זלדה אוהבת ציר זמן מפוצץ.
כל ההימורים כבויים, וזה עושה משהו מיוחד, והופך את זה מקדם עם סוף קצב מובטח למשהו עם פוטנציאל להפתיע ולהעלות את הציפיות בגדול או קטן. בהיבטים רבים הוא מספק סיפור איכותי - למרות שקצת יותר מדי פרטים מסתתרים בקריינות בין רמות שמלווה מסכי טעינה, מסוג הדברים שרוב האנשים מתכוונים אליהם.
עם זאת, לא תמצאו ספוילרים למה כל זה אומר בסקירה זו. חלק מהקסם של המשחק הזה הוא לגלות את הסיפור בעצמך, אבל בלי קשר לאן הוא הולך הייתי אומר שהוא די מוצלח בתור יצירה נלווית ל-Breath of the Wild.
ההצלחה הזו מגיעה לא מעט בזכות הצצה טובה יותר של אותו עולם הרוס ודמויותיו. לדוגמה, יש את האלופים, יחידים שנוכחותם מתנשאת ב-Breath of the Wild מעבר לקבר. כאן מדובר בדמויות מעניינות יותר, ייחודיות וחביבות יותר - שלא לומר עדיין בחיים. הם מצוירים באהבה על ידי צוות שברור שאהב את המשחק שממנו הם מגיעים.
הדבר נכון גם לגבי מגוון דמויות ואפילו Hyrule עצמו. נינטנדו הייתה מעורבת באופן ישיר יותר ב-Hyrule Warriors הזה מאשר בקודמתה, וזה מראה - לא מעט ברצפים הקולנועיים ובאופן שבו הדמויות האהובות הללו נראות ונעות גם פנימה ומחוץ לקרב. לראות את הדמויות האלה חיות ובשיא כוחותיהן גורם להתלהמות שאין לעמוד בפניה של שמחת פאנבוי. לראות את ה-Hyrule הזה במיטבו מרגיש קסום, במיוחד אחרי מאות שעות שביל בין חורבותיו ב-Breath of the Wild.
"לראות את ה-Hyrule הזה במיטבו מרגיש קסום, במיוחד אחרי מאות שעות שדדה בין חורבותיו ב-BOTW."
בבסיסו, זהו עדיין משחק Musou, ה-Hack-and-Slash של סדרת הפעולה של אחד מול רבים, Omega Force, שלטה עם Dynasty Warriors. ב-Hyrule Warriors הקודמים היה מדי פעם קצת דיסוננס בלראות דמויות מסוימות פורסות את דרכן בין מאות אויבים, אבל כאן זה יותר הגיוני. זהו עולם על קצהו של סכין, שעומד להידרדר לחורבן - וכולם חייבים להילחם, מבני המלוכה ומטה.
שכולם מיוצגים במגוון רחב והוגן של דמויות ומערכות מהלכים הניתנות להשוואה יחסית למהדורה המקורית של Hyrule Warriors הקודם - אם כי אני חושב שזה גם הוגן לומר שהמשחק הזה עושה עבודה טובה יותר כדי לגרום לכל דמות להרגיש ייחודית בזכות היכולות המיוחדות שלהם והדרכים האישיות של כל אחד מהם משתמש ב-Sheikah Slate, כל אחד קצת שונה.
מעבר לכך, דאגו לשלב אלמנטים של Breath of the Wild בעיצוב קרב ומשימה. משימות מושקות מגרסה של מסך המפה של המשחק הזה, למשל, בעוד היכולות של ה-Sheikah Slate מופיעות כישורים מיוחדים שאתה יכול להפעיל בכל עת.
יכולות ה-Sheikah Slate משמשות בעיקר כקונטרה ישירה לאויבים גדולים יותר בסגנון אמצע הבוס. במהלך הסיום להתקפה כבדה אתה עשוי לראות את הסמל של פצצה או קיפאון קופץ מעל ראשו של אויב - אז כדי להתנגד, אתה יכול לבצע במהירות את מיומנות ההתאמה ולקטוע את המהלך הזה, ולפתוח אויב חזק לנזק אדיר.
כמו רוב הפרשנות של Age of Calamity למערכות של Breath of the Wild, זה פשוט אך יעיל. זה מזכיר את המקור תוך שיפור קרב הלוחמים המשביע אך הפשוט ביותר. כשאתה עושה שימוש ליברלי ביכולות השייקה ובכישוריה המיוחדים של כל דמות, זה מרגיש יותר ממשחק הלוחמים הטיפוסי שלך, חדור כהלכה ברוח היצירתית של Breath of the Wild - לפחות, במסגרת הפרמטרים של סגנון לחימה זה .
כפי שהוזכר בקצרה, אפילו פעולת המעבר סביב התפריט הראשי של Age of Calamity, העתק של המפה של Breath of the Wild, מרגיש כמו מיזוג חכם של נוסחת הלוחמים האופיינית עם ההשראה של המשחק הזה. לנוע במפה מרגיש בדיוק כמו להגדיר את נקודת הציון הבאה שלך, אלא שכל סמל מתאים למשהו שצריך לעשות. אין כאן עולם-על פתוח, רק מפות קרב, אבל התחושה של יכולת לבחור כיוון בעולם פתוח מושגת לפחות חלקית דרך המפה.
משימות עיקריות, משימות צד, הוצאת משאבים כדי לפתוח מהלכי דמות חדשים, ביצוע אימון דמויות או נפחות - הכל מטופל דרך המפה. ברגע שאתה עובר את פרקי ההדרכה הפותחים, המפה נעשית עמוסה, עם הרבה מה לעשות ולחקור. זה טוב, שכן ל-Age of Calamity אין תוכן אינסופי חסר סיפורים כמו קודמו הישיר; אשקר אם לא אודה שפספסתי כמה מהדברים האלה מ-Hyrule Warriors: Definitive Edition.
כמה בעיות אחרות פשוט מועברות. למשחקי Warriors תמיד יש ביצועים מפוקפקים - זה לא יוצא מן הכלל, עם האטה בשפע בתדירות די גבוהה הן בעגינה והן בכף יד. אני גם שונא איך כשאתה בבסיס אויב, אתה צריך להמשיך לעשות את הדבר הזה של לנקות את הבסיס, ואז לסובב את המצלמה כדי לאפשר לאויבים חדשים להופיע כדי שתוכל לפגוע במונה השרירותי של אויבים שהובסו כדי לכבוש רשמית מעל הבסיס. זה תמיד היה טיפשי במשחקים האלה ונשאר כך.
עם זאת, כמעט בכל מידה אחרת התואר הזה עולה על ה-Hyrule Warriors הקודמים. המשחק הזה הרגיש כמו משחק שנעשה על ידי מעריצים - לטוב ולרע. זה היה קרוסאובר מטורף שלא תמיד היה הגיוני. Age of Calamity לוקח את אותם חלקים מרכיבים אבל מרגיש יותר מטבעו חלק מסדרת זלדה; זה לא עוד ספין-אוף של שירות מעריצים, אלא כניסה חדשה ושונה של זלדה בפני עצמה.
The Legend of Zelda: Breath of the Wildהוא לא רק אחד הערכים היותר טובים בסדרה בעלת הסיפור הזה - זה גם אחד המשחקים הגדולים בכל הזמנים. לשם כך, המשימה של לחיות את השראתה היא אולי בלתי אפשרית עבור עידן הפורענות. עם זאת, הוא מצליח במה שהוא מתכוון לעשות - מספק הרפתקה חדשה מהנה, מעניינת ומרגשת שמעריצי המשחק הזה בוודאי ייהנו. זה לא ישאר את התיאבון שלך ל-Breath of the Wild 2 - אבל זה יעסיק אותך באושר בכל זאת.
גרסה שנבדקה: Nintendo Switch (מעוגן) ו-Nintendo Switch Lite. עותק של המשחק סופק על ידי המוציא לאור למטרות סקירה זו.
