החזרה של אדם ג'נסן היא חומר טוב - הלוואי שזה היה סיפור שלם יותר.
לעתים קרובות כשכותבים ביקורת על משחק קשה לסכם בצורה תמציתית. זה משחק נדיר שמאפשר לך להיות ממש תמציתי לגבי מה שאתה רוצה להגיד, אבל Deus Ex: Mankind Divided הוא אחד מהם. אז בואו נתחיל מהסוף. מוּכָן?
אז... כמה אתה אוהב את Deus Ex: Human Revolution? Mankind Divided הוא יותר מזה - טוב יותר ברוב המובנים ולא ממש טוב בכמה אחרים. אני תמיד חושב שזה משהו כמו שוטר להגיד 'מעריצי הז'אנר יהנו...' או 'אם אהבתם את המשחק האחר הזה...' אבל לעתים רחוקות זה יותר נכון או מתאים ממה שהוא כאן. איידוס מונטריאול חשב בבירור שהמהפכה האנושית הצליחה עבורם ולכן הם דבקו בנוסחה הזו. קשה להאשים את זה - המשחק הקודם היה אחד האהובים עלי מהדור האחרון.
המשחק שוב מכניס אותך לתפקיד של אדם ג'נסן בעתיד הלא-עד כה של 2029. במהלך פתיחת המשחק הקודם אדם 'הוגדל' לאחר שנפצע קשה. זה בעצם אומר שיש לו ידיים ורגליים מתכת מורכבות מאוד וכדומה, אבל גם המון שדרוגים אחרים שמשפרים משמעותית את היכולות שלו.
לאדם יש את כל הכישורים שאפשר לצפות עבור גיבור בהשתוללות מדע בדיוני דיסטופית. הוא טוב עם מחשבים ויכול לפרוץ עם הטובים שבהם, אבל הוא גם שוטר לשעבר עם חוש צדק עמוק ואף לחפור בקונספירציות ובמצבים רעים אחרים. ב-Mankind Divided הוא עובד מפראג עבור זרוע של האינטרפול, אם כי לא הכל בסדר בפראג או בכלל בעולם.
"איידוס מונטריאול חשב בבירור שהמהפכה האנושית הצליחה עבורם ולכן הם דבקו בנוסחה הזו. קשה להאשים בכך - המשחק הקודם היה אחד האהובים עלי מהדור האחרון".
למרות מאמציו הטובים ביותר של אדם, אירועי המשחק הקודם ראו אנשים מוגדלים עושים כמה דברים נוראים למדי בניגוד לרצונם, שבתורם הותירו אותם דמוניסטיים כאזרחים סוג ב'. אתה עובר בפראג וסימנים לכך נמצאים בכל מקום: קרונות רכבת מחולקים לקרונות אוגוסט וקרונות אנושיים, ולעיתים קרובות המוגדלים הם חסרי בית ומוטרדים על ידי המשטרה. קמו תנועות תומכות מוגברת, ואפילו במחלקת המשטרה הצבאית שלו אדם לבדו בהתגברות ובשל כך נראה חוסר אמון על ידי עמיתיו.
בסופו של דבר זה אחד המקומות שהסיפור מועד. זה נראה כאילו המשחק רוצה להצהיר אבל מתקשה להבין בדיוק מה הוא מנסה להגיד חוץ מזה, ברור שגזענות היא גרועה. רבים מכם כבר ראו את ההתלבטות על השימוש בסיסמה 'Aug Lives Matter' ביצירות אמנות רשמיות כלשהי או בביטוי 'אפרטהייד מכני' המשמש בשיווק - המשחק לא ממש כבד כמו זה, אבל עדיין מתקשה לעשות כל דבר חשוב עם הנושאים המרתקים למען האמת.
יש כמה נגיעות מקסימות לאורך המשחק כדי להניע את הרעיונות האלה, אבל אולי אדם הוא לא הדמות הנכונה לחקור אותם. אם תעלה על החלק האנושי של המטרו של פראג (שמבחינה פונקציונלית היא נסיעה מהירה) בצד השני, שוטר יטריד אותך על השימוש בו. אבל אדם הוא בחור סופר מיוחד עם מסמכים מהאינטרפול, אז הוא לא ממש מושפע - הוא והשחקן רק צריכים להתמודד עם שוטר קצת זועם במשך 30 שניות.
אין שום תוצאה אמיתית שמורגשת בצד של השחקן. דברים קורים סביב ג'נסן או בקו העין שלו, אבל אף פעם לא לו. שחקנים אף פעם לא מקבלים הזדמנות להרגיש את העוול, ולכן הם אף פעם לא מרגישים אותו באמת. אדם, בן אוגוסט, מתרוצץ בשמחה עם אקדח בחוץ ואף אחד לא אומר דבר. מה קרה לדיכוי אוגוסט? חלק מה-NPCs עלולים לסרב לדבר איתך עד שתניח את האקדח. זה בערך.
באזורים מסוימים של המשחק - במיוחד מחרוזת משימה המתרחשת בגטו אוגוסט - בוצעה עבודה מצוינת כדי להראות כמה דברים גרועים מעבר לנקודת המבט של אדם. עם זאת, אתה נשאר נעול לנקודת המבט שלו, ואדם חזק ויש לו מעמד שלרוב אין לו. הוא מוגן. ככזה, זה פשוט לא ממש עובד.
עם זאת, עולם המשחק בנוי בצורה מדהימה. הפעם יש התמקדות מעט מופחתת: במקום שבו למהפכה האנושית היו שני מוקדים עירוניים ולאחר מכן אזורים שונים ספציפיים למשימה, Mankind Divided נצמד למרכז אחד אבל משנה אותו באופן משמעותי במהלך המשחק ככל שהמצב הפוליטי מסלים.
עיר המרכז של פראג היא יצירה מעולה של עיצוב ברמה, עמוסה בסיפורים סביבתיים ועדיין גדולה ממוקדת יותר בצפיפות. איבדתי שעות בפריצה לבניינים שונים שאינם קריטיים לסיפור בחיפוש אחר שלל או סתם רכילות במדורי האימייל של מחשבים פרוצים. חלקם התלוננו שפראג לבדה הופכת את המשחק לפחות רחב מבחינה ויזואלית ותרבותית, אבל אני אוהב את עיצוב העולם. זו הסיבה העיקרית שלי לרצות לשחק את המשחק מחדש.
כל זה מספק רקע לסיפור שהוא באמת על האילומינטי ותיאורטיקני קונספירציה. החומר הזה עיסתי וכתוב היטב. זה יודע מה זה. אהבתי את ההמשך הזה של הבסיס שהונח במשחק הקודם, אבל הלוואי שזה ימשיך הלאה.
אחרי 25 שעות עם המשחק, הוא העלה הודעת 'פתחת הודעה חדשה של משחק+' בסוף מה שחשבתי שהוא למעשה המערכה השנייה. זה לא היה. סוף סוף נראה שהסיפור מקבל ראש של מהירות ואז נעצר.
"העיר המרכזית של פראג היא יצירה מצוינת של עיצוב ברמה, עמוסה בסיפורים סביבתיים ולמרות שהיא עדיין גדולה ממוקדת יותר בצפיפות."
זה מריח מאותם סרטי המשך של הארי פוטר ומטריקס שנחלקו לשניים, ואני תוהה אם בשלב מסוים Mankind Divided היה משחק ארוך יותר שהפך למספר משחקים. לרמה הסופית יש כמה דברים נהדרים, כולל האתגר החמקן/לא קטלני האהוב עלי שהיה לי בסדרה עד היום ו-25 שעות הם חלק משמעותי של משחק ואורך מוצק, ובכל זאת נותרתי לא מרוצה מאיך שהנרטיב הסתיים .
חתימה סופית באמצעות טלוויזיה בתוך המשחק היא נגיעה נחמדה ואומרת בחוכמה משהו מהמדיה החדשותית הנשלטת בעולם של Deus Ex, אבל אפילו לא זה או סצנת פוסט-קרדיטים מתגרה יכולים לעזור לתחושת חוסר שביעות הרצון שלי. או, אם להיות מגוחך, זה גרם לכדורים כחולים נרטיביים.
מה שמפצה על זה זה המשחק. לפני שחלק מהנושאים של הסיפור באמת שקעו ולפני שראיתי את הסוף השטוח שלו, הרהרתי בפני עמיתים כיצד אם הייתי עושה ציון, הייתי מתפתה להטיח בו 10. ברור שדברים השתנו ככל שנכנסתי לעומק המשחק, אבל מבחינה מכנית זה עדיין מרגיש כמו 10. זה מצוין.
Deus Ex עוסק כולו בבחירה, ובליבת המשחק היא הבחירה איך אתה משחק באדם: התגנב או קולני, קטלני או לא קטלני. מיומנויות רבות ברשת מיומנות די סטנדרטית בסגנון RPG יניעו אותו להיות מתאים יותר לנתיב זה או אחר, ו-EXP מתוגמל בנדיבות לא משנה איך אתה רוצה לשחק.
ברור שנעשתה עבודה כדי לגרום לטיפול בנשק להרגיש יותר דומה ליורה מלא, וישנה עבודת ממשק נהדרת להחלפת סוגי תחמושת ואביזרי נשק באמצע הקרב. המשחק מרגיש טוב יותר לשחק כמשחק פעולה אם כי מסיבות ברורות עדיין לא זהות לאחד - התגנבות היא עדיין המלך.
התגנבות היא המקום שבו נמצא הלב שלי. Deus Ex באמת מתעורר לחיים עבורי כאשר אני חומק על פני שומרים, זוחל דרך פתחי אוורור ומחבל במערכות אבטחה כדי להתגנב למקומות שלא אותרו. המבנה שלי הונע על ידי התגנבות והאקינג, מומחה מוחלט בשני התחומים. ניהול קפדני של משאבים כמו תחמושת ואפילו כוח סוללה להגדלות נשאר דאגה קבועה.
"Deus Ex באמת מתעורר לחיים בשבילי כשאני חומק על פני שומרים, זוחל דרך פתחי אוורור ומחבל במערכות אבטחה כדי להתגנב למקומות שלא אותרו".
יש קצת יצירה בסיסית, שלל כמעט בכל מקום, מערכות שינוי נשק ושדרוגים... או בעצם, יש כל מה שהיית מצפה מ- RPG פעולה. קל לשחק תפקידים מסוג שונה מאוד של אדם ג'נסן, אם כי לרוב זה מגיע יותר דרך המשחק מאשר הסיפור.
אמנם יש ענפי סיפור מרכזיים ובחירות דיאלוגים, אבל הבחירות הגדולות יותר הן תמיד לגבי איך אתה הולך לשדרג את עצמך ואיך אתה הולך לגשת למצב נתון. תמיד עומדות לרשותך אינספור אפשרויות בהתאם לכישורים הזמינים שלך ולמקום שבו אתה נמצא באזור. לעתים רחוקות זה מרגיש קלסטרופובי.
אם אתה נהנה הרבה מהקרב או ההתגנבות, ישנו גם מצב Breach, חדרי אתגרים שמכניסים אותך למגוון תרחישי לחימה והתגנבות שונים באופן משמעותי. כל זה מתרחש 'בתוך המחשב' ויש לו מראה דמוי טרון שלדעתי הוא סטרילי ולמעשה הרבה פחות מעניין מהמשחק הראשי, אבל הוספת האתגרים האלה מרגישה כמו בונוס נוסף נחמד ורכיב ה-Leaderboard נותן סגנון תחרותי למשחק של שחקן יחיד.
זה יותר טוב מאיזה מרובה משתתפים תחרותי חצי אפוי, ומשימות האתגר הן למעשה נהדרות אם בא לכם על פרוסה של 10 דקות של Deus Ex. יש לו אפילו הגדלות בלעדיות שלא נראו במשחק הראשי. אפשר לתהות אם זה התווסף (ופותח על ידי צוות נפרד) כדי לפצות על העובדה ש-Eidos ידע שלמשחק הזה יהיה היקף מצומצם מקודמו, אבל בסופו של דבר זה לא משנה: זו תוספת מהנה.
"כשאתה בעובי של זה זוחל דרך פתח אוורור כמו מדע בדיוני ג'ון מקליין שעומד להפיל כאב רציני אך שקט על שומר לא חושד... זה מרגיש כל כך טוב שהחסרונות של המשחק נמסים".
אפשרות התפריט האחרונה שניתן לשחק היא הסיפורים של Jensen. נראה כי מדובר במשימות קטנות יותר שנגזרו מהמשחק הראשי כדי להיות אירועים עצמאיים. עד כמה שאני יכול לדעת, הרבה מה-DLC יסופק בדרך זו, אבל זה יצא בהשקה. המשימות הצדדיות הקטנות האלה נהדרות מאותן סיבות שלולאת המשחקים המרכזית של Mankind Divided היא נהדרת, אבל אני קצת מבולבל מדוע הן לא רק חלק מהמשחק עצמו. זה נראה לי מסוג הדברים ש-Definitive Edition מאוחר יותר עשוי לקפל לתוך הנרטיב הראשי, בדיוק כמו עם ה-DLC של הכותר הקודם.
אז, כמה אהבת את Deus Ex: Human Revolution? הייתי מתאר אותו כמשחק חובה מהדור האחרון, מאפייני ה-RPG הפתוחים למחצה שלו משתלבים בצורה מושלמת עם משחק ההתגנבות לאתחול כמעט מושלם של הסדרה. זה יותר מזה. זה לא דבר רע.
אהבתי את הזמן שלי עם Deus Ex: Mankind Divided ואני לגמרי מתכוון לחזור לעוד. בטח שהלוואי שזה ירגיש כמו סיפור שלם יותר או שיצליח להשתמש ביעילות רבה יותר בנושאים החברתיים הנפיצים יותר שלו, אבל כשאתה בבעיה זוחל דרך פתח אוורור כמו מדע בדיוני ג'ון מקליין שעומד לרדת קצת כאב רציני אבל שקט על שומר לא חושד... זה מרגיש כל כך טוב שהחסרונות של המשחק נמסים.
