אחרי סוף השבוע הזה, ל-Splatoon כבר יש מעריץ חדש אחד (אני)

מאמר זה הופיע לראשונה ב-USgamer, פרסום שותף של VG247. חלק מהתוכן, כמו מאמר זה, הועבר ל-VG247 לדורות הבאים לאחר סגירתו של USgamer - אך הוא לא נערך או נבדק עוד על ידי צוות VG247.

מסך התחלה הוא הטור השבועי של צוות USgamer. בדוק שוב בכל יום שני כשאנחנו חולקים את המחשבות שלנו על החדשות, כמו גם על משחקי ה-RPG המעורפלים האהובים עלינו, מוזיקת ​​משחקים ומשחקי מירוצים.

קפצתי ל-testfire העולמי של Splatoon 2 בסוף השבוע בעיקר מתוך התחייבות, וחשבתי שעדיף להישאר עם המהדורות האחרונות. שם גיליתי משהו שהרבה אנשים כבר מודעים אליו: Splatoon זה ממש כיף.

אני יודע, אני יודע, זה לא אמור להיות שום גילוי גדול. הרבה אנשים אהבו את Splatoon כשהיא יצאה ב-Wii U לפני כמה שנים (נתנו לו סקירה מוצקה). אבל למרות הבעלים של Wii U, פספסתי את Splatoon בחלקו בגלל הרושם הראשוני הגרוע שלי מהדמו של E3, שהיה מעניין וניסיוני אבל גם... מביך. אני רק אגיד שלא הייתי מעריץ ענק של בקרות התנועה.

בכל מקרה, אני שמח לומר שדעתי השתנתה מאז. Splatoon 2 יכול להיות יותר מאותו הדבר, אבל הוא בהיר ועליז בדיוק כמו המקור, ואני מאוד אוהב שההרג הם משניים לציור כמה שיותר מהאדמה מבחינה אנושית. ל-Splatoon יש גם דרך חדשה לטפל בתנועה ותחמושת, המכניקה המרכזית שלו היא היכולת להפוך לדיונון ולשחות דרך דיו, מה שממלא במהירות את הנשק שבחרתם.

Splatoon הוא גם מהיר אפילו בהשוואהOverwatchו-Call of Duty, הזירה הקטנטנה שלו דוחפת את כולם יחד ומאלצת אותם לקרב צמוד. הסוד, כמובן, הוא הצבע, המשמש מעין קו חזית וגם מדד ויזואלי למידת התקדמות הקרב. זה גם מהווה מכשול אדיר, ולמעשה גוזל ממך את היכולת שלך לברוח ולהיטען מחדש בתור דיונון. הוסף מספר כלי נשק ומהלכי על, ויש לך יורה עמוק ומעניין להפליא. לא פלא שזה קיבל באזז eSports ביפן.

עם זאת, באופן אישי, הדבר האהוב עלי בו עשוי להיות כמה מהר המשחקים הולכים. רוב המשחקים של Splatoon 2 נמשכים בקושי יותר מכמה דקות, כאשר השידוכים הם מהירים וקלים להפליא. הבורר מוסיף מימד נוסף לאלמנט זה. שמרתי אותו על השולחן שלי ביום שישי, אספתי אותו מעת לעת לסיבוב או שניים במהלך שריפות הניסוי הקצרות. כמו רוב משחקי ה-Switch, Splatoon 2 עובד די טוב על מסך כף היד, והעובדה שכל כך קל לקפוץ למשחק הופכת את זה לטבעי פשוט להרים ולשחק. לאור זה, אני ממש חושש ש-Splatoon 2 עומד להפוך להתמכרות חדשה.

כמובן, מעט מזה הוא חדש בדיוק - ותיקי Splatoon בצוות אומרים לי שסרט ההמשך די דומה למקור - אבל זה לא אומר בהכרח שהוא מעופש. ואכן, למרות היותו אחד מהמשחקים הנמכרים ביותר של ה-Wii U,צבר כ-4 מיליון מכירות, Splatoon עדיין מרגיש איכשהו לא מוערך. זה יכול להיות בגלל בסיס ההתקנה הזעיר יחסית של ה-Wii U, שמוגבל בחלקו ל-Nintendo diehards. זה גם IP חדש, אז זה עדיין בונה את הזיהוי המיינסטרים שלו.

עבור אלה שמעולם לא רכשו Wii U, כמו גם לאנשים כמוני שהחמיצו בפעם הראשונה, Splatoon 2 היא הזדמנות לתקן. ה-Switch מצא מקום בעין הציבור שה-Wii U מעולם לא הצליח, ו-Splatoon 2 הוא המהדורה הגדולה הבאה של הפלטפורמה, שאמורה להביא איתה קהל חדש לגמרי. זה מרגש! תמיד כיף לראות את נינטנדו מציגה דמויות חדשות, במיוחד כשזה נעשה בהצלחה כמו Splatoon. ייתכן שה-Testfire באמת מכרה לי עותק בלי קשר לשאלה אם בסופו של דבר אבדוק אותו.

אני לא ממש אחד שדוגל ברימייקים וחידושים, אבל ה-Switch נראה כמו דרך מצוינת לקהל חדש לעסוק בספרייה הלא מוערכת של ה-Wii U. Splatoon 2 נראה לי כהתחלה די טובה.

ה-RPG המעורפל של קאט של השבוע

ה-RPG המעורפל (באופן יחסי) של השבוע הואחי חיים, עוד RPG מרובע שמעולם לא קיבל מהדורה מערבית מסיבות שונות. כְּמוֹכרונו טריגר, Live a Live מתרחש על פני תקופות זמן מרובות (כולל המדע הבדיוני המחייב ותקופות פרהיסטוריות), אם כי אינך עוקב אחר מסיבה אחת. במקום זאת, אתה בוחר מתוך אחד מתוך קומץ תרחישים, מה שהופך אותו למעין סדרת אנתולוגיה שמגיעה לשיאה בקרב אחרון הכוללת כל דמות שתבחר. מַעֲנָק:אתה יכול להשמיד את היקום לחלוטין.

Live a Live אינו סופר מוכר כאן, כמובן, אבל יש לו בסיס מעריצים קטן אך ייעודי, והוא זכה לכמה תרגומי מעריצים לאנגלית. המבנה הייחודי שלו הוא מה שהופך אותו לבולט, אם כי הוא כולל גם הכלאה מעניינת של אלמנטים מבוססי תורות וטקטיים. בכל מקרה, אם לא שמעתם על זה, זה בהחלט שווה בדיקה בתור אחת המהדורות הפחות מוכרות של Square. יש לו גם פסקול די טוב!

Nadia's Note Block Beat Box: Final Fantasy VII You Can Hear the Cry of the Planet

Final Fantasy VII עושה שימוש מדהים במוזיקת ​​מצב רוח, ואני לא יכול לחשוב על דוגמה טובה יותר מהמנגינה האפלה והמעורפלת שמכה בך כשאתה עוקב אחרי Aeris לתוך הבירה הנשכחת.

Aeris נסחפת לעבר הבירה - בסיס הבית לשעבר של אבותיה, ה-Cetra - כדי להתפלל לאמצעים להתמודד עם זימון מטאור של Sephiroth. כשקלאוד וחבריו סוף סוף עוקבים אחריה ונכנסים לעיר הרפאים בעצמם, "אתה יכול לשמוע את זעקת הפלנטה" נדלק מיד כדי לומר לך ללא מילים, "ובכן! שום דבר טוב לא הולך לקרות בזֶהמקום מפחיד!"

אין ספק, הבירה היא המקום שבו אייריס פוגשת את מותה העקוב מדם. זה גם המקום שבו הזהות המרופדת של קלאודבֶּאֱמֶתמתחיל להיפרם, תהליך מורכב שג'רמי פאריש מתאר בחלק החמישי של Discting Final Fantasy VII. דיסק אחד של Final Fantasy VII מסתיים בכמה דרמטיות נפלאה. זה כמעט מספיק כדי לגרום לי לקוות שעדיין החלפנו תקליטורים לתחושת ה"תיאטרון" האותנטית הזו.

אבל אז אני נזכר איך איכשהו הגעתי לשני דיסקים שלכרונו קרוסואין שניים של דיסק. אוף. אני מבוגר מדי בשביל לסמן כראוי מארזי תכשיטים ודיסקים מרובים. רק תן לי את הכרטיס הקטן הזה כדי לחבר למתג שלי. אני מבטיח שלא אלקק את זה. פעם אחת היה בשפע.

דקת המדיה של מייק

פאוור ריינג'רסיצא ביום שישי האחרון! אמנם הגרסה בעלת התקציב הגדול של עיבוד ה-Super Sentai של סבן לא יכלה להדיח את כוחוהיפה והחיה של דיסני, הסרט אכן עלה על הציפיות. אנליסטים ציפו לסביבות 30 מיליון דולר לסוף השבוע הראשון, אך הסכום הסופי הגיע ל-40.5 מיליון דולר.

אחרי שראיתי את זה, אני יכול להגיד את זהפאוור ריינג'רסעובד במידה רבה ובסופו של דבר טוב יותר ממה שיש לו כל זכות להיות. שני השליש הראשונים של הסרט הם החלק החזק ביותר שלו, שמתפקד כמעין הכלאה של מועדון ארוחת בוקר/כרוניקה. זה באמת גורם לך לדאוג לקבוצה וכולם משחקים אחד מול השני די טוב. ואז יש את השליש האחרון, שהוא הצד של "פאוור ריינג'רס" של הדברים. הפעולה כאן היא הגונה, אבל אפשר היה לעשות זאת טוב יותר.

הנושא הגדול ביותר של הסרט הוא המעבר בין שני החלקים הללו. זה כאילו הם יצרו סרט מבוסס יותר ואז הבינו שהם חייבים לקבל את כלפאוור ריינג'רסדברים שם. זה יוצר התנגשות טונאלית מוזרה, אבל כזו שלדעתי לא יהיה אכפת לבוקר הקולנוע הממוצע. עם זאת, אם אי פעם התעסקת עם פאוור ריינג'רס, זה כנראה שווה צפייה.

נותר לראות אםפאוור ריינג'רסיקבל המשך. הוא נפתח רק באפריל בחלק מהטריטוריות הגדולות, כולל יפן. תקציב הסרט היה 100 מיליון דולר, אז כנראה שהוא צריך לפנות כפול מזה כדי להרוויח סולידי. בהתאם לרגליו בצפון אמריקה ולנטייה הבינלאומית נוספת,פאוור ריינג'רסיכול פשוט לעשות את זה. נראה.

פינת AltGame של Caty

יש לך 293 מפתחותהוא משחק על 293 מפתחות. יש מנעול פולשני בדרכך, ורק מפתח אחד מתאים לפתיחתו. הבעיה: כל המפתחות נראים בדיוק אותו הדבר, ואתם נשארים ממש לנסות כל מפתח זהב שעומד לרשותכם כדי להשתחרר מהגיהנום המיוחד והמבודד שלכם. פותח על ידי תוך 24 שעות ומבוסס על דגם מביתPIXELATEDCROWN, המשחק מציע שהוא "ידידותי ל-speedrunner", בתנאי שבמקרה יש לך חושי עכביש מובנים כדי לדעת איזה מפתח ישחרר אותך. יש לך 293 מפתחות זמין בitch.io בחינם ב-PC, Mac ולינוקס.

מירוץ עם ג'אז

האם יש משחק שלמרות שיש לו כמה מוזרויות ופגמים, אתה עדיין משחק בו כי יש בו משהו שבאמת עובד בשבילך? זה אני ו-Ride 2.

כשסקרתי אותו לפני חודש בערך, ציינתי שהגרפיקה והסאונד שלו היו הגונים, אבל לא בולטים, ושיש לו גם זמני טעינה ארוכים למדי ועקומת למידה די תלולה. עם זאת, למרות הפגמים הללו, המשכתי להשקיע זמן במשחק, ואני חייב לומר שככל ששיחקתי בו יותר, כך נהניתי מהפעולה שלו.

מה שנראה לי מהנה במיוחד הוא האופן שבו המירוצים של המשחק מחולקים למחלקות ספציפיות עם מגבלות כוח מתבקשות. כתוצאה מכך, ההתקדמות מובנית למדי: אתה קונה אופניים עבור קבוצה מסוימת של מירוצים, ולאחר מכן משתמש בהם כדי להרוויח כסף, כך שתוכל לרכוש עוד אחד לסבב התחרויות הבא. יש מבחר ממש רחב של תחרויות להשתתף, כך שהמשחק לא מרגיש מגביל בשום צורה - אבל מה שהמשחק כן עושה שאני מאוד אוהב זה לגרום לרכישות אופניים להרגיש משמעותיות. כלכלת המשחק מנוהלת בצורה הדוקה למדי, כך שאין לך כמות עצומה של מזומנים. כל אופניים שאתה קונה צריך לשלם עבור עצמו, וזה אומר שאתה צריך לחשוב באמת דרך כל רכישה - לגרום לרכישת אופניים חדשים להרגיש כמו אירוע.

זהו חתיכת עיצוב מאוזנת היטב המהווה ניגוד יפה ממשחקי מירוצים רבים, אשר נוטים להרעיף עליך כלי רכב וכסף. כתוצאה מכך, אוסף האופניים שלי ב-Ride 2 מרגיש אישי מאוד, ומאוד נהניתי למרוץ את כולם.

מחשבות מהירות

• אנחנו יודעים על Destiny 2 כבר חודשים (או באמת, מאז יציאתו של Destiny המקורי), אבל עכשיו Bungie באמת, באמת, הכריזה רשמית על סרט ההמשך למשחק היריות הפופולרי של MMO מ-2012. וב"הכרזה", הם הוציאו לוגו, שעדיין הספיק כדי לזרוק את טוויטר לטירוף. אז הנה, אני מניח.
• יותר מרגש (עבורי לפחות) הוא ההודעה ש-StarCraft מקבל גרסה מחודשת של HD. זה אולי לא נראה כמו עסקה ענקית בהתחשב בשדרוג הוויזואלי הצנוע יחסית, אבל הגרפיקה פחות חשובה מהעובדה שהיא תכלול סוף סוף שידוכים מודרניים. ה-StarCraft המקורי, ככל שאני אוהב אותו, עדיין מסתמך על מערכת לובי עתיקה, מה שהופך את זה לקשה עד בלתי אפשרי למצוא משחק טוב עם מישהו ברמת המיומנות שלך בערך. אפילו כשStarCraft עדיין היה פופולרי, רוב החדרים פרסמו את Big Game Hunters - מפה עם משאבים כמעט בלתי מוגבלים שהפכה תמיד למלחמת התשה משעממת. כמי שנמאס לו מ-StarCraft II לאחר Wings of Liberty, חיכיתי ש-Blizzard תחזור ל-StarCraft המקורי ותציג סוף סוף שידוכים ראויים. אני לא יכול לחכות לנקות את האבק מכמה מהבניינים הישנים של Heavy Metal Terran שלי.
• בינתיים, אנחנו עומדים להיקבר ב-DLC. ההרחבה הראשונה של Battefield 1 יוצאת לכולם מחר, וכך גם הפרק Gladio של Final Fantasy XV ו-The Ringed City של Dark Souls 3. זה סיום מטורף לחודש מטורף, כאילו אתה צריך משהו אחר לשחק עכשיו.
• אם כבר מדברים על Final Fantasy XV, לג'רמי פאריש יש את הראיון המאיר הזה על המסע של Final Fantasy XV מ-Versus XIII להשקה עולמית, עם חבורה של נאגטס על סטלה, פרומפטו ועוד. ביליתי את רוב סוף השבוע בוויכוחים עם טוויטר, כמו גם עם הצוות של USgamer, על היתרונות היחסיים של Final Fantasy XV, ואני טוען שלופ הליבה המצוין שלו עושה את זה טוב. אני מתכנן לחזור לנושא זה בהמשך השבוע, למעשה. זה נושא שנושא דיון רב יותר.
• קייטי עם שאלה מאוד חשובה: למה יש יונים ב-Splatoon 2?
• יש עדיין הרבה מה לדון על Mass Effect: Andromeda, אבל זה באמת מדהים כמה מהר זה עזב את דעתי. כאילו, בעוד כמה שנים אולי באמת אשכח שאפילו סקרתי את זה. זה בעיני יותר מדאיג מכל בעיית אנימציה. בינתיים, עם זאת, רואן קייזר ואני ניהלנו דיון די טוב על זה בפרק האחרון של הפודקאסט RPG.
• עבר חודש, ואני עדיין די אוהב את ה-Switch שלי, במיוחד את הניידות שלו. מה איתך?
• וכמו תמיד, אנחנו להוטים לשמוע מה אתה מנגן. האם אתה עובר ל-DLC של השבוע? מה דעתך על MLB The Show? ספר לנו בתגובות!