גיטרה הירו. טוני הוק. האם Activision מובילה אותנו בחזרה לימים הטובים, לימים הרעים - או לעתיד?
כאשר אקטיביז'ן מדברת, אנשים מקשיבים, וכאשר אקטיביז'ן מראה את ידה, אנשים ממהרים להציץ בקלפים. השנה, משום מה, כל הקלפים האלה מצביעים על תחייתה של אווירה שלא הרגשנו שנים.
חבורה של משחקים ישנים שכתבנו חוזרים לרדאר פתאום. בעיקר בשבועות האחרונים,המשחק החדש של טוני הוק דלףקצת, ו-Activision הודיעה אתמולגיטרה הירו חדש.
שתי הזכייניות הולמו למוות וצפוי שלא ישובו לעולם, אבל הנה אנחנו כאן, ממש כאילו השעה הייתה שוב PS2. האם העולם השתגע?
לא. אין לזלזל בהתרגשות ששני הכותרים החדשים הללו יצרו בקרב המאמינים, ושניהם היו חוויות מספיק משכנעות לקהל חדש לגמרי - ההמונים החשובים כל כך, בניגוד לליבה הזעירה שמבלה את ימיהם בפרסום פוסטים. הערות על כך שלעולם לא יקנו משחק מוזיקה חדש - סביר להניח שירצו להסתכל.
יתרה מכך, Activision לא מקבלת החלטות כאלה על סמך גחמות. Activision היא נוכחות עצומה כל כך שקל לשכוח שהיא מפרסמת רק מספר קטן של כותרים בכל שנה. מלבד סיירה, הלייבל הדיגיטלי החדש שלה, היא הכפילה כמעט אך ורק שוברי קופות (Call of Duty, Skylanders, Destiny) ומספר קטן של רישיונות (Marvel, Transformers).
קל גם לשכוח שזה לוקח סיכונים עצומים, וכמעט תמיד מצליח; בעוד ש-Destiny אולי נראה כמו הימור בטוח הודות לרשימת התכונות והייחוס שלו, השקעה של חצי מיליארד דולר בכל דבר היא הימור ענק בשוק שהפך מאוד לא ידידותי ל-IP חדש. אם זה היה מתגבר, לאקטיביז'ן היה מתקשה לחזור על הקיל.
זה לא עלה כי Activision טיפחה אותו בקפידה כפי שהיא יודעת. זה כולל, כן, זריקת סכומי כסף אדירים על שיווק, ואם להאמין לשמועות, בקשת דחיה משמעותית של הפרויקט כדי להפוך אותו אולי פחות נועז אבל כנראה יותר מוצלח.
זה עשה את זה כי זו חברה מתמצאת המנוהלת על ידי אנשים מבינים. קל לעצבן את תעשיית המשחקים ולהאשים את המוציאים לאור שהם לא בקשר עם מה שאנשים רוצים, אבל Activision מוכרת בקביעות 30 מיליון עותקים של Call of Duty, אז ברור שיש לה שורה על זה.
האם גישה זו מקדמת את התעשייה כמדיום אמנותי? האם זו גישה של הצרכן תחילה? כנראה שלא. האם זה להרוויח הרבה כסף לייצר משחקים שאנשים באמת רוצים לשחק ולחזק את התעשייה האוה-כל כך השברירית שלנו? כֵּן. כך באופן מוכח. תודה לאל.
אז כשאקטיביז'ן מדברת, אנשים מקשיבים, וכאשר אקטיביז'ן מראה את ידה, אנשים ממהרים להציץ בקלפים. השנה, משום מה, כל הקלפים האלה מצביעים על תחייתה של אווירה שלא הרגשנו שנים.
"ייתכן שנחזיר חלק מהמשחקים שהוכו למוות עקב עייפות הזכיינית לפני שמישהו באמת הבין איזו סכנה הייתה".
זו התפתחות לא מפתיעה במובנים מסוימים; הדור האחרון היה כה ממושך, וראה שחרורים של משחק טריפל-A מיינסטרים מצטמצמים לזרזיף כה זעיר של להיטים, שרבים מאיתנו כמעט משתטחים בנוסטלגיה ללוחות הזמנים הפוריים להחריד של תקופה עברו, כאשר דברים מוזרים ונפלאים התרחשו בהוצאה לאור מיינסטרים כל הזמן. נוסטלגיה, הניזונה משנים ארוכות של מהדורות מיינסטרים זהות עד מאוד, בעוד ז'אנרים כמו RPG והרפתקאות הוזנחו, היא כוח מניע רב עוצמה.
בין השאר בזכות הנוסטלגיה הזו, כמו גם הכמיהה המודרנית מאוד לגיוון בז'אנר ובאסתטיקה, פיתוח אינדי ומימון המונים משתלט על השוק שהיה שייך פעם למשחקי הביניים, שנסחטו במידה רבה על ידי עלויות ייצור ושיווק עוצרות נשימה . אבל למרות שאולי לא נראה את שובם של הימים שבהם עשרות מוציאים לאור מוציאים מאות משחקים שווים מדי רבעון, אולי נחזיר חלק מהמשחקים שהוכו למוות מעייפות הזכיינית לפני שמישהו באמת הבין איזו סכנה הייתה , וכל משחק היה צריך להרוויח מיליארד דולר כדי להצליח.
עייפות הזכיינות מושלכת לעתים קרובות כראיה לכך שהחזרת Guitar Hero, טוני הוק ודומיהם היא טירוף. אבל אקטיביז'ן, כפי שכבר אמרתי, היא יצור ערמומי. אם היא חושבת שהסטיגמה של ציוד היקפי מפלסטיק, DLC במחיר מופקע וסיבובי שחרור מהירים עד כאב שוקלים פחות עם השוק ההמוני מאשר נוסטלגיה והיתרונות המובנים של משחקים כמו טוני הוק ו- Guitar Hero, אז זה כנראה צודק. אם היא חושבת שהיא יכולה להפיק רווח מהנה לבעלי המניות מחוץ לז'אנרים שוברי קופות וצעצועים לחיים, זה כנראה צודק.
מה שבאמת מרגש אותי במהדורות החדשות האלה הוא שמפתחים ומפרסמים אחרים עשויים להרגיש שהגיע הזמן להחיות את המועדפים הישנים שלהם, או להתיז לז'אנרים ואסתטיקה מסוכנים יותר. כבר ראינו את הרמוניקס חוזר על עגלת הרוק בנד (הניגוד בין הגישה של הרמוניקס ואקטיביז'ן לז'אנר דמוי הפניקס הוא נושא מעניין בפני עצמו). אילו עוד מאפיינים וז'אנרים, שנותרו לשקוע בשקט באפלולית של זיכרונות דגי הזהב של הצרכנים, עשויים לקום לתחייה? אילו רעיונות חדשים מוכנים לדחיפה טובה למיינסטרים?
ל-Activision יש את הקצוצים והמשאבים לתמוך בפרויקטים שנחשבו מסוכנים מדי לשחרור מיינסטרים במהלך השנים האחרונות. אני לא מפסיק לחשוב על זה כמו איזה יצור עצום, איטי אבל יציב, החודר בשלג. אינדיז זריזות וקלות משקל מתנופף בכיוון הזה כבר שנים, אבל עכשיו החיה הגדולה הסתובבה, ועוקבת אחריה. כשהוא חולף, הוא רומס שביל לכל בעלי החיים הבינוניים הבאים מאחור.
החזרה של זיכיונות סגורים היא סימן לכך שהמשבר הפיננסי מסתיים, ובעלי אתרים יכולים להרשות לעצמם להתפשט מעט מהעסק מונע הלהיטים, כדי לגבות פרויקטים עם רווחים קטנים יותר. אולי אנחנו לא בדרכנו חזרה לעודף הטפטוף של לפני עשור, אבל עכשיו כשהתעשייה מטפסת חזרה מבור ה-GFC, אני חושד שנראה עוד הרבה נכסים, מפתחים ומושגים מוזנחים צצים במיינסטרים משחקים. מעניין אותי במיוחד לראות כיצד Activision מתמודדת עם הלייבל שלה ב-Sierra, עם הסיכוי שפיתוח קטן ובינוני יכול גם לעשות קאמבק; בְּהֶחלֵטיוביסופט נותנת לזה הזדמנות.
לעולם לא נהנה מתקופה אחרת כמו עידן ה-PS2, כשהכסף זרם כמו מי שיטפונות ומוציאים לאור השליכו אנרגיה ומשאבים על אוסף פרויקטים מגוון ורב עד גיחוך. פיתוח קונסולות מודרני פשוט יקר מדי בשביל זה. אבל נראה שאולי נראה את החזרה של כמה מהקלאסיקות של אז, עכשיו כשהחגורות מתרופפות שוב אחרי החרדה, ואני למשל לא מצטער לראות את זה קורה.
התמונות במאמר זה מציגות את הפזרנות של מסיבת E3 2010 של Activision, שעלתה לפי הדיווחים 10 מיליון דולר.
